וּמַתְנִיתִין רַבִּי יוֹסֵי הִיא. דְּאָמַר רַב הוּנָא: כּוּלֵּיהּ פִּרְקִין רַבִּי יוֹסֵי הִיא. וּמַאי ״אֵין יָכוֹל לְהָפֵר״, מִשּׁוּם עִינּוּי נֶפֶשׁ, אֲבָל מֵפֵר נְדָרִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵינָהּ. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: נָדְרָה מִשְׁתֵּי כִכָּרוֹת, בְּאַחַת מִתְעַנָּה, וּבְאַחַת אֵין מִתְעַנָּה, מִתּוֹךְ שֶׁהוּא מֵפֵר לַמִּתְעַנָּה — מֵפֵר לְשֶׁאֵינוֹ מִתְעַנָּה. וְרַב אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מֵפֵר לַמִּתְעַנָּה, וְאֵין מֵפֵר לְשֶׁאֵין מִתְעַנָּה. וְאִיכָּא דְּאָמְרִי, בְּעָא מִינֵּיהּ רַב אַסִּי מֵרַבִּי יוֹחָנָן: נָדְרָה מִשְׁתֵּי כִכָּרוֹת, בְּאַחַת מִתְעַנָּה וּבְאַחַת אֵין מִתְעַנָּה, מַהוּ? אֲמַר לֵיהּ: מֵפֵר לַמִּתְעַנָּה וְאֵין מֵפֵר לְשֶׁאֵין מִתְעַנָּה. אֵיתִיבֵיהּ: הָאִשָּׁה שֶׁנָּדְרָה בְּנָזִיר, וְהָיְתָה שׁוֹתֶה יַיִן, וּמִטַּמְּאָה לְמֵתִים
וַיֹּ֗אמֶר קָ֠רָ֠אתִי מִצָּ֥רָה לִ֛י אֶל־יְהֹוָ֖ה וַֽיַּעֲנֵ֑נִי מִבֶּ֧טֶן שְׁא֛וֹל שִׁוַּ֖עְתִּי שָׁמַ֥עְתָּ קוֹלִֽי׃וַתַּשְׁלִיכֵ֤נִי מְצוּלָה֙ בִּלְבַ֣ב יַמִּ֔ים וְנָהָ֖ר יְסֹבְבֵ֑נִי כׇּל־מִשְׁבָּרֶ֥יךָ וְגַלֶּ֖יךָ עָלַ֥י עָבָֽרוּ׃וַאֲנִ֣י אָמַ֔רְתִּי נִגְרַ֖שְׁתִּי מִנֶּ֣גֶד עֵינֶ֑יךָ אַ֚ךְ אוֹסִ֣יף לְהַבִּ֔יט אֶל־הֵיכַ֖ל קׇדְשֶֽׁךָ׃מקרא יונה פרק ב פסוק ו
הֲרֵי זוֹ מְקוּדֶּשֶׁת. אוֹף רִבִּי לָֽעְזָר מוֹדֶה בָהּ. שֶׁאֵינוֹ אֶלֵּא כְמַרְאֶה לָהּ מָקוֹם. אוֹף רַבָּנִין מוֹדֵיי בָהּ. שֶׁאֵינוֹ אֶלֵּא כְמַרְאֶה לָהּ מָקוֹם.תלמוד ירושלמי קידושין פרק ב הלכה ג