גְּמָ׳ אִיתְּמַר עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁנִּשְׁתַּבְּרָה מֵאֵלֶיהָ רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֲסוּרָה וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר מוּתֶּרֶת רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֲסוּרָה דְּלָא בַּטְּלַהּ גּוֹי וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר מוּתֶּרֶת מֵימָר אָמַר הִיא גּוּפַהּ לָא מַצְּלָה לְדִידִי מַצְּלָה לִי אֵיתִיבֵיהּ רֵישׁ לָקִישׁ לְרַבִּי יוֹחָנָן הַקֵּן שֶׁבְּרֹאשׁ הָאִילָן שֶׁל הֶקְדֵּשׁ אֵין נֶהֱנִין וְאֵין מוֹעֲלִין שֶׁבָּאֲשֵׁירָה יַתִּיז בְּקָנֶה מַאי לָאו דְּאִיתְּבַר מִגּוּפַהּ וְקָתָנֵי יַתִּיז בְּקָנֶה לָא דְּאַיְיתִי עֵצִים מֵעָלְמָא אִי הָכִי אַמַּאי שֶׁל הֶקְדֵּשׁ אֵין נֶהֱנִין וְאֵין מוֹעֲלִין אֶלָּא בְּגִידּוּלִין הַבָּאִין לְאַחַר מִכָּאן וְקָסָבַר אֵין מוֹעֲלִין בְּגִידּוּלִין הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ דְּאַיְיתִי מֵעָלְמָא אַמַּאי יַתִּיז בְּקָנֶה לִשְׁקְלֵיהּ מִשְׁקָל אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לְעוֹלָם דְּאַיְיתִי מֵעָלְמָא וּמַאי יַתִּיז יַתִּיז אֶפְרוֹחִים אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יַעֲקֹב לְרַבִּי יִרְמְיָה אֶפְרוֹחִים כָּאן וְכָאן מוּתָּרִין בֵּיצִים כָּאן וְכָאן אֲסוּרִין אָמַר רַב אָשֵׁי אִם אֶפְרוֹחִים צְרִיכִין לְאִמָּן כְּבֵיצִים דָּמוּ מַתְנִי׳ הַגִּזְבָּרִים שֶׁלָּקְחוּ עֵצִים מוֹעֲלִין בָּעֵצִים וְאֵין מוֹעֲלִין לֹא בַּשִּׁיפּוּיי וְלֹא בַּנְּבִיָּיה גְּמָ׳ אָמַר שְׁמוּאֵל בּוֹנִין בַּחוֹל וְאַחַר כָּךְ מַקְדִּישִׁין מַאי טַעְמָא מַאן דְּמִתְנַדֵּב מָעוֹת מַקְדֵּשׁ לְהוּ דְּאָמַר תֵּיחוּל קְדוּשַּׁת מָעוֹת אַבִּנְיָן וִיהֵיב לְהוֹן לְאוּמָּנִין בִּשְׂכָרָן
פָּשַׁט יָדוֹ אוֹ רַגְלוֹ אוֹ קָנֶה לְבוֹר לֵידַע אִם יֶשׁ בּוֹ מַיִם, אֵינָן בְּכִי יֻתַּן. לֵידַע כַּמָּה מַיִם יֶשׁ בּוֹ, הֲרֵי זֶה בְכִי יֻתַּן. זָרַק אֶבֶן לְבוֹר לֵידַע אִם יֶשׁ בּוֹ מַיִם, הַנִּתָּזִין, אֵינָן בְּכִי יֻתַּן. וְאֶת שֶׁבָּאֶבֶן, טְהוֹרִים:
הַחוֹבֵט עַל הַשֶּׁלַח, חוּץ לַמַּיִם, בְּכִי יֻתַּן. לְתוֹךְ הַמַּיִם, אֵינָן בְּכִי יֻתַּן. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אַף לְתוֹךְ הַמַּיִם בְּכִי יֻתַּן, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִתְכַּוֵּן שֶׁיֵּצְאוּ עִם הַצּוֹאָה:
הַמַּיִם הָעוֹלִין בַּסְּפִינָה וּבָעֵקֶל וּבַמְּשׁוֹטוֹת, אֵינָן בְּכִי יֻתַּן. בַּמְּצוֹדוֹת וּבָרְשָׁתוֹת וּבַמִּכְמָרוֹת, אֵינָן בְּכִי יֻתַּן. וְאִם נִעֵר, בְּכִי יֻתַּן. הַמּוֹלִיךְ אֶת הַסְּפִינָה לַיָּם הַגָּדוֹל לְצָרְפָהּ, הַמּוֹצִיא מַסְמֵר לַגְּשָׁמִים לְצָרְפוֹ, הַמַּנִּיחַ אֶת הָאוּד בַּגְּשָׁמִים לְכַבּוֹתוֹ, הֲרֵי זֶה בְכִי יֻתַּן:
משנה מכשירין פרק ה משנה ח
וְעַתָּ֕ה כֹּ֥ה אָמַ֖ר יְהֹוָ֣ה צְבָא֑וֹת שִׂ֥ימוּ לְבַבְכֶ֖ם עַל־דַּרְכֵיכֶֽם׃זְרַעְתֶּ֨ם הַרְבֵּ֜ה וְהָבֵ֣א מְעָ֗ט אָכ֤וֹל וְאֵין־לְשׇׂבְעָה֙ שָׁת֣וֹ וְאֵין־לְשׇׁכְרָ֔ה לָב֖וֹשׁ וְאֵין־לְחֹ֣ם ל֑וֹ וְהַ֨מִּשְׂתַּכֵּ֔ר מִשְׂתַּכֵּ֖ר אֶל־צְר֥וֹר נָקֽוּב׃ {פ}
כֹּ֥ה אָמַ֖ר יְהֹוָ֣ה צְבָא֑וֹת שִׂ֥ימוּ לְבַבְכֶ֖ם עַל־דַּרְכֵיכֶֽם׃מקרא חגי פרק א פסוק ח