גְּמָ׳ מְנָא הָנֵי מִילֵּי דְּתָנוּ רַבָּנַן יָכוֹל אֵין חַיָּיבִין מִשּׁוּם טוּמְאָה אֶלָּא בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין וְדִין הוּא וּמָה פִּיגּוּל שֶׁהוּא בִּידִיעָה אַחַת וְקׇרְבָּנוֹ קָבוּעַ וְלֹא הוּתַּר מִכְּלָלוֹ אֵין חַיָּיבִין אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין טוּמְאָה שֶׁהִיא בִּשְׁתֵּי יְדִיעוֹת וְקׇרְבָּנוֹ עוֹלֶה וְיוֹרֵד וְהוּתְּרָה מִכְּלָלָהּ אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יְהֵא חַיָּיב אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין תַּלְמוּד לוֹמַר אֱמֹר אֲלֵהֶם לְדֹרֹתֵיכֶם כׇּל אִישׁ אֲשֶׁר יִקְרַב מִכׇּל זַרְעֲכֶם וְגוֹ׳ בְּכׇל הַקֳּדָשִׁים הַכָּתוּב מְדַבֵּר יָכוֹל יְהוּ חַיָּיבִין עֲלֵיהֶן מִיָּד תַּלְמוּד לוֹמַר אֲשֶׁר יִקְרַב אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר וְכִי יֵשׁ נוֹגֵעַ שֶׁהוּא חַיָּיב הָא כֵּיצַד כׇּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין אֵינוֹ חַיָּיב עַד שֶׁיִּקְרְבוּ מַתִּירִין וְכׇל דָּבָר שֶׁאֵין לוֹ מַתִּירִין אֵינוֹ חַיָּיב עַד שֶׁיִּקְדַּשׁ בִּכְלִי
הַדְרָן עֲלָךְ חַטַּאת הָעוֹף
וְלַד חַטָּאת וּתְמוּרַת חַטָּאת וְחַטָּאת שֶׁמֵּתוּ בְּעָלֶיהָ יָמוּתוּ וְשֶׁעִיבְּרָה שְׁנָתָהּ וְשֶׁאָבְדָה וְנִמְצֵאת בַּעֲלַת מוּם אִם מִשֶּׁכִּיפְּרוּ הַבְּעָלִים תָּמוּת וְאֵינָהּ עוֹשָׂה תְּמוּרָה וְלֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין
איתיביה אביי לרב יוסף עורות של בעל הבית מחשבה מטמאתןושל עבדן אין מחשבה מטמאתןשל גנב מחשבה מטמאתן של גזלן אין מחשבה מטמאתןתלמוד בבלי בבא קמא דף סו עמוד ב
הלכה: פָּתַר לָהּ תְּרֵין פְּתָרִין. עַל דַּעְתּוֹן דְּבֵית שַׁמַּי וְהוּא שֶׁשָּׁתָה מֵהֶן. עַל דַּעְתּוֹן דְּבֵית הִלֵּל. וְהוּא שֶׁיְּהוּ רְאוּיִן לִשְׁתִייָה.וְעוֹשֶׂה מְדוּרָה וּמִתְחַמֵּם כְּנֶגְדָּהּ: דִּבְרֵי הַכֹּל. וְהוּא שֶׁיְּהֵא קוּמְקוּם כְּנֶגֶד הַמְּדוּרָה. פָּתַר לָהּ פֶּתֶר אוֹחְרוֹן. עַל דַּעְתּהוֹן דְּבֵית שַׁמַּי וְהוּא שֶׁיְּהֵא קוּמְקוּם כְּנֶגֶד הַמְּדוּרָה. עַל דַּעְתּוֹן דְּבֵית הִלֵּל. אֶפִילוּ אֵין הַקּוּמְקוּם כְּנֶגֶד הַמְּדוּרָה.תלמוד ירושלמי ביצה פרק ב הלכה ה