תְּנַן הָתָם: מְפִירִין נְדָרִים בְּשַׁבָּת, וְנִשְׁאָלִין לִנְדָרִים שֶׁהֵן לְצוֹרֶךְ הַשַּׁבָּת. אִיבַּעְיָא לְהוּ: מְפִירִין נְדָרִים בְּשַׁבָּת לְצוֹרֶךְ הַשַּׁבָּת, אוֹ דִלְמָא אֲפִילּוּ שֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ? תָּא שְׁמַע, דְּתָנֵי רַב זוּטֵי דְּבֵי רַב פַּפֵּי: אֵין מְפִירִין נְדָרִים אֶלָּא לְצוֹרֶךְ הַשַּׁבָּת. אָמַר רַב אָשֵׁי, הָא לָא תְּנַן הָכִי: נָדְרָה עִם חֲשֵׁיכָה — מֵפֵר לָהּ עַד שֶׁלֹּא תֶּחְשַׁךְ. וְאִי אָמְרַתְּ לְצוֹרֶךְ הַשַּׁבָּת — אִין, שֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ הַשַּׁבָּת — לָא, מַאי אִירְיָא חָשְׁכָה? אֲפִילּוּ בְּתוֹךְ הַיּוֹם אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר דְּשֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ! תַּנָּאֵי הִיא: הֲפָרַת נְדָרִים כׇּל הַיּוֹם, רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אָמְרוּ: מֵעֵת לְעֵת. לְמַאן דְּאָמַר כׇּל הַיּוֹם אִין, טְפֵי לָא — אֲפִילּוּ שֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ הַשַּׁבָּת מֵפֵר. לְמַאן דְּאָמַר מֵעֵת לְעֵת, לְצוֹרֶךְ הַשַּׁבָּת — אִין, שֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ הַשַּׁבָּת — לָא. וְנִשְׁאָלִין לִנְדָרִים שֶׁהֵן לְצוֹרֶךְ הַשַּׁבָּת. אִיבַּעְיָא לְהוּ: כְּשֶׁלֹּא הָיָה לָהֶם פְּנַאי, אוֹ דִלְמָא כְּשֶׁהָיָה לָהֶם פְּנַאי? תָּא שְׁמַע, דְּאִיזְדְּקִיקוּ לֵיהּ רַבָּנַן לִבְרֵיהּ דְּרַב זוּטְרָא בְּרֵיהּ דְּרַב זְעֵירָא אֲפִילּוּ בִּנְדָרִים שֶׁהָיָה לָהֶם פְּנַאי מִבְּעוֹד יוֹם. סָבַר רַב יוֹסֵף לְמֵימַר: נִשְׁאָלִין נְדָרִים בְּשַׁבָּת, בְּיָחִיד מוּמְחֶה — אִין, בִּשְׁלֹשָׁה הֶדְיוֹטוֹת — לָא, מִשּׁוּם דְּמִתְחֲזֵי כְּדִינָא. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: כֵּיוָן דִּסְבִירָא לַן אֲפִילּוּ מְעוּמָּד, אֲפִילּוּ בִּקְרוֹבִים, וַאֲפִילּוּ בַּלַּיְלָה — לָא מִתְחֲזֵי כְּדִינָא. אָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב: הֲלָכָה, מְפִירִין נְדָרִים בַּלַּיְלָה. וְהָא מַתְנִיתִין הִיא: נָדְרָה בְּלֵילֵי שַׁבָּת! אֶלָּא אֵימָא: הֲלָכָה, נִשְׁאָלִין בַּלַּיְלָה. