מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן דִּכְתִיב בֵּיהּ וְשָׂמוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי מְנָלַן אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר דְּאָמַר קְרָא וְהֵסִיר אֶת מֻרְאָתוֹ בְּנֹצָתָהּ אִם אֵינוֹ עִנְיָן לְמִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן תְּנֵהוּ עִנְיָן לְמִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי אֵימָא אִידֵּי וְאִידֵּי בְּמִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן וְלִקְבּוֹעַ לוֹ מָקוֹם אִם כֵּן לֵימָא קְרָא אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ מַאי הַדָּשֶׁן דַּאֲפִילּוּ מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי מְנוֹרָה מְנָלַן דָּשֶׁן הַדָּשֶׁן: מַתְנִי׳ רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר תּוֹרִין שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַנָּן מוֹעֲלִין בָּהֶן בְּנֵי יוֹנָה שֶׁעָבַר זְמַנָּן לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין בָּהֶן: גְּמָ׳ בִּשְׁלָמָא רַבִּי שִׁמְעוֹן כִּדְקָתָנֵי טַעְמָא שֶׁהָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר כׇּל הָרָאוּי לְאַחַר זְמַן וְהִקְדִּישׁוֹ בְּתוֹךְ זְמַנּוֹ הֲרֵי הוּא בְּלֹא תַעֲשֶׂה וְאֵין בּוֹ כָּרֵת אֶלָּא רַבָּנַן מַאי שְׁנָא מִמְּחוּסַּר זְמַן אָמְרִי מְחוּסַּר זְמַן מִידֵּי דְּהָוֵה אַבַּעַל מוּם דְּבַר פִּדְיוֹן הוּא אֲבָל הָנֵי עוֹפוֹת כֵּיוָן דְּאֵין מוּם פּוֹסֵל בְּעוֹפוֹת אֵין לָעוֹפוֹת פִּדְיוֹן אָמַר עוּלָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן קָדָשִׁים שֶׁמֵּתוּ יָצְאוּ מִידֵי מְעִילָה דְּבַר תּוֹרָה יָתֵיב עוּלָּא וְקָאָמַר לְהָא שְׁמַעְתָּא אֲמַר לֵיהּ רַב חִסְדָּא מַאן שָׁמַע לָךְ וּלְרַבִּי יוֹחָנָן רַבָּךְ וְכִי קְדוּשָּׁה שֶׁבָּהֶן לְהֵיכָן הָלְכָה אֲמַר לֵיהּ תִּיקְשֵׁי מַתְנִיתִין תּוֹרִין שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַנָּן וּבְנֵי יוֹנָה שֶׁעָבַר זְמַנָּן לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין הָכָא נָמֵי נֵימָא קְדוּשָּׁה שֶׁבָּהֶן לְהֵיכָן הָלְכָה אֲמַר לֵיהּ מוֹדֵינָא לָךְ דְּאִיכָּא מְעִילָה מִדְּרַבָּנַן וְקַשְׁיָא לִי מִי אִיכָּא מִידֵּי דְּמֵעִיקָּרָא לָא אִית בֵּיהּ מְעִילָה וּלְבַסּוֹף אִית בֵּיהּ מְעִילָה וְלָא וְהָא אִיכָּא דָּם דְּמֵעִיקָּרָא לֵית בַּהּ מְעִילָה וּלְבַסּוֹף אִית בַּהּ מְעִילָה דִּתְנַן דָּם בַּתְּחִלָּה אֵין מוֹעֲלִין בּוֹ יָצָא לְנַחַל קִדְרוֹן מוֹעֲלִין בּוֹ אָמְרִי הָתָם נָמֵי אִיכָּא מְעִילָה מֵעִיקָּרָא
הלכה: רִבִּי בָּא. רַב וּשְׁמוּאֵל תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. דִּבְרֵי חֲכָמִים אֲפִילוּ לְהַמְשִׁיךְ בָּהּ אָסוּר. רִבִּי בָּא בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. אִם הָֽיְתָה קַרְנָהּ קְדוּחָה מוּתָּר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. קַשְׁייָתָהּ קוֹמֵי רִבִּי בָּא וְאָמַר. לֹא תַנִּינָן אֶלָּא הַנָּקָה בַחֲטָם. רִבִּי זְעוּרָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. שׁוּר שֶׁעִיסְקוֹ רַע יוֹצֵא בַּפְרוּמְבִּיָּא שֶׁלּוֹ. וְרַבּוֹתֵינוּ שֶׁבַּגּוֹלָה נָהֲגוּ כֵן. רִבִּי אָחָא רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי בְשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי תַנְחוּם בֵּירִבִּי חִייָה. חֲמוֹר שֶׁעִיסְקוֹ רַע יוֹצֵא בַּפְרוּמְבִּיָּא שֶׁלּוֹ. רִבִּי אִילָא רִבִּי יְהוּדָה בְשֵׁם שִׁמְעוֹן בֵּירִבִּי חִייָה. כֶּלֶב יוֹצֵא בַסּוֹגֵר שֶׁלּוֹ. אִם לְהַכּוֹת בּוֹ. אָסוּר. אִם בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא לֶאֱכוֹל אַפְסָרוֹ. מוּתָּר.גָּנִיבָה אָמַר. הֲלָכָה הָיָה מְלַמֵּד וּבָא. רִבִּי יוֹנָה בוֹצְרַייָה בָעֵי. אִם הֲלָכָה הָיָה מְלַמֵּד וּבָא. הָדָא הִיא דְתַנִּינָן. שֶׁלֹּא כִרְצוֹן חֲכָמִים. תַּנָּא רִבִּי יוּדְה בַּר פָּזִי דְבַר דְּלָייָה. אָֽמְרוּ לוֹ. אוֹ עֲמוֹד מִבֵּינוֹתֵינוּ. אוֹ הַעֲבֵיר רְצוּעָה מִבