לְאַחַר הַפֶּסַח — בְּ״בַל יַחֵל״. ״שֶׁאַתְּ נֶהֱנֵית לִי עַד הֶחָג אִם הוֹלֶכֶת אַתְּ לְבֵית אָבִיךָ עַד הַפֶּסַח״, הָלְכָה לִפְנֵי הַפֶּסַח — אֲסוּרָה בַּהֲנָאָתוֹ עַד הֶחָג, וּמוּתֶּרֶת לֵילֵךְ אַחַר הַפֶּסַח. גְּמָ׳ הָאוֹמֵר לְאִשְׁתּוֹ ״קוּנָּם מַעֲשֵׂה יָדַיִךְ עָלַי״, ״קוּנָּם הֵן עַל פִּי״, ״קוּנָּם הֵן לְפִי וְכוּ׳״, יִשְׁמָעֵאל אִישׁ כְּפַר יַמָּא, וְאָמְרִי לַהּ אִישׁ כְּפַר דְּיַמָּא, הֶעֱלָה בְּיָדוֹ בָּצָל שֶׁעֲקָרוֹ בַּשְּׁבִיעִית, וּנְטָעוֹ בַּשְּׁמִינִית, וְרַבּוּ גִּידּוּלָיו עַל עִיקָּרוֹ. וְהָכִי קָא מִיבַּעְיָא לֵיהּ: גִּידּוּלָיו הֶיתֵּר וְעִיקָּרוֹ אָסוּר, כֵּיוָן דְּרָבוּ גִּידּוּלָיו מֵעִיקָּרוֹ — אוֹתָן גִּידּוּלֵי הֶיתֵּר מַעֲלִין אֶת הָאִיסּוּר, אוֹ לָא? אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי אַמֵּי לָא הֲוָה בִּידֵיהּ. אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא, פְּשַׁט לֵיהּ מִן הָדָא דְּאָמַר רַבִּי חֲנִינָא תְּרִיתָאָה אָמַר רַבִּי יַנַּאי: בָּצָל שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁנְּטָעוֹ, וְרַבּוּ גִּידּוּלָיו עַל עִיקָּרוֹ — מוּתָּר. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יִרְמְיָה וְאִיתֵּימָא רַבִּי זְרִיקָא: שָׁבֵיק מָר תְּרֵין וְעָבֵיד כְּחַד?! מַאן נִינְהוּ תְּרֵין? דְּאָמַר רַבִּי אֲבָהוּ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: יַלְדָּה שֶׁסִּיבְּכָהּ בִּזְקֵינָהּ, וּבָהּ פֵּירוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁהוֹסִיפָה מָאתַיִם — אָסוּר. וְאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַבִּי נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: בָּצָל שֶׁנְּטָעוֹ בַּכֶּרֶם, וְנֶעֱקַר הַכֶּרֶם — אָסוּר. הֲדַר אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי אַמֵּי וּפְשַׁיט לֵיהּ מִן הָדָא דְּאָמַר רַבִּי יִצְחָק אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לִיטְרָא בְּצָלִים שֶׁתִּיקְּנָה וּזְרָעָהּ, מִתְעַשֶּׂרֶת לְפִי כוּלָּהּ. אַלְמָא אוֹתָן גִידּוּלִין מְבַטְּלִין עִיקָּר. דִּלְמָא לְחוּמְרָא שָׁאנֵי. אֶלָּא, מִן הָדָא דְּתַנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
כֵּיצַד מִגָּב לְגַב. רָצָה לַעֶשׂוֹת עִיסָּתוֹ עַל גַּבֵּי גִיתּוֹ. אוֹ גִיתּוֹ עַל גַּבֵּי עִיסָּתוֹ. מַטְבִּיל אֶת כֵּילָיו. כֵּיצַד מֵחֲבוּרָה לַחֲבוּרָה. הָיָה אוֹכֵל עִם חֲבוּרָה זוֹ וְנִמְלָךְ לוֹכַל עִם חֲבוּרָה אֶחֶרֶת. טוֹבֵל.תלמוד ירושלמי ביצה פרק ב הלכה ג
רָא֤וּךָ יָחִ֙ילוּ֙ הָרִ֔ים זֶ֥רֶם מַ֖יִם עָבָ֑ר נָתַ֤ן תְּהוֹם֙ קוֹל֔וֹ ר֖וֹם יָדֵ֥יהוּ נָשָֽׂא׃שֶׁ֥מֶשׁ יָרֵ֖חַ עָ֣מַד זְבֻ֑לָה לְא֤וֹר חִצֶּ֙יךָ֙ יְהַלֵּ֔כוּ לְנֹ֖גַהּ בְּרַ֥ק חֲנִיתֶֽךָ׃בְּזַ֖עַם תִּצְעַד־אָ֑רֶץ בְּאַ֖ף תָּד֥וּשׁ גּוֹיִֽם׃מקרא חבקוק פרק ג פסוק יג