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי אַבָּא לְרַב הוּנָא: אֲמַר רַב הָכִי? אֲמַר לֵיהּ: אִישְׁתִּיק. אֲמַר לֵיהּ: אִישְׁתִּיק קָא אָמְרַתְּ, אוֹ שָׁתֵי קָאָמְרַתְּ? אָמַר רַב אִיקָא בַּר אָבִין: אִיזְדְּקִיק לֵיהּ רַב לְרַבָּה מידע כלליראשי סידור תפילה אודות האתר הצהרת פרטיות מפת האתר קריאהקריאה עם מפרשים רשימות תהילים שונותחיפוש בתוכן קישורים סטטיסטיקה ואלו הן פריצי זיתים וענבים היוצאין מתחת הקדרה מנגפת הזוגין כנסן לאוכלין מטמא טומאת אוכלין החרצנין והזגין שכנסן לאוכלין בטלה דעתו. מודה ר' יוחנן בן נורי בעגין ובשר ששלקן עד שלא באו לעונת המעשרות שהן מטמאין טומאת אוכלין. ומפני הסופות מטמאין טומאת אוכלין מפני הקרוסטמלין והפרישין והעוזרדין בעונתן למעשרות אין מטמאין טומאת אוכלין פחות מכאן <או> ששלקן מטמאין טומאת אוכלין. ר' נחמיה אומר זיתים ובשר שסחטן עד שלא באו לעונת המעשרות משקה היוצא מהן טהור שאינו אלא שרף.לולבי הזרדין והחרובין עד שלא המתיקו אין מטמאין טומאת אוכלין משהמתיקו מטמאין טומאת אוכלין אבל הלוף והחרדל והתורמוסים ושאר כל הנכבשים בין שהמתיקן בין עד שלא המתיקן מטמאין טומאת אוכלין.קור ניקח בכסף מעשר ואינו מטמא טומאת אוכלין. כפניות נקחות בכסף מעשר ומטמאין טומאת אוכלין ר' יוחנן בן נורי אומר בכולן ר' יהודה אומר קור הרי הוא כעץ לכל דבר שהוא ניקח בכסף מעשר ומטמא טומאת אוכלין כפניות הרי הן כפרי לכל דבריהן אלא שהן פטורות מן המעשר.תוספתא עוקצין פרק ג תוס ז משנה: נוֹדוֹת הַגּוֹיִם וְקַנְקַנֵּיהֶם וְיֵין יִשְׂרָאֵל כָּנוּס בָּהֶן אֲסוּרִין וְאִיסּוּרָן אִיסּוּר הֲנָאָה דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵין אִיסּוּרָן אִיסּוּר הֲנָאָה.הלכה: נוֹדוֹת הַגּוֹיִם וְקַנְקַנֵּיהֶם כול׳. נוֹדוֹת הַגּוֹיִם גְּרוּדוֹת הֲרֵי אֵילּוּ מוּתָּרוֹת. זְפוּתוֹת הֲרֵי אֵילּוּ אֲסוּרוֹת. גּוֹי עוֹבְדָן וְדוֹבְבָן וְיִשְׂרָאֵל עוֹמֵד עַל גַּבָּיו כּוֹנֵס לְתוֹכָן יַיִן וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. וְחָשׁ לוֹמַר. שֶׁמָּא נִיסֵּךְ הוּא. אָמַר רִבִּי בָּא. אֵינוֹ מָצוּי לְנַסֵּךְ עַל גַּבֵּי דָּבַר מָאוּס. מֵעַתָּה אֲפִילוּ אֵין יִשְׂרָאֵל עוֹמֵד עַל גַּבָּיו. אֲנִי אוֹמֵר. שֶׁמָּא הֶחֱלִיף.קַנְקַנֵּי גוֹיִם חֲדָשׁוֹת מוֹתָּרוֹת אַף עַל פִּי שֶׁהֵן זְפוֹתוֹת. יְשָׁנוֹת אֲסוּרוֹת אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן זְפוֹתוֹת. הָכָא אַתְּ אָמַר זְפוּתוֹת מוּתָּרוֹת. וְהָכָא אַתְּ אָמַר זְפוּתוֹת אֲסוּרוֹת. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. אֲנִי עָמַדְתִּי עַל זִפְתָּן שֶׁל קַנְקַנִּים וְאֵין נוֹתְנִין לְתוֹכָן חוֹמֶץ בְּשָׁעָה שֶׁזּוֹפְתִין אוֹתָן.תלמוד ירושלמי עבודה זרה פרק ב הלכה ד קודםהבא