מַתְנִי׳ סְתַם נְדָרִים לְהַחֲמִיר, וּפֵירוּשָׁם לְהָקֵל. כֵּיצַד? אָמַר ״הֲרֵי עָלַי כְּבָשָׂר מָלִיחַ״ ״כְּיֵין נֶסֶךְ״, אִם בְּשֶׁל שְׁלָמִים נָדַר — אָסוּר. אִם בְּשֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה נָדַר — מוּתָּר. וְאִם סְתָם — אָסוּר. ״הֲרֵי עָלַי כְּחֵרֶם״, אִם כְּחֵרֶם שֶׁל שָׁמַיִם — אָסוּר, וְאִם כְּחֵרֶם שֶׁל כֹּהֲנִים — מוּתָּר. וְאִם סְתָם — אָסוּר. ״הֲרֵי עָלַי כְּמַעֲשֵׂר״, אִם כְּמַעְשַׂר בְּהֵמָה נָדַר — אָסוּר. וְאִם שֶׁל גּוֹרֶן, — מוּתָּר. וְאִם סְתָם — אָסוּר. ״הֲרֵי עָלַי כִּתְרוּמָה״, אִם כִּתְרוּמַת הַלִּשְׁכָּה נָדַר — אָסוּר. וְאִם שֶׁל גּוֹרֶן — מוּתָּר. וְאִם סְתָם — אָסוּר. דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: סְתַם תְּרוּמָה, בִּיהוּדָה — אֲסוּרָה, בַּגָּלִיל — מוּתֶּרֶת, שֶׁאֵין אַנְשֵׁי גָלִיל מַכִּירִין אֶת תְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה. סְתַם חֲרָמִים, בִּיהוּדָה — מוּתָּרִין, בַּגָּלִיל — אֲסוּרִין, שֶׁאֵין אַנְשֵׁי גָלִיל מַכִּירִין אֶת חֶרְמֵי הַכֹּהֲנִים. גְּמָ׳ וְהָתְנַן: סְפֵק נְזִירוּת לְהָקֵל? אָמַר רַבִּי זֵירָא, לָא קַשְׁיָא: הָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, הָא רַבָּנַן. דְּתַנְיָא: הַמַּקְדִּישׁ חַיָּיתוֹ וּבְהֶמְתּוֹ — הִקְדִּישׁ אֶת הַכּוֹי. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: לֹא הִקְדִּישׁ אֶת הַכּוֹי. מַאן דְּאָמַר מָמוֹנוֹ מְעַיֵּיל לִסְפֵיקָא, גּוּפֵיהּ נָמֵי מְעַיֵּיל. וּמַאן דְּאָמַר מָמוֹנוֹ לָא מְעַיֵּיל לִסְפֵיקָא, גּוּפֵיהּ (נָמֵי)
אִיצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: ״עֵד אֵין בָּהּ״ — אֵין נֶאֱמָן בָּהּ.אֵין נֶאֱמָן בָּהּ?! וְאֶלָּא מַאי בָּעֵי —עַד דְּאִיכָּא תְּרֵי? לִישְׁתּוֹק קְרָא מִינֵּיהּ. דְּאָתְיָא ״דָּבָר״ ״דָּבָר״ מִמָּמוֹן. וַאֲנָא יָדַעְנָא, מִידֵּי דְּהָוֵה אַכׇּל עֵדֻיוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה!תלמוד בבלי סוטה דף ב עמוד ב
וְנִשְׁל֨וֹחַ סְפָרִ֜ים בְּיַ֣ד הָרָצִים֮ אֶל־כׇּל־מְדִינ֣וֹת הַמֶּ֒לֶךְ֒ לְהַשְׁמִ֡יד לַהֲרֹ֣ג וּלְאַבֵּ֣ד אֶת־כׇּל־הַ֠יְּהוּדִ֠ים מִנַּ֨עַר וְעַד־זָקֵ֜ן טַ֤ף וְנָשִׁים֙ בְּי֣וֹם אֶחָ֔ד בִּשְׁלוֹשָׁ֥ה עָשָׂ֛ר לְחֹ֥דֶשׁ שְׁנֵים־עָשָׂ֖ר הוּא־חֹ֣דֶשׁ אֲדָ֑ר וּשְׁלָלָ֖ם לָבֽוֹז׃פַּתְשֶׁ֣גֶן הַכְּתָ֗ב לְהִנָּ֤תֵֽן דָּת֙ בְּכׇל־מְדִינָ֣ה וּמְדִינָ֔ה גָּל֖וּי לְכׇל־הָֽעַמִּ֑ים לִהְי֥וֹת עֲתִדִ֖ים לַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃הָֽרָצִ֞ים יָצְא֤וּ דְחוּפִים֙ בִּדְבַ֣ר הַמֶּ֔לֶךְ וְהַדָּ֥ת נִתְּנָ֖ה בְּשׁוּשַׁ֣ן הַבִּירָ֑ה וְהַמֶּ֤לֶךְ וְהָמָן֙ יָשְׁב֣וּ לִשְׁתּ֔וֹת וְהָעִ֥יר שׁוּשָׁ֖ן נָבֽוֹכָה׃ {ס} מקרא אסתר פרק ג פסוק טז