מַתְנִי׳ נֶהֱנָה כְּבַחֲצִי פְרוּטָה וּפָגַם כַּחֲצִי פְרוּטָה אוֹ שֶׁנֶּהֱנָה בְּשָׁוֶה פְּרוּטָה בְּדָבָר אֶחָד וּפָגַם בְּשָׁוֶה פְּרוּטָה בְּדָבָר אַחֵר לֹא מָעַל עֵד שֶׁיֵּהָנֶה בְּשָׁוֶה פְּרוּטָה וְיִפְגֹּם בְּשָׁוֶה פְּרוּטָה בְּדָבָר אֶחָד אֵין מוֹעֵל אַחַר מוֹעֵל בְּמוּקְדָּשִׁין אֶלָּא בְּהֵמָה וּכְלִי שָׁרֵת בִּלְבַד כֵּיצַד רָכַב עַל גַּבֵּי בְּהֵמָה וּבָא חֲבֵרוֹ וְרָכַב וּבָא חֲבֵרוֹ וְרָכַב כּוּלָּן מָעֲלוּ שָׁתָה בְּכוֹס שֶׁל זָהָב וּבָא חֲבֵרוֹ וְשָׁתָה וּבָא חֲבֵרוֹ וְשָׁתָה כּוּלָּן מָעֲלוּ תָּלַשׁ מִן הַחַטָּאת וּבָא חֲבֵרוֹ וְתָלַשׁ וּבָא חֲבֵרוֹ וְתָלַשׁ כּוּלָּן מָעֲלוּ רַבִּי אוֹמֵר כׇּל דָּבָר שֶׁאֵין לוֹ פִּדְיוֹן יֵשׁ בּוֹ מוֹעֵל אַחַר מוֹעֵל גְּמָ׳ מַנִּי מַתְנִיתִין רַבִּי נְחֶמְיָה הִיא דְּתַנְיָא אֵין מוֹעֵל אַחַר מוֹעֵל אֶלָּא בִּבְהֵמָה בִּלְבַד רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר בְּהֵמָה וּכְלִי שָׁרֵת מַאי טַעְמָא דְּתַנָּא קַמָּא קָסָבַר בְּעִנְיָינָא דִבְהֵמָה כְּתִיב דִּכְתִיב בְּאֵיל הָאָשָׁם וְרַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר לָךְ קַל וָחוֹמֶר אִם אֲחֵרִים מֵבִיא לִקְדוּשָּׁתָן הוּא עַצְמוֹ לֹא כׇּל שֶׁכֵּן רַבִּי אוֹמֵר כׇּל דָּבָר שֶׁאֵין לוֹ פִּדְיוֹן יֵשׁ כּוּ׳ הַיְינוּ תַּנָּא קַמָּא אָמַר רָבָא אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ עֵצִים דְּתָנוּ רַבָּנַן הָאוֹמֵר הֲרֵי עָלַי עֵצִים לֹא יִפְחוֹת מִשְּׁנֵי גְזִירִין רַבִּי אוֹמֵר עֵצִים קׇרְבָּן הֵן וּטְעוּנִין מֶלַח וּטְעוּנִין תְּנוּפָה אָמַר רָבָא לְדִבְרֵי רַבִּי עֵצִים טְעוּנִין עֵצִים וְאָמַר רַב פָּפָּא לְדִבְרֵי רַבִּי עֵצִים צְרִיכִין קְמִיצָה רַב פָּפָּא אָמַר קׇדְשֵׁי מִזְבֵּחַ תְּמִימִין וְנַעֲשׂוּ בַּעֲלֵי מוּמִין וְעָבַר וּשְׁחָטָן אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ וְהָתַנְיָא קׇדְשֵׁי מִזְבֵּחַ תְּמִימִין וְנַעֲשׂוּ בַּעֲלֵי מוּמִין וְעָבַר וּשְׁחָטָן רַבִּי אוֹמֵר יִקָּבְרוּ וַחֲכָמִים אוֹמְרִים יִפָּדוּ מַתְנִי׳ נָטַל אֶבֶן אוֹ קוֹרָה שֶׁל הֶקְדֵּשׁ הֲרֵי זֶה לֹא מָעַל
הלכה: נִיחָא כוּלְּהֹן. אֲבָנִים. כְּהָדָא. אִם הָיָה כּוֹתְלוֹ גוֹהֶה סוֹתְרוֹ וּבוֹנֶהוּ. וְיִסְתּוֹר וְלֹא יִבְנֶהוּ. רִבִּי חֲנַנְיָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הִתִּירוּ סוֹפוֹ מִפְּנֵי תְחִילָּתוֹ. שֶׁאִם אוֹמֵר אַתְּ לוֹ שֶׁלֹּא יִבְנֶה אַף הוּא אֵינוֹ סוֹתְרוֹ. וְנִמְצָא בָּא לִידֵי סַכָּנָה.רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי שָׁאָל לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. מָהוּ לִיקַּח בָּתִּים מִן הַגּוֹי. אָמַר לֵיהּ. אֵימַת רִבִּי שָׁאַל. בַּשַּׁבָּת. תַּנֵּי. בַּשַּׁבָּת מוּתָּר. