שֶׁלֹּא מָצִינוּ שׁוּעָל שֶׁמֵּת בַּעֲפַר פִּיר. תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: דְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן עִינּוּי נֶפֶשׁ — מֵפֵר, בֵּין בֵּינוֹ לְבֵינָהּ, בֵּין בֵּינָהּ לְבֵין אֲחֵרִים. שֶׁאֵין בָּהֶן עִינּוּי נֶפֶשׁ בֵּינוֹ לְבֵינָהּ — מֵפֵר. בֵּינָהּ לְבֵין אֲחֵרִים — אֵינוֹ מֵפֵר. כֵּיצַד? אָמְרָה ״קוּנָּם פֵּירוֹת עָלַי״ — הֲרֵי זֶה יָפֵר. ״קוּנָּם שֶׁאֵינִי עוֹשָׂה לְפִי אַבָּא״, ״לְפִי אָחִיךָ״, ״לְפִי אָבִיךָ״, ״לְפִי אָחִי״, וְ״שֶׁלֹּא אֶתֵּן תֶּבֶן לִפְנֵי בְּהֶמְתְּךָ וּמַיִם לִפְנֵי בְּקָרֶךָ״ — אֵין יָכוֹל לְהָפֵר. ״שֶׁלֹּא אֶכְחוֹל״, ״שֶׁלֹּא אֶפְקוֹס״, וְ״שֶׁלֹּא אֲשַׁמֵּשׁ מִטָּתִי״ — יָפֵר מִשּׁוּם דְּבָרִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵינָהּ. ״שֶׁלֹּא אַצִּיעַ לָךְ מִטָּתֶךָ״, וְ״שֶׁלֹּא אֶמְזוֹג לְךָ אֶת הַכּוֹס״, וְ״שֶׁלֹּא אֶרְחַץ לָךְ פָּנֶיךָ יָדֶיךָ וְרַגְלֶיךָ״ — אֵין צָרִיךְ לְהָפֵר. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: יָפֵר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ״. דָּבָר אַחֵר: ״לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ״ — מִכָּאן לְחָכָם שֶׁאֵין מַתִּיר נִדְרֵי עַצְמוֹ. מַאן שָׁמְעִינַן דְּאָמַר ״שֶׁלֹּא אֶכְחוֹל וְשֶׁלֹּא אֶפְקוֹס״ דְּבָרִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵינָהּ הָוַיִין — רַבִּי יוֹסֵי, וְקָתָנֵי דְּמֵפַר מִשּׁוּם דְּבָרִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵינָהּ. אָמַר מָר: ״וְשֶׁלֹּא אֲשַׁמֵּשׁ מִטָּתִי״ — יָפֵר מִשּׁוּם דְּבָרִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵינָהּ. הֵיכִי דָמֵי? אִילֵּימָא דְּאָמְרָה: ״הֲנָאַת תַּשְׁמִישִׁי עָלֶיךָ״, לְמָה לִי הֲפָרָה? הָא מְשׁוּעְבֶּדֶת לֵיהּ! אֶלָּא בְּאוֹמֶרֶת ״הֲנָאַת תַּשְׁמִישְׁךָ עָלַי״, וְכִדְרַב כָּהֲנָא, דְּאָמַר רַב כָּהֲנָא: ״הֲנָאַת תַּשְׁמִישִׁי עָלֶיךָ״ — כּוֹפָהּ וּמְשַׁמַּשְׁתּוֹ. ״הֲנָאַת תַּשְׁמִישְׁךָ עָלַי״ — יָפֵר, שֶׁאֵין מַאֲכִילִין אֶת הָאָדָם דָּבָר הָאָסוּר לוֹ. מַאן תְּנָא הָא דְּתַנְיָא: דְּבָרִים הַמּוּתָּרִים וַאֲחֵרִים נָהֲגוּ בָּהֶן אִיסּוּר — אִי אַתָּה רַשַּׁאי לִנְהוֹג בָּהֶם הֶיתֵּר כְּדֵי לְבַטְּלָן, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר ״לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ״, דָּבָר אַחֵר: ״לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ״ — מִכָּאן לְתַלְמִיד חָכָם שֶׁאֵין מֵפֵר נִדְרֵי עַצְמוֹ. מַנִּי? רַבָּן גַּמְלִיאֵל הִיא. בְּעָא מִינֵּיהּ רָבָא מֵרַב נַחְמָן: תַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה לְרַבָּנַן, עִינּוּי נֶפֶשׁ הוּא, אוֹ דְּבָרִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵינָהּ? אֲמַר לֵיהּ: תְּנֵיתוּהָ, ״וּנְטוּלָה אֲנִי מִן הַיְּהוּדִים״,
וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֤ה אֶל־יְהוֹשֻׁ֙עַ֙ אַל־תִּירָ֣א מֵהֶ֔ם כִּ֥י בְיָדְךָ֖ נְתַתִּ֑ים לֹא־יַעֲמֹ֥ד אִ֛ישׁ מֵהֶ֖ם בְּפָנֶֽיךָ׃וַיָּבֹ֧א אֲלֵיהֶ֛ם יְהוֹשֻׁ֖עַ פִּתְאֹ֑ם כׇּל־הַלַּ֕יְלָה עָלָ֖ה מִן־הַגִּלְגָּֽל׃וַיְהֻמֵּ֤ם יְהֹוָה֙ לִפְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיַּכֵּ֥ם מַכָּֽה־גְדוֹלָ֖ה בְּגִבְע֑וֹן וַֽיִּרְדְּפֵ֗ם דֶּ֚רֶךְ מַעֲלֵ֣ה בֵית־חוֹרֹ֔ן וַיַּכֵּ֥ם עַד־עֲזֵקָ֖ה וְעַד־מַקֵּדָֽה׃מקרא יהושע פרק י פסוק יא
אלא כתובתה בשלמא לר' יוחנן ניחא אלא לרב אסי קשיאהכא במאי עסקינן כשחייב מודה השתא דאתית להכי כולהו נמי כשחייב מודהמרימר אגבי כתובתה לגרושה מנכסי דיתמי א"ל רבינא לאמימר והאמר רב יהודה אמר רב אסי אין נזקקין לנכסי יתומין אלא א"כ היתה רבית אוכלת בהן רבי יוחנן אומר או לשטר שיש בו רבית או לכתובת אשה משום מזוניתלמוד בבלי ערכין דף כב עמוד א