וְהָא מִן מַאֲכָל נָדַר! אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: בְּאוֹמֵר ״הֲנָאַת מַאֲכָלְךָ עָלַי״. אֵימָא שֶׁלֹּא יִלְעוֹס חִיטִּין וְיִתֵּן עַל מַכָּתוֹ! אָמַר רָבָא: בְּאוֹמֵר ״הֲנָאָה הַמְּבִיאָה לִידֵי מַאֲכָלְךָ עָלַי״. אָמַר רַב פָּפָּא: שַׂק לְהָבִיא פֵּירוֹת, וַחֲמוֹר לְהָבִיא עָלָיו פֵּירוֹת, וַאֲפִילּוּ צַנָּא בְּעָלְמָא, הֲנָאָה הַמְּבִיאָה לִידֵי מַאֲכָל הוּא. בָּעֵי רַב פָּפָּא: סוּס לִרְכּוֹב עָלָיו וְטַבַּעַת לֵירָאוֹת בָּהּ, מַהוּ? מִיפְסַק וּמֵיזַל בְּאַרְעֵיהּ, מַאי? תָּא שְׁמַע: אֲבָל מַשְׁאִיל לוֹ חָלוּק וְטַלִּית נְזָמִים וְטַבָּעוֹת. הֵיכִי דָמֵי? אִילֵּימָא שֶׁלֹּא לֵירָאוֹת בָּהֶן, צְרִיכָא לְמֵימַר? אֶלָּא לָאו, אֲפִילּוּ לֵירָאוֹת בָּהֶן, וְקָתָנֵי ״מַשְׁאִילוֹ״! לָא, לְעוֹלָם שֶׁלֹּא לֵירָאוֹת, וְאַיְּידֵי דְּקָתָנֵי רֵישָׁא ״לֹא יַשְׁאִילֶנּוּ״, תְּנָא סֵיפָא ״מַשְׁאִילוֹ״. מַתְנִי׳ וְכׇל דָּבָר שֶׁאֵין עוֹשִׂין בּוֹ אוֹכֶל נֶפֶשׁ, מָקוֹם שֶׁמַּשְׂכִּירִין כְּיוֹצֵא בָּהֶן — אָסוּר. גְּמָ׳ מִכְּלָל דְּרֵישָׁא, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מַשְׂכִּירִין. מַאן תַּנָּא? אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הִיא. מַתְנִי׳ הַמּוּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵירוֹ, שׁוֹקֵל לוֹ אֶת שִׁקְלוֹ וּפוֹרֵעַ אֶת חוֹבוֹ, וּמַחֲזִיר לוֹ אֶת אֲבֵידָתוֹ. מָקוֹם שֶׁנּוֹטְלִין עָלֶיהָ שָׂכָר — תִּפּוֹל הֲנָאָה לַהֶקְדֵּשׁ. גְּמָ׳ אַלְמָא אַבְרוֹחֵי אֲרִי בְּעָלְמָא הוּא, וּשְׁרֵי. מַאן תַּנָּא? אָמַר רַב הוֹשַׁעְיָא: זוֹ
אִי הָכִי, רַב וּשְׁמוּאֵל אַמַּאי מוֹקְמִי לַהּ לְמַתְנִיתִין בְּלַעַז יְווֹנִית? לוֹקְמוּהָ בְּכֹל לַעַז! [אֶלָּא, מַתְנִיתִין כְּבָרַיְיתָא.] וְכִי אִיתְּמַר דְּרַב וּשְׁמוּאֵל, בְּעָלְמָא אִיתְּמַר. רַב וּשְׁמוּאֵל דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: לַעַז יְווֹנִי לַכֹּל כָּשֵׁר.וְהָא קָתָנֵי: יְווֹנִית לִיווֹנִים [לִיווֹנִים] — אִין, לְכוּלֵּי עָלְמָא — לָא! אִינְהוּ דַּאֲמוּר כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. דִּתְנַן, רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אַף סְפָרִים לֹא הִתִּירוּ שֶׁיִּכָּתְבוּ אֶלָּא יְווֹנִית.וְלֵימְרוּ: הֲלָכָה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל? אִי אָמְרִי הֲלָכָה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, הֲוָה אָמֵינָא הָנֵי מִילֵּי שְׁאָר סְפָרִים, אֲבָל מְגִילָּה דִּכְתִיב בַּהּ ״כִּכְתָבָם״ — אֵימָא לָא. קָא מַשְׁמַע לַן.תלמוד בבלי מגילה דף יח עמוד א
לִשְׂח֖וֹק אָמַ֣רְתִּי מְהוֹלָ֑ל וּלְשִׂמְחָ֖ה מַה־זֹּ֥ה עֹשָֽׂה׃תַּ֣רְתִּי בְלִבִּ֔י לִמְשׁ֥וֹךְ בַּיַּ֖יִן אֶת־בְּשָׂרִ֑י וְלִבִּ֞י נֹהֵ֤ג בַּֽחׇכְמָה֙ וְלֶאֱחֹ֣ז בְּסִכְל֔וּת עַ֣ד אֲשֶׁר־אֶרְאֶ֗ה אֵי־זֶ֨ה ט֜וֹב לִבְנֵ֤י הָאָדָם֙ אֲשֶׁ֤ר יַעֲשׂוּ֙ תַּ֣חַת הַשָּׁמַ֔יִם מִסְפַּ֖ר יְמֵ֥י חַיֵּיהֶֽם׃הִגְדַּ֖לְתִּי מַעֲשָׂ֑י בָּנִ֤יתִי לִי֙ בָּתִּ֔ים נָטַ֥עְתִּי לִ֖י כְּרָמִֽים׃מקרא קהלת פרק ב פסוק ה