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה. מַרְאֶה לוֹ כִיסִּין שֶׁלְדִּינָרִין וְהַגּוֹי חוֹתֵם וּמַעֲלֶה לָאַרְכָיִים. שֶׁכֵּן מָצָאנוּ שֶׁלֹּא נִכְבְּשָׁה אֶלָּא יְרִיחוֹ אֶלָּא בַּשַּׁבָּת. דִּכְתִיב כֹּ֥ה תַֽעֲשֶׂ֖ה שֵׁ֥שֶׁת יָמִֽים. וּכְתִיב וּבַיּוֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔י תָּסוֹבּוּ אֶת־הָעִ֖יר שֶׁ֣בַע פְּעָמִ֑ים. וּכְתִיב עַ֥ד רִדְתָּֽהּ. אֲפִילוּ בַּשַּׁבָּת.הֲרֵי שֶׁאֵין לוֹ מַה יֹאכַל קוֹצֵר וּמְעַמֵּר וְדָשׁ וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִדּוֹשׁ בְּפָרָה. בִּמְסַפֵּק לְיָחִיד. אֲבָל בִּמְסַפֵּק לָרַבִּים דָּשׁ אֲפִילוּ בְּפָרָה.תלמוד ירושלמי מועד קטן פרק ב הלכה ד
שְׁלֹשָׁה דְבָרִים אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, עַל שְׁנַיִם הוֹדוּ לוֹ וְעַל אֶחָד לֹא הוֹדוּ לוֹ. עַל סַנְדָּל שֶׁל סַיָּדִים, שֶׁהוּא טָמֵא מִדְרָס. וְעַל שְׁיָרֵי תַנּוּר אַרְבָּעָה, שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים שְׁלֹשָׁה. וְהוֹדוּ לוֹ. וְעַל אֶחָד לֹא הוֹדוּ לוֹ, עַל כִּסֵּא שֶׁנִּטְּלוּ שְׁנַיִם מֵחִפּוּיָיו זֶה בְּצַד זֶה, שֶׁרַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין: הוּא הָיָה אוֹמֵר, הָאָב זוֹכֶה לַבֵּן, בַּנּוֹי, וּבַכֹּחַ, וּבָעֹשֶׁר, וּבַחָכְמָה, וּבַשָּׁנִים, וּבְמִסְפַּר הַדּוֹרוֹת לְפָנָיו, וְהוּא הַקֵּץ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מא) קֹרֵא הַדֹּרוֹת מֵרֹאשׁ, אַף עַל פִּי שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית טו), וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה, וְנֶאֱמַר (שם), וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה: אַף הוּא הָיָה אוֹמֵר, חֲמִשָּׁה דְבָרִים שֶׁל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. מִשְׁפַּט דּוֹר הַמַּבּוּל, שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. מִשְׁפַּט אִיּוֹב, שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. מִשְׁפַּט הַמִּצְרִיִּים, שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. מִשְׁפַּט גּוֹג וּמָגוֹג לֶעָתִיד לָבֹא, שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. מִשְׁפַּט רְשָׁעִים בְּגֵיהִנֹּם, שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סו), וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר, מִן הַפֶּסַח וְעַד הָעֲצֶרֶת, שֶׁנֶּאֱמַר וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ: משנה עדייות פרק ב משנה יא