מַתְנִי׳ נָדְרָה וְהִיא אֲרוּסָה. נִתְגָּרְשָׁה בּוֹ בַּיּוֹם, נִתְאָרְסָה בּוֹ בַּיּוֹם, אֲפִילּוּ לְמֵאָה — אָבִיהָ וּבַעְלָהּ הָאַחֲרוֹן מְפִירִין נְדָרֶיהָ. זֶה הַכְּלָל: כֹּל שֶׁלֹּא יָצְאָה לִרְשׁוּת עַצְמָהּ שָׁעָה אַחַת — אָבִיהָ וּבַעְלָהּ הָאַחֲרוֹן מְפִירִין נְדָרֶיהָ. גְּמָ׳ מְנָלַן דְּאָרוּס אַחֲרוֹן מֵיפֵר נְדָרִים שֶׁנִּרְאוּ לְאָרוּס רִאשׁוֹן? אָמַר שְׁמוּאֵל, אָמַר קְרָא: ״וְאִם הָיוֹ תִהְיֶה לְאִישׁ וּנְדָרֶיהָ עָלֶיהָ״. נְדָרִים שֶׁהָיוּ עָלֶיהָ כְּבָר. דִּלְמָא הָנֵי מִילֵּי שֶׁלֹּא נִרְאוּ לְאָרוּס רִאשׁוֹן, אֲבָל נְדָרִים שֶׁנִּרְאוּ לְאָרוּס רִאשׁוֹן — לָא מָצֵי מֵיפַר אָרוּס אַחֲרוֹן! ״עָלֶיהָ״ קְרָא יַתִּירָא הוּא. תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל: נַעֲרָה הַמְאוֹרָסָה — אָבִיהָ וּבַעְלָהּ מְפִירִין נְדָרֶיהָ, כֵּיצַד? שָׁמַע אָבִיהָ וְהֵפֵר לָהּ, וְלֹא הִסְפִּיק הַבַּעַל לִשְׁמוֹעַ עַד שֶׁמֵּת, וְנִתְאָרְסָה בּוֹ בַּיּוֹם, וַאֲפִילּוּ מֵאָה פְּעָמִים — אָבִיהָ וּבַעְלָהּ הָאַחֲרוֹן מְפִירִין נְדָרֶיהָ. שָׁמַע בַּעְלָהּ וְהֵפֵר לָהּ, וְלֹא הִסְפִּיק הָאָב לִשְׁמוֹעַ עַד שֶׁמֵּת הַבַּעַל — חוֹזֵר הָאָב וּמֵפֵר חֶלְקוֹ שֶׁל בַּעַל. אָמַר רַבִּי נָתָן: הֵן הֵן דִּבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי. אֲבָל בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים: אֵין יָכוֹל לְהָפֵר. בְּמַאי פְּלִיגִי?
משנה: סֵדֶר תַּעֲנִיּוֹת הָאֵילוּ הָאָמוּר בִּרְבִיעָה הָרִאשׁוֹנָה. אֲבָל צְמָחִים שֶׁשָּׁנוּ מַתְרִיעִין עֲלֵיהֶן מִיָּד. וְכֵן שֶׁפָּֽסְקוּ נְשָׁמִים מִגֶּשֶׁם לְגֶשֶׁם אַרְבָּעִים יוֹם מַתְרִיעִין עֲלֵיהֶן מִפְּנֵי שֶׁהִיא מַכַּת בַּצּוֹרֶת׃תלמוד ירושלמי תענית פרק ג הלכה א
גמ׳ המקדיש שדהו בשעה כו': אומרין והתניא כופין מאי אומרין נמי כופין ואיבעית אימא מעיקרא אומרין אי צאית צאית ואי לא כופין:שהבעלים נותנין חומש וכו': מאי איריא שהבעלים נותנין חומש תיפוק ליה דאיידי דחביבה עליה טפי ופריק לה ועוד מצות גאולה באדוןחדא ועוד קאמר חדא דאיידי דחביבה עליה טפי ופריק לה ועוד מצות גאולה באדון היא ועוד שהבעלים נותנין חומש כו':תלמוד בבלי ערכין דף כז עמוד א