נדרים דף ס-ב דפי תלמוד בבלי

אֲמַר לֵיהּ: אִי הָכִי, לִיגְזוֹר בְּ״יוֹם אֶחָד״ מִשּׁוּם ״הַיּוֹם״! אֲמַר לֵיהּ: ״הַיּוֹם״ בְּ״יוֹם אֶחָד״ מִיחַלַּף, ״יוֹם אֶחָד״ בְּ״הַיּוֹם״ לָא מִיחַלַּף. אָמַר רָבִינָא: אֲמַר לִי מָרִימָר, הָכִי אֲמַר אֲבוּךְ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב [יוֹסֵף]: כְּמַאן אָזְלָא שְׁמַעְתֵּיהּ דְּרַב יִרְמְיָה בַּר אַבָּא — כְּרַבִּי נָתָן. דְּתַנְיָא, רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: כֹּל הַנּוֹדֵר — כְּאִילּוּ בָּנָה בָּמָה, וְהַמְקַיְּימוֹ — כְּאִילּוּ מַקְטִיר עָלֶיהָ. ״שַׁבָּת זוֹ״ — אָסוּר בְּכׇל הַשַּׁבָּת כּוּלָּהּ. פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְּתֵימָא: יוֹמֵי דְשַׁבְּתָא קָאָמַר, קָא מַשְׁמַע לַן. ״חֹדֶשׁ זֶה״ — אָסוּר בְּכׇל הַחֹדֶשׁ, וְרֹאשׁ חֹדֶשׁ לְהַבָּא. פְּשִׁיטָא! כִּי אִיצְטְרִיכָא לְחֹדֶשׁ חָסֵר, מַהוּ דְּתֵימָא: רֹאשׁ חֹדֶשׁ לְשֶׁעָבַר הָוֵי, וְלָא לִיתְּסַר, קָא מַשְׁמַע לַן קָרוּ אִינָשֵׁי רֵישׁ יַרְחָא. ״שָׁנָה זוֹ״ — אָסוּר בְּכׇל הַשָּׁנָה כּוּלָּהּ. אִיבַּעְיָא לְהוּ, אָמַר: ״קוּנָּם יַיִן שֶׁאֲנִי טוֹעֵם יוֹם״ — מַאי דִּינֵיהּ? כְּ״הַיּוֹם״, אוֹ כְּ״יוֹם אֶחָד״? תָּא שְׁמַע מִמַּתְנִיתִין: ״קוּנָּם יַיִן שֶׁאֲנִי טוֹעֵם הַיּוֹם״ — אֵין אָסוּר אֶלָּא עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ. הָא ״יוֹם״ כְּ״יוֹם אֶחָד״ דָּמֵי. אֵימָא סֵיפָא, אָמַר: ״יוֹם אֶחָד״ — אָסוּר מִיּוֹם לְיוֹם. הָא ״יוֹם״ כְּ״הַיּוֹם״ דָּמֵי. אֶלָּא מֵהָא לֵיכָּא לְמִשְׁמַע מִינַּהּ. אָמַר רַב אָשֵׁי, תָּא שְׁמַע: ״קוּנָּם יַיִן שֶׁאֲנִי טוֹעֵם הַשָּׁנָה״, נִתְעַבְּרָה הַשָּׁנָה — אָסוּר בָּהּ וּבְעִיבּוּרָהּ. הֵיכִי דָּמֵי?