מעילה דף יד-ב דפי תלמוד בבלי - קודש

מֵיתִיבִי מוֹתַר הַקְּטֹרֶת מָה הָיוּ עוֹשִׂין בּוֹ הָיוּ מַפְרִישִׁין מִמֶּנָּה שְׂכַר הָאוּמָּנִין וּמְחַלְּלִין אוֹתָהּ עַל מְעוֹת הָאוּמָּנִין וְנוֹתְנִין אוֹתָהּ לָאוּמָּנִין וְחוֹזְרִין וְנוֹטְלִין אוֹתָהּ מִתְּרוּמָה חֲדָשָׁה וְאַמַּאי לַיחֲלַיהּ אַבִּנְיָן דְּלָא אִיכָּא בִּנְיָן וְהָא מְעוֹת הָאוּמָּנִין קָתָנֵי דְּלֵיכָּא בִּנְיָן כְּשִׁיעוּר מָעוֹת וְהָאָמַר שְׁמוּאֵל הֶקְדֵּשׁ שָׁוֶה מָנֶה שֶׁחִילְּלוֹ עַל שָׁוֶה פְּרוּטָה מְחוּלָּל הָנֵי מִילֵּי דְּאִי עֲבַד לְכַתְּחִלָּה לָא רַב פָּפָּא אָמַר הַיְינוּ טַעְמָא דְּבוֹנִין בַּחוֹל לֹא נִתְּנָה תּוֹרָה לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת אִמְרֵי דִּלְמָא בָּעֵי לְמִיזְגָּא וּזְגָא עֲלַיְיהוּ אִי בְּנָא בְּקוּדְשָׁא אִישְׁתְּכַח דְּקָמָעֵיל בְּקוּדְשָׁא תְּנַן הַגִּזְבָּרִין שֶׁלָּקְחוּ אֶת הָעֵצִים מוֹעֲלִין בָּהֶן וְאֵין מוֹעֲלִין לֹא בַּשִּׁיפּוּיי וְלֹא בַּנְּבִיָּיה וְאַמַּאי מוֹעֲלִין בָּהֶן הָכָא נָמֵי לֶיעְבַּד בַּחוֹל אָמְרִי דְּדִלְמָא בָּעֵי לְמִיזְגָּא וּזְגָא עֲלֵיהֶן וְאִישְׁתְּכַח דְּקָא מוֹעֵל בְּקָדָשִׁים אָמַר רַב פָּפָּא אִי בְּעֵצִים דְּמִכָּאן וְאֵילָךְ הָכִי נָמֵי אֶלָּא כִּי תְּנַן בְּמַתְנִיתִין בְּעֵצִים דְּיוֹמֵיהּ

הַדְרָן עֲלָךְ וְלַד חַטָּאת

הַמּוֹלִיךְ חִטִּים לְטוֹחֵן כּוּתִי אוֹ לְטוֹחֵן עַם הָאָרֶץ, בְּחֶזְקָתָן לַמַּעַשְׂרוֹת וְלַשְּׁבִיעִית. לְטוֹחֵן עוֹבֵד כּוֹכָבִים, דְּמַאי. הַמַּפְקִיד פֵּרוֹתָיו אֵצֶל הַכּוּתִי אוֹ אֵצֶל עַם הָאָרֶץ, בְּחֶזְקָתָן לַמַּעַשְׂרוֹת וְלַשְּׁבִיעִית. אֵצֶל הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים, כְּפֵרוֹתָיו. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, דְּמָאי: הַנּוֹתֵן לְפֻנְדָּקִית, מְעַשֵּׂר אֶת שֶׁהוּא נוֹתֵן לָהּ, וְאֶת שֶׁהוּא נוֹטֵל מִמֶּנָּה, מִפְּנֵי שֶׁחֲשׁוּדָה לַחֲלֹף. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, אֵין אָנוּ אַחֲרָאִין לָרַמָּאִין, אֵינוֹ מְעַשֵּׂר אֶלָּא מַה שֶּׁהוּא נוֹטֵל מִמֶּנָּה בִּלְבָד: הַנּוֹתֵן לַחֲמוֹתוֹ, מְעַשֵּׂר אֶת שֶׁהוּא נוֹתֵן לָהּ, וְאֶת שֶׁהוּא נוֹטֵל מִמֶּנָּה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא חֲשׁוּדָה לַחֲלֹף אֶת הַמִּתְקַלְקֵל. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, רוֹצָה הִיא בְתַקָּנַת בִּתָּהּ וּבוֹשָׁה מֵחֲתָנָהּ. מוֹדֶה רַבִּי יְהוּדָה בְּנוֹתֵן לַחֲמוֹתוֹ שְׁבִיעִית, שֶׁאֵינָהּ חֲשׁוּדָה לְהַחֲלִיף לְהַאֲכִיל אֶת בִּתָּהּ שְׁבִיעִית:

