אִם אָבְדוּ — אֵינוֹ חַיָּיב בְּאַחְרָיוּתָן. וְאִם הָיָה שְׂכִיר שַׁבָּת, שְׂכִיר חֹדֶשׁ, שְׂכִיר שָׁנָה, שְׂכִיר שָׁבוּעַ — נוֹתֵן לוֹ שְׂכַר שַׁבָּת. לְפִיכָךְ אִם אָבְדוּ — חַיָּיב בְּאַחְרָיוּתָן. אֶלָּא: גַּבֵּי שַׁבָּת הַיְינוּ טַעְמָא דְּאֵין קוֹרְאִין בַּתְּחִילָּה — מִשּׁוּם דְּיִפְנוּ אֲבָהָתְהוֹן דְּיָנוֹקֵי לְמִצְוְתָא דְשַׁבְּתָא. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: מִשּׁוּם דִּבְשַׁבְּתָא אָכְלִין וְשָׁתִין וְיַקִּיר עֲלֵיהוֹן עָלְמָא. כִּדְאָמַר שְׁמוּאֵל: שִׁינּוּי וֶסֶת תְּחִילַּת חוֹלִי מֵעַיִים. וּלְמַאן דְּאָמַר שְׂכַר פִּיסּוּק טְעָמִים, מַאי טַעְמָא לָא אָמַר שְׂכַר שִׁימּוּר? קָסָבַר בָּנוֹת מִי קָא בָּעֲיָין שִׁימּוּר? וּלְמַאן דְּאָמַר שְׂכַר שִׁימּוּר, מַאי טַעְמָא לָא אָמַר שְׂכַר פִּיסּוּק טְעָמִים? קָסָבַר (שְׂכַר) פִּיסּוּק טְעָמִים דְּאוֹרָיְיתָא הוּא. דְּאָמַר רַב אִיקָא בַּר אָבִין אָמַר רַב חֲנַנְאֵל אָמַר רַב: מַאי דִּכְתִיב ״וַיִּקְרְאוּ בַסֵּפֶר בְּתוֹרַת הָאֱלֹהִים מְפֹרָשׁ וְשׂוֹם שֶׂכֶל וַיָּבִינוּ בַּמִּקְרָא״. ״וַיִּקְרְאוּ בַסֵּפֶר בְּתוֹרַת הָאֱלֹהִים״ — זֶה מִקְרָא, ״מְפֹרָשׁ״ — זֶה תַּרְגּוּם, ״וְשׂוֹם שֶׂכֶל״ — אֵלּוּ הַפְּסוּקִים, ״וַיָּבִינוּ בַּמִּקְרָא״ — זֶה פִּיסּוּק טְעָמִים. וְאָמְרִי לַהּ: אֵלּוּ הַמְּסוֹרוֹת. אָמַר רַבִּי יִצְחָק: מִקְרָא סוֹפְרִים, וְעִיטּוּר סוֹפְרִים, וְקַרְיָין וְלָא כְּתִיבָן, וּכְתִיבָן וְלָא קַרְיָין — הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי. מִקְרָא סוֹפְרִים: אָרֶץ, שָׁמָיִם, מִצְרָיִם. עִיטּוּר סוֹפְרִים: ״אַחַר תַּעֲבֹרוּ״, ״אַחַר תֵּלֵךְ״, ״אַחַר תֵּאָסֵף״, ״קִדְּמוּ שָׁרִים אַחַר נֹגְנִים״, ״צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל״. קַרְיָין וְלָא כְּתִיבָן: ״פְּרָת״ דִּ״בְלֶכְתּוֹ״, ״אִישׁ״ דְּ״כַאֲשֶׁר יִשְׁאַל אִישׁ בִּדְבַר הָאֱלֹהִים״, ״בָּאִים״ דְּ״נִבְנְתָה״, ״לָהּ״ דִּ״פְלֵיטָה״, ״אֵת״ ״דְּהֻגֵּד הֻגַּד״, ״אֵלַי״ דְּ״הַגֹּרֶן״, ״אֵלַי״ דְּ״הַשְּׂעֹרִים״, הָלֵין קַרְיָין וְלָא כְּתִבָן. וּכְתִבָן וְלָא קַרְיָין: ״נָא דְּ״יִסְלַח״,
כי קתני אין חייבין עליו על דם דיליה כי קאמר רב דאתי ליה מעלמאדם דיליה היינו דם אברים וליטעמיך מי לא קתני דם כליות וקתני דם אברים אלא תני והדר תני ה"נ תני והדר תנימעלמא מהיכא אתי ליה א"ר זירא בשעה שהנשמה יוצאה מישרף שריף:תלמוד בבלי כריתות דף כב עמוד א
תַּנִּי רִבִּי חֲלַפְתָּא בֶּן שָׁאוּל מְחַלְלִין דְּמַאי בְּמֶרְחַץ שֶׁאֵינוֹ טָעוּן בְּרָכָה. הָא וַדַּאי טָעוּן בְּרָכָה. רִבִּי מָנָא בְּעֵי קוֹמֵי רִבִּי יוּדָן כֵּיצַד הוּא מְבָרֵךְ אִם הָיוּ פֵירוֹת עַל פִּדְיוֹן מַעֲשֵׂר שֵׁנִי אִם הָיוּ מָעוֹת עַל חִילּוּל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי.אִם הִקְדִּים מִשֵּׁנִי לָרִאשׁוֹן אֵין בְּכָךְ כְּלוּם הָא בַּתְּחִילָּה לֹא. רִבִּי בָּא בְּרֵיהּ דְּרִבִּי חִייָא בַּר ווָא רִבִּי חִייָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן מוּתָּר לְהַקְדִּים שֵׁנִי לָרִאשׁוֹן בִּדְמַאי. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בַּר אִידִי בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי לֹא יַעֲשֶׂה וְאִם עָשָׂה מַה שֶׁעָשָׂה עָשׂוּי.מַהוּ לִיקְבֹעַ שֵׁנִי בְּמָקוֹם רִאשׁוֹן. רִבִּי יוֹסֵי בֶּן שָׁאוּל אַייְתֵי לֵיהּ אָרִיסֵיהּ פֵּירֵי. אָמַר לֵיהּ צֵא וּקְבַע שֵׁנִי. חָזַר וְאָמַר לֵיהּ צֵא וּקְבַע רִאשׁוֹן וְחָשׁ לוֹמַר שֶׁמָּא קָבַע שֵׁנִי בְּמָקוֹם רִאשׁוֹן. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁמּוּתָּר לִיקְבֹעַ שֵׁנִי בְּמָקוֹם רִאשׁוֹן.תלמוד ירושלמי דמאי פרק א הלכה ד