נדרים דף ג-ב דפי תלמוד בבלי

שֶׁהַנְּזִירוּת חָל עַל הַנְּזִירוּת. וּלְמַאן דְּאָמַר דִּבְּרָה תּוֹרָה כִּלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם, וְ״נָזִיר לְהַזִּיר״ דָּרֵישׁ לַעֲשׂוֹת יְדוֹת נְזִירוּת כִּנְזִירוּת, שֶׁהַנְּזִירוּת חָל עַל הַנְּזִירוּת מְנָא לֵיהּ? הָנִיחָא אִי סְבִירָא לֵיהּ כְּמַאן דְּאָמַר אֵין נְזִירוּת חָל עַל נְזִירוּת. אֶלָּא אִי סְבִירָא לֵיהּ כְּמַאן דְּאָמַר נְזִירוּת חָל עַל נְזִירוּת, מְנָא לֵיהּ? נֵימָא קְרָא ״לִיזּוֹר״, מַאי ״לְהַזִּיר״ שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ תַּרְתֵּי. בְּמַעְרְבָא אָמְרִי: אִית תַּנָּא דְּמַפֵּיק לֵיהּ לְיָדוֹת מִן ״לִנְדֹּר נֶדֶר״, וְאִית תַּנָּא דְּמַפֵּיק לֵיהּ, מִן ״כְּכׇל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה״. אָמַר מָר: וּמָה נְדָרִים עוֹבֵר בְּ״בַל יַחֵל״, וּ״בַל תְּאַחֵר״. בִּשְׁלָמָא ״בַּל יַחֵל״ דִּנְדָרִים מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ, כְּגוֹן דְּאָמַר כִּכָּר זוֹ אוֹכַל וְלֹא אֲכָלָהּ — עוֹבֵר מִשּׁוּם ״בַּל יַחֵל דְּבָרוֹ״. אֶלָּא ״בַּל יַחֵל״ דִּנְזִירוּת הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ? כֵּיוָן דְּאָמַר ״הֲרֵינִי נָזִיר״ הָוֵה לֵיהּ נָזִיר. אֲכַל — קָם לֵיהּ בְּ״בַל יֹאכַל״. שְׁתָה — קָם לֵיהּ בְּ״בַל יִשְׁתֶּה״. אָמַר רָבָא: לַעֲבוֹר עָלָיו בִּשְׁנַיִם. ״בַּל תְּאַחֵר״ דִּנְזִירוּת הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ? כֵּיוָן דְּאָמַר ״הֲרֵינִי נָזִיר״ הָוֵי לֵיהּ נָזִיר. אֲכַל — קָם לֵיהּ בְּ״בַל יֹאכַל״? בְּאוֹמֵר ״לִכְשֶׁאֶרְצֶה אֱהֵא נָזִיר״. וְאִי אָמַר ״כְּשֶׁאֶרְצֶה״ לֵיכָּא ״בַּל תְּאַחֵר״! אָמַר רָבָא: כְּגוֹן דְּאָמַר ״לֹא אִיפָּטֵר מִן הָעוֹלָם עַד שֶׁאֱהֵא נָזִיר״, דְּמִן הָהִיא שַׁעְתָּא הָוֵה לֵיהּ נָזִיר. מִידֵּי דְּהָוֵה הָאוֹמֵר לְאִשְׁתּוֹ ״הֲרֵי זוֹ גִּיטֵּיךְ שָׁעָה אַחַת קוֹדֶם מִיתָתִי״ — אֲסוּרָה לֶאֱכוֹל בִּתְרוּמָה מִיָּד. אַלְמָא אָמְרִינַן כֹּל שַׁעְתָּא וְשַׁעְתָּא דִּילְמָא מָיֵית. הָכָא נָמֵי, לְאַלְתַּר הָוֵי נָזִיר. דְּאָמְרִינַן: דִּילְמָא הַשְׁתָּא מָיֵית.