אֲבֹתֵיהֶם וַיִּזְנוּ אַחֲרֵי הַבְּעָלִים יָכוֹל פָּגַם וְלֹא נֶהֱנָה אוֹ נֶהֱנָה וְלֹא פָּגַם וּבִמְחוּבָּר לַקַּרְקַע וּבְשָׁלִיחַ שֶׁעָשָׂה שְׁלִיחוּתוֹ תַּלְמוּד לוֹמַר וְחָטְאָה נֶאֱמַר חֵטְא בִּתְרוּמָה וְנֶאֱמַר חֵטְא בִּמְעִילָה מָה חֵטְא הָאָמוּר בִּתְרוּמָה פּוֹגֵם וְנֶהֱנֶה וּמִי שֶׁפָּגַם נֶהֱנֶה וּבַדָּבָר שֶׁפּוֹגֵם בּוֹ נֶהֱנֶה וּפְגִימָתוֹ וַהֲנָאָתוֹ כְּאֶחָד וּבְתָלוּשׁ מִן הַקַּרְקַע וּבְשָׁלִיחַ שֶׁעָשָׂה שְׁלִיחוּתוֹ אַף חֵטְא הָאָמוּר בִּמְעִילָה פּוֹגֵם וְנֶהֱנֶה וּמִי שֶׁפָּגַם נֶהֱנֶה וּבַדָּבָר שֶׁפּוֹגֵם בּוֹ נֶהֱנֶה וּפְגִימָתוֹ וַהֲנָאָתוֹ כְּאֶחָד וּבְתָלוּשׁ מִן הַקַּרְקַע וּבְשָׁלִיחַ שֶׁעָשָׂה שְׁלִיחוּתוֹ אֵין לִי אֶלָּא אוֹכֵל וְנֶהֱנֶה בְּדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ פְּגָם מִנַּיִן אֲכִילָתוֹ וַאֲכִילַת חֲבֵרוֹ הֲנָיָיתוֹ וַהֲנָיַית חֲבֵרוֹ הֲנָאָתוֹ וַאֲכִילַת חֲבֵרוֹ אֲכִילָתוֹ וַהֲנָיַית חֲבֵרוֹ שֶׁמִּצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה אֲפִילּוּ לִזְמַן מְרוּבֶּה מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר תִּמְעֹל מַעַל מִכׇּל מָקוֹם אִי מָה חֵטְא הָאָמוּר בִּתְרוּמָה לֹא צֵירַף שְׁתֵּי אֲכִילוֹת כְּאֶחָד אַף חֵטְא הָאָמוּר בִּמְעִילָה לֹא צֵירַף שְׁתֵּי אֲכִילוֹת כְּאַחַד מִנַּיִן אָכַל הַיּוֹם וְאָכַל לְמָחָר וַאֲפִילּוּ לִזְמַן מְרוּבֶּה תַּלְמוּד לוֹמַר תִּמְעֹל מַעַל מִכׇּל מָקוֹם אִי מָה חֵטְא הָאָמוּר בִּתְרוּמָה פְּגִימָתוֹ וַהֲנָאָתוֹ כְּאֶחָד מִנַּיִן לַאֲכִילָתוֹ וַאֲכִילַת חֲבֵרוֹ וַאֲפִילּוּ מִכָּאן וְעַד שָׁלֹשׁ שָׁנִים מִנַּיִן תַּלְמוּד לוֹמַר תִּמְעֹל מַעַל מִכׇּל מָקוֹם אִי מָה חֵטְא הָאָמוּר בִּתְרוּמָה
מִכָּאן אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא: מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה עַד יוֹם הַכִּפּוּרִים לֹא הָיוּ עֲבָדִים נִפְטָרִין לְבָתֵּיהֶן, וְלֹא מִשְׁתַּעְבְּדִין לַאֲדוֹנֵיהֶם — אֶלָּא אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין וּשְׂמֵחִין, וְעַטְרוֹתֵיהֶן בְּרָאשֵׁיהֶן. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ יוֹם הַכִּפּוּרִים, תָּקְעוּ בֵּית דִּין בְּשׁוֹפָר, נִפְטְרוּ עֲבָדִים לְבָתֵּיהֶן וְשָׂדוֹת חוֹזְרוֹת לְבַעְלֵיהֶן.וְרַבָּנַן — שָׁנִים אַתָּה מְקַדֵּשׁ, וְאִי אַתָּה מְקַדֵּשׁ חֳדָשִׁים.תַּנְיָא אִידַּךְ: ״יוֹבֵל הִיא״ — מָה תַּלְמוּד לוֹמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים״, יָכוֹל כְּשֵׁם שֶׁמִּתְקַדֶּשֶׁת וְהוֹלֶכֶת מִתְּחִילָּתָהּ, כָּךְ מִתְקַדֶּשֶׁת וְהוֹלֶכֶת בְּסוֹפָהּ. וְאַל תִּתְמַהּ, שֶׁהֲרֵי מוֹסִיפִין מֵחוֹל עַל קֹדֶשׁ — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״יוֹבֵל הִיא שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים״ — שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים אַתָּה מְקַדֵּשׁ, וְאִי אַתָּה מְקַדֵּשׁ שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים וְאַחַת.תלמוד בבלי ראש השנה דף ח עמוד ב
בַּעַל הַבַּיִת אוֹמֵר בְּסֶלַע וְאַחֵר אוֹמֵר בְּסֶלַע, בַּעַל הַבַּיִת קוֹדֵם, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מוֹסִיף חֹמֶשׁ. בַּעַל הַבַּיִת אוֹמֵר בְּסֶלַע וְאַחֵר אוֹמֵר בְּסֶלַע וְאִסָּר, אֶת שֶׁל סֶלַע וְאִסָּר קוֹדֵם, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מוֹסִיף עַל הַקֶּרֶן. הַפּוֹדֶה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלּוֹ, מוֹסִיף עָלָיו חֲמִשִּׁית, בֵּין שֶׁהוּא שֶׁלּוֹ וּבֵין שֶׁנִּתַּן לוֹ בְּמַתָּנָה:
מַעֲרִימִין עַל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי. כֵּיצַד, אוֹמֵר אָדָם לִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ הַגְּדוֹלִים, לְעַבְדּוֹ וּלְשִׁפְחָתוֹ הָעִבְרִים, הֵילָךְ מָעוֹת אֵלּוּ וּפְדֵה לָךְ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי זֶה. אֲבָל לֹא יֹאמַר כֵּן לִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ הַקְּטַנִּים, לְעַבְדּוֹ וּלְשִׁפְחָתוֹ הַכְּנַעֲנִים, מִפְּנֵי שֶׁיָּדָן כְּיָדוֹ:
הָיָה עוֹמֵד בַּגֹּרֶן וְאֵין בְּיָדוֹ מָעוֹת, אוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ, הֲרֵי הַפֵּרוֹת הָאֵלּוּ נְתוּנִים לָךְ בְּמַתָּנָה. חוֹזֵר וְאוֹמֵר, הֲרֵי אֵלּוּ מְחֻלָּלִין עַל מָעוֹת שֶׁבַּבָּיִת:
משנה מעשר שני פרק ד משנה ו