אִילֵּימָא כִּדְקָתָנֵי — לְמָה לִי לְמֵימְרָא? אֶלָּא לָאו, דַּאֲמַר ״שָׁנָה״. אַלְמָא ״שָׁנָה״ כְּ״הַשָּׁנָה״ דָּמֵי, וְ״יוֹם״ נָמֵי כְּ״הַיּוֹם״ דִּינֵיהּ. לָא, לְעוֹלָם דְּאָמַר ״הַשָּׁנָה״, וּמַהוּ דְּתֵימָא: הַלֵּךְ אַחַר רוֹב הַשָּׁנִים, וְלָא אִית בְּהוּ עִיבּוּר, קָא מַשְׁמַע לַן. אִיבַּעְיָא לְהוּ: אָמַר ״יַיִן שֶׁאֲנִי טוֹעֵם יוֹבֵל״ מַאי? שְׁנַת חֲמִשִּׁים כְּלִפְנֵי חֲמִשִּׁים, אוֹ כִּלְאַחַר חֲמִשִּׁים? תָּא שְׁמַע, דְּתַנְיָא פְּלוּגְתָּא דְּרַבִּי יְהוּדָה וְרַבָּנַן: ״וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה״. שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים אַתָּה מוֹנֶה, וְאִי אַתָּה מוֹנֶה שְׁנַת חֲמִשִּׁים וְאַחַת. מִכָּאן אָמְרוּ: יוֹבֵל אֵינוֹ עוֹלֶה לְמִנְיַן שָׁבוּעַ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: יוֹבֵל עוֹלֶה לְמִנְיַן שָׁבוּעַ. אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי יְהוּדָה: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר ״שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ״, וְאֵין כָּאן אֶלָּא חָמֵשׁ! אָמַר לָהֶם: לְדִבְרֵיכֶם, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר ״וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים״. הֲרֵי כָּאן אַרְבַּע! אֶלָּא — אִיכָּא לְאוֹקֹמַהּ בִּשְׁאָר שְׁנֵי שָׁבוּעַ, דִילִי נָמֵי אִיכָּא לְאוֹקֹמַהּ בִּשְׁאָר שְׁנֵי שָׁבוּעַ. ״עַד הַפֶּסַח״ — אָסוּר כּוּ׳. לְמֵימְרָא דְּרַבִּי מֵאִיר סָבַר: לָא מְעַיֵּיל אִינִישׁ נַפְשֵׁיהּ
א"ר ירמיה זאת אומרת שני יוסף בן שמעון שהיו בעיר אחת ולקחו שדה בשותפות בעל חוב גובה אותה מהם דאמר ליה אי בדידך מסיקנא מנתא דידך קא שקילנא ואי בחברך מסיקנא מנתא דחברך קא שקילנאאמר רבא מכדי נכסי דבר איניש אינון ערבין ביה מי איכא מידי דלדידיה לא מצי תבע ליה ולערב מצי תבע ליה והתנן המלוה את חבירו על ידי ערב לא יפרע מן הערב וקי"ל דלא יתבע מן הערב תחלהאלא אמר רבא לעולם שמת לאחר ל' יום ואי דאיכא נכסי טובא ה"נ דשקיל והכא במאי עסקינן כגון דליכא אלא חמש סלעיםתלמוד בבלי בכורות דף מח עמוד א
תַּנֵּי. אָמַר רִבִּי יוּדָה. לֹא נֶחְלְקוּ בֵית שַׁמַּי וּבֵית הִלֵּל עַל תְּרוּמָה טְהוֹרָה שֶׁאָסוּר לְשׂוֹרְפָהּ וְעַל תְּרוּמָה טְמֵיאָה שֶׁמּוּתָּר לְשׂוֹרְפָהּ. עַל מַה נֶחְלְקוּ. עַל הַתְּלוּיָה. שֶׁבֵּית [שַׁמַּאי] אוֹמְרִין. אֵין שׂוֹרְפִין. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִין. שׂוֹרְפִין. אָֽמְרוּ בֵית שַׁמַּי לְבֵית הִלֵּל. כְּלוּם אַתֶּם אוֹמְרִין בִּטְהוֹרָה שֶׁלֹּא תִישָּׂרֵף. אֶלָּא שֶׁאֲנִי אוֹמֵר. שֶׁמָּא כֹהֵן אֶחָד שָׁבַת בְּתוֹךְ הַתְּחוּם וְהוֹא בָא וְאוֹכְלָהּ בַּשַּׁבָּת. אַף תְּלוּיָה לֹא תִישָּׂרֵף. שֶׁאֲנִי אוֹמֵר. שֶׁמָּא אֱלִיָּהוּ שָׁבַת בְּהַר הַכַּרְמֶל והוּא בָא וּמֵעִיד עָלֶיהָ בַשַּׁבָּת שֶׁהִיא טְהוֹרָה. אָֽמְרוּ לָהֶן בֵּית הִלֵּל. מוּבְטָחִין אָנוּ שֶׁאֵין אֱלִיָּהוּ בָא לֹא בַשַּׁבָּתוֹת וְלֹא בַיָּמִים טוֹבִים.רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אַתָיָא דְרִבִּי אֶלְעָזָר בֵּירִבִּי צָדוֹק כְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל. כְּמַה דְרַבָּן גַּמְלִיאֵל אָמַר מַה שָׁנֵי בֵין חוּלִין לִתְרוּמָה. כֵּן רִבִּי אֶלְעָזָר בֵּירִבִּי צָדוֹק אָמַר מַה שָׁנוּ בֵין חוּלִין לִתְרוּמָה. כָּמַה דְתֵימַר. הֲלָכָה כְרַבָּן גַּמְלִיאֵל. וְדִכְווָתָה. הֲלָכָה כְרִבִּי אֶלְעָזָר בֵּירִבִּי צָדוֹק.תלמוד ירושלמי פסחים פרק ג הלכה ו