הַשּׁוּתָּפִין שֶׁנָּדְרוּ הֲנָאָה זֶה מִזֶּה — אֲסוּרִין לִיכָּנֵס לֶחָצֵר. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: זֶה נִכְנָס לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ, וְזֶה נִכְנָס לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ.
תניא נמי הכי אמר רשב"ג וכי אשה למי שיולדת משבחת ואין לעצמה בשבח ולדות כלום אלא שמין נזק בפני עצמו וצער בפני עצמו ושמין את הולדות ונותנין לבעל ושבח ולדות חולקיןקשיא דרשב"ג אדרשב"גל"ק כאן במבכרת כאן בשאינה מבכרתתלמוד בבלי בבא קמא דף מט עמוד א
פסקה להכניס לו חמש מאות דינר שום וכתב לה אלף דינר בכתובתה אם עשתה קיצתה נוטלת מה שכתוב לה ואם לאו גורע כנגדן [שלשה] דנרין לכל סלע וסלע פסקה להכניס לו חמש מאות [דינר כספים כתב] לה אלף דינר בכתובתה אם עשתה קיצתה נוטלת מה שכתוב לה [אם] לאו גורעת כנגדן חמשה דנרין לכל סלע וסלע הכניסה לו אלף דינר בכתובתה וכתב לה שום מי"ב מנה אם עשתה קיצתה נוטלת מה שכתוב לה ואם לאו לא יפחות לבתולה ממאתים [ומנה לאלמנה].המשיא את בתו ופסק עם חתנו שיעמוד ערום [וילבישנה] אין אומרים יעמוד ערום [וילבישנה] אלא מכסה את הראוי לה וכן המשיאין את היתומה לא יפחתו לה מחמשים [זוז] ואם יש בכיס מפרנסין אותה לפי כבודה.יתומה [שהשיאתה] אמה או אחיה וכתבו לה מאה או חמשים זוז אע"פ שכתב [להן] הבעל דין ודברים אין לי עמהם יכולה היא כשתגדיל להוציא מידם מה שראוי להנתן לה האיש פוסק ע"י בתו ואין האשה פוסקת ע"י בתה.תוספתא כתובות פרק ו תוס ח