נדרים דף יח-א דפי תלמוד בבלי

וּתְיוּבְתָּא דְרַב הוּנָא! לָא, לְעוֹלָם ״הֲרֵינִי נָזִיר הַיּוֹם, הֲרֵינִי לְמָחָר״, וּמַאי ״עָלְתָה לוֹ״ — לְבַר מֵהָהוּא יוֹמָא יַתִּירָא. אִי נָמֵי, כְּגוֹן שֶׁקִּיבֵּל שְׁתֵּי נְזִירוּת בְּבַת אַחַת. מֵתִיב רַב הַמְנוּנָא: ״נָזִיר לְהַזִּיר״ — מִכָּאן שֶׁהַנְּזִירוּת חָל עַל הַנְּזִירוּת. שֶׁיָּכוֹל, וַהֲלֹא דִּין הוּא: וּמָה שְׁבוּעָה חֲמוּרָה — אֵין שְׁבוּעָה חָלָה עַל שְׁבוּעָה, נְזִירוּת קַלָּה לֹא כׇּל שֶׁכֵּן — תַּלְמוּד לוֹמַר: נָזִיר לְהַזִּיר, מִכָּאן שֶׁהַנְּזִירוּת חָלָה עַל הַנְּזִירוּת. הֵיכִי דָמֵי? אִילֵימָא דְּאָמַר ״הֲרֵינִי נָזִיר הַיּוֹם, הֲרֵינִי נָזִיר לְמָחָר״, הָא קְרָא בָּעֲיָא?! אֶלָּא לָאו: דְּאָמַר ״הֲרֵינִי נָזִיר הַיּוֹם, הֲרֵינִי נָזִיר הַיּוֹם״ — וְקָתָנֵי נְזִירוּת חָל עַל נְזִירוּת! לָא, הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן — כְּגוֹן שֶׁקִּיבֵּל עָלָיו שְׁתֵּי נְזִירוּת בְּבַת אַחַת. וּמַאי חוּמְרָא דִּשְׁבוּעָה מִנֶּדֶר? אִילֵּימָא מִשּׁוּם דְּחָיְילָא אֲפִילּוּ עַל דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ, נֶדֶר נָמֵי חָמוּר, שֶׁכֵּן חָל עַל הַמִּצְוָה כִּרְשׁוּת. אֶלָּא — מִשּׁוּם דִּכְתִיב בָּהּ בִּשְׁבוּעָה: ״לֹא יְנַקֶּה״. ״שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל, שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל״, וְאָכַל — אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת. אָמַר רָבָא: אִם נִשְׁאַל עַל הָרִאשׁוֹנָה — שְׁנִיָּה חָלָה עָלָיו. מִמַּאי — מִדְּלָא קָתָנֵי ״אֵינוֹ אֶלָּא אַחַת״, וְקָתָנֵי ״אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת״, רַוְוחָא הוּא דְּלֵית לַהּ. כִּי מִיתְּשִׁיל עַל חֲבֶירְתַּהּ — חָיְילָא. לִישָּׁנָא אַחֲרִינָא: חִיּוּבָא הוּא דְּלֵיכָּא, הָא שְׁבוּעָה אִיכָּא. לְמַאי הִלְכְתָא? לְכִדְרָבָא. דְּאָמַר רָבָא: נִשְׁאַל עַל הָרִאשׁוֹנָה — עָלְתָה לוֹ שְׁנִיָּה תַּחְתֶּיהָ. לֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ: מִי שֶׁנָּדַר שְׁתֵּי נְזִירוֹת וּמָנָה אֶת הָרִאשׁוֹנָה, וְהִפְרִישׁ קׇרְבָּן וְנִשְׁאַל עָלֶיהָ — עָלְתָה לוֹ שְׁנִיָּה בָּרִאשׁוֹנָה. כְּגוֹן שֶׁקִּיבֵּל עָלָיו שְׁתֵּי נְזִירוֹת בְּבַת אַחַת.