נדרים דף יד-ב דפי תלמוד בבלי

תַּנְיָא: הַנּוֹדֵר בַּתּוֹרָה — לֹא אָמַר כְּלוּם. בְּמַה שֶּׁכָּתוּב בָּהּ — דְּבָרָיו קַיָּימִין. בָּהּ וּבְמַה שֶּׁכָּתוּב בָּהּ — דְּבָרָיו קַיָּימִין. קָתָנֵי ״בְּמַה שֶּׁכָּתוּב בָּהּ״ — דְּבָרָיו קַיָּימִין, ״בָּהּ וּבְמַה שֶּׁכָּתוּב בָּהּ״ — צְרִיךְ לְמֵימַר? אָמַר רַב נַחְמָן, לָא קַשְׁיָא: הָא — דְּמַחֲתָא אוֹרָיְיתָא אַאַרְעָא, הָא — דְּנָקֵיט לַהּ בִּידֵיהּ. מַחֲתָא עַל אַרְעָא — דַּעְתֵּיהּ אַגְּוִילֵי. נָקֵט לַהּ בִּידֵיהּ — דַּעְתֵּיהּ עַל הָאַזְכָּרוֹת שֶׁבָּהּ. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: דְּמַחֲתָא עַל אַרְעָא. וְהָא קָא מַשְׁמַע לַן, דְּאַף עַל גַּב דְּמַחֲתָא עַל אַרְעָא — כֵּיוָן דְּאָמַר ״בְּמַה שֶּׁכָּתוּב בָּהּ״ מַהֲנֵי. וְזוֹ וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר זוֹ קָתָנֵי. וְאִי בָּעֵית אֵימָא: כּוּלָּהּ מְצִיעֲתָא נָמֵי דְּנָקֵיט לֵיהּ בִּידֵיהּ. וְהָא קָא מַשְׁמַע לַן: כֵּיוָן דְּנָקֵיט לֵיהּ בִּידֵיהּ, אַף עַל גַּב דְּלָא אָמַר אֶלָּא ״בָּהּ״ — כְּמַאן דְּאָמַר ״בְּמַה שֶּׁכָּתוּב בָּהּ״ דָּמֵי. מַתְנִי׳ ״קוֹנָם שֶׁאֲנִי יָשֵׁן״, ״שֶׁאֲנִי מְדַבֵּר״, ״שֶׁאֲנִי מְהַלֵּךְ״, הָאוֹמֵר לְאִשָּׁה ״קוֹנָם שֶׁאֲנִי מְשַׁמְּשֵׁךְ״ — הֲרֵי זֶה בְּ״לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ״. גְּמָ׳ אִיתְּמַר: ״קוֹנָם עֵינַי בְּשֵׁינָה הַיּוֹם אִם אִישַׁן לְמָחָר״, אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אַל יִשַׁן הַיּוֹם, שֶׁמָּא יִשַׁן לְמָחָר. וְרַב נַחְמָן אָמַר: יִשַׁן הַיּוֹם, וְלָא חָיְישִׁינַן שֶׁמָּא יִשַׁן לְמָחָר. וּמוֹדֶה רַב יְהוּדָה בְּאוֹמֵר ״קוֹנָם עֵינַי בְּשֵׁינָה לְמָחָר אִם אִישַׁן הַיּוֹם״, שֶׁיִּשַׁן הַיּוֹם.