משנה דמאי פרק ג משנה ז

רִבִּי אָחָא רִבִּי חֲנִינָה בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁאֵין קְטַנָּה יוֹלֶדֶת. דִּלֹא כֵן תַּמְתִּין עַד שֶׁתַּגְדִיל וּתְמֵאֵן בְּבַעֲלָהּ וְתַתִּיר צָרָתָהּ לְחַתְנָהּ. כַּלָּתוֹ שֶׁל רִבִּי יִשְׁמָעֵאל מֵיאֵנָה וּבְנָהּ עַל כְּתֵיפָהּ. רִבִּי חִזְקִיָּה בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ. רִבִּי יוּדָה וְרִבִּי שִׁמְעוֹן וְרִבִּי יִשְׁמָעֵאל אָֽמְרוּ דָבָר אֶחָד. תַּנֵּי. עַד אֵימָתַי הַבַּת מְמֵאֶנֶת. עַד שֶׁתָּבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. עַד שֶׁיַּרְבֶּה הַשָּׁחוֹר. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. עַד שֶׁתִּתְפַּשֵּׁט הַכַּף. רִבִּי זְעוּרָא רִבִּי חִייָא בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. עַד שֶׁתִּתְפַּשֵּׁט הַכַּף וִיהֵא הַשָּׁחוֹר רָבָה עַל הַלָּבָן.רִבִּי אַבָּהוּ רִבִּי לָֽעֲזָר בְשֵׁם רִבִי הוֹשַׁעְיָה. הֲלָכָה כְּרִבִּי יוּדָן. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. הֲלָכָה כְּרִבִּי יוּדָה. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי יַסָּא. אָמַר. אֵיזְלוֹן לְגַבֵּי רִבִּי אַבָּהוּ דְּאִית לֵיהּ אוּלְפָן. הֲלָכָה כְּרִבִּי יוּדָה. אֲנָן לֵית לָן אוּלְפָן. הֲלָכָה כְּרִבִּי יוּדָה. רִבִּי חֲנִינָה אָמַר. הֲלָכָה כְּרִבִּי יוּדָה. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר לְצִיפּוֹרַייָא. אַתּוּן אָֽמְרִין בְּשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. הֲלָכָה כְּרִבִּי יוּדָה. וְלֵית הִיא כֵן. מַאי כְדוֹן. חֲבֵרַייָא בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. מוֹדֵיי רִבִּי יְהוּדָה שֶׁאִם נִבְעֲלָה מִשֶּׁהֵבִיאָה שְׁתֵי שְׂעָרוֹת שֶׁאֵין יְכוֹלָה לְמֵאֵין. רִבִּי זְעוּרָה בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. מוֹדֵיי רִבִּי יְהוּדָה שֶׁאִם נִתְקַדְּשָׁה מִשֶּׁהֵבִיאָה שְׁתֵי שְׂעָרוֹת שֶׁאֵינָה יְכוֹלָה לְמֵאֵין. עַל דַּעתֵיהּ דְּרִבִּי זְעוּרָה דְאָמַר. נִתְקַדְּשָׁה מִשֶׁהֵבִיאָה שְׁתֵי שְׂעָרוֹת. הָא אִם נִתְקַדְּשָׁה עַד שֶׁלֹּא הֵבִיאָה שְׁתֵי שְׂעָרוֹת וְנִבְעֲלָה מִשֶּׁהֵבִיאָה שְּׁתֵי שְׂעָרוֹת יְכוֹלָה הִיא לְמֵאֵין. נִיחָא. עַל דַעְתִּין דַּחֲבֵרַיָּא דְּאִינּוּן אָֽמְרִין. נִבְעֲלָה מִשֶּׁהֵבִיאָה שְׁתֵי שְׂעָרוֹת. הָא אִם נִבְעֲלָה עַד שֶׁלֹּא הֵבִיאָה שְׁתֵי שְׂעָרוֹת יְכוֹלָה הִיא לְמֵאֵין.וְזֶה אֵימָתַי. עִיבֵּרָה וְיָֽלְדָה עַד שֶׁלֹּא הֵבִיאָה שְׁתֵי שְׂעָרוֹת. וְחָיָה הִיא. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי רְדִיפָא רִבִּי יוֹנָה בְשֵׁם רִבִּי אִילָא. אִיתָא. עִיבֵּרָה וְיָֽלְדָה עַד שֶׁלֹּא הֵבִיאָה שְׁתֵי שְׂעָרוֹת הִיא וּבְנָהּ מֵתִים. מִשֶּׁהֵבִיאָה שְׁתֵי שְׂעָרוֹת הִיא וּבְנָהּ חַייִם. עִיבֵּרָה עַד שֶׁלֹּא הֵבִיאָה שְׁתֵי שְׂעָרוֹת וְיָֽלְדָה מִשֶּׁהֵבִיאָה שְׁתֵי שְׂעָרוֹת הִיא חָיָה וּבְנָהּ מַת. מַאי כְדוֹן. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל כְּרִבִּי יוּדָה. עַד שֶׁיַּרְבֶּה שָׁחוֹר כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. עַל תְּנַאי קִידּוּשׁ הָרִאשׁוֹן וּבָעַל. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי יוּדָה. דְּאָֽמְרֵי. בַּסִּימָנִין הַדָּבָר תָּלוּי. נִיחָא. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן דּוּ אָמַר. לִכְשֶׁיּוֹסִיף בָּהּ קִנְייָן אֶחָד. מֵעַתָּה אֲפִילוּ גְדוֹלָה. אָמַר רִבִּי יִצְחָק. וְכֵינִי. אֶלָּא כְדֵי שֶׁלֹּא יִתְפָּֽרְצוּ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל בְּזִימָּה.

תלמוד ירושלמי יבמות פרק א הלכה ב