מִי דָּמֵי? גַּבֵּי צוֹנֵן, צַדִּיקִים אוֹמְרִים מְעַט וְעוֹשִׂין הַרְבֵּה — הָכָא סְפֵיקָא הוּא, דִּלְמָא פָּחוֹת מִסֶּלַע וְיוֹתֵר עַל שֶׁקֶל קָאָמַר, וְזֵירוּזִין הָוֵי, אוֹ דִּלְמָא דַּוְקָא קָאָמַר, וְנִידְרָא הָוֵי. תִּבְּעֵי. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב אַסִּי: אַרְבָּעָה נְדָרִים הַלָּלוּ צְרִיכִין שְׁאֵלָה לְחָכָם. כִּי אַמְרִיתָא קַמֵּיהּ דִּשְׁמוּאֵל, אָמַר: תַּנָּא תָּנֵי ״אַרְבָּעָה נְדָרִים הִתִּירוּ חֲכָמִים״, וְאַתְּ אָמְרַתְּ צְרִיכִין שְׁאֵלָה לְחָכָם?! רַב יוֹסֵף מַתְנִי לַהּ לְהָא שְׁמַעְתָּא בְּהַאי לִישָּׁנָא: אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב אַסִּי: אֵין חָכָם רַשַּׁאי לְהַתִּיר אֶלָּא כְּעֵין אַרְבָּעָה נְדָרִים הַלָּלוּ. קָסָבַר אֵין פּוֹתְחִין בַּחֲרָטָה. הַהוּא דַּאֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב הוּנָא, אָמַר לֵיהּ: לִבָּךְ עֲלָךְ? אֲמַר לֵיהּ: לָא, וְשַׁרְיֵיהּ. הָהוּא דַּאֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבָּה בַּר רַב הוּנָא, אֲמַר לֵיהּ: אִילּוּ הָיוּ עֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם שֶׁיְּפַיְּיסוּךְ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה מִי נָדַרְתָּ? אֲמַר לֵיהּ: לֹא, וְהִתִּירוֹ. תַּנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אוֹמְרִים לוֹ לָאָדָם: לֵב זֶה עָלֶיךָ? אִם אָמַר ״לָאו״ — מַתִּירִין אוֹתוֹ. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר מִשּׁוּם אָבִיו: אוֹמְרִים לוֹ לָאָדָם: אִילּוּ הָיוּ עֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם שֶׁיְּפַיְּיסוּךְ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה מִי נָדַרְתָּ? אִם אָמַר ״לָאו״ — מַתִּירִין אוֹתוֹ. (סִימָן: אַסִּי וְאֶלְעָזָר, יוֹחָנָן וְיַנַּאי). הַהוּא דַּאֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי אַסִּי אֲמַר לֵיהּ: כְּדוּ תָּהֵית? אֲמַר לֵיהּ: לָא, וְשַׁרְיֵיהּ. הָהוּא דַּאֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר, אֲמַר לֵיהּ: בָּעֵית נָדוּר? אֲמַר לֵיהּ: אִילּוּ לָא מַרְגְּזִין לִי לָא בָּעֵינַן כְּלוּם. אֲמַר לֵיהּ: תְּהֵא כְּבָעֵית. הָהִיא אִיתְּתָא דְּאַדַּרְתַּהּ לִבְרַתַּהּ, אֲתַאי לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן, אָמַר לַהּ: אִילּוּ הֲוָה יָדְעַתְּ דְּאָמְרָן מְגֵירָתִיךְ עֲלַהּ דִּבְרַתִּךְ:
הָאוֹמֵר לְמִי שֶׁאֵינוֹ נֶאֱמָן עַל הַמַּעַשְׂרוֹת, קַח לִי מִמִּי שֶׁהוּא נֶאֱמָן וּמִמִּי שֶׁהוּא מְעַשֵּׂר, אֵינוֹ נֶאֱמָן. מֵאִישׁ פְּלוֹנִי, הֲרֵי זֶה נֶאֱמָן. הָלַךְ לִקַּח מִמֶּנּוּ, וְאָמַר לוֹ לֹא מְצָאתִיו וְלָקַחְתִּי לְךָ מֵאַחֵר שֶׁהוּא נֶאֱמָן, אֵינוֹ נֶאֱמָן:
הַנִּכְנָס לְעִיר וְאֵינוֹ מַכִּיר אָדָם שָׁם, אָמַר, מִי כָּאן נֶאֱמָן. מִי כָּאן מְעַשֵּׂר. אָמַר לוֹ אֶחָד, אֲנִי, אֵינוֹ נֶאֱמָן. אָמַר לוֹ, אִישׁ פְּלוֹנִי נֶאֱמָן, הֲרֵי זֶה נֶאֱמָן. הָלַךְ לִקַּח מִמֶּנּוּ, אָמַר לוֹ, מִי כָּאן מוֹכֵר יָשָׁן. אָמַר לוֹ, מִי שֶׁשְּׁלָחֲךָ אֶצְלִי, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן כְּגוֹמְלִין זֶה אֶת זֶה, הֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנִין:
הַחַמָּרִים שֶׁנִּכְנְסוּ לְעִיר, אָמַר אֶחָד, שֶׁלִּי חָדָשׁ וְשֶׁל חֲבֵרִי יָשָׁן, שֶׁלִּי אֵינוֹ מְתֻקָּן וְשֶׁל חֲבֵרִי מְתֻקָּן, אֵינָן נֶאֱמָנִין. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, נֶאֱמָנִין:
משנה דמאי פרק ד משנה ח
וַיֹּ֖אמֶר לֵ֣ךְ דָּנִיֵּ֑אל כִּֽי־סְתֻמִ֧ים וַחֲתֻמִ֛ים הַדְּבָרִ֖ים עַד־עֵ֥ת קֵֽץ׃יִ֠תְבָּֽרְר֠וּ וְיִֽתְלַבְּנ֤וּ וְיִצָּֽרְפוּ֙ רַבִּ֔ים וְהִרְשִׁ֣יעוּ רְשָׁעִ֔ים וְלֹ֥א יָבִ֖ינוּ כׇּל־רְשָׁעִ֑ים וְהַמַּשְׂכִּלִ֖ים יָבִֽינוּ׃וּמֵעֵת֙ הוּסַ֣ר הַתָּמִ֔יד וְלָתֵ֖ת שִׁקּ֣וּץ שֹׁמֵ֑ם יָמִ֕ים אֶ֖לֶף מָאתַ֥יִם וְתִשְׁעִֽים׃מקרא דניאל פרק יב פסוק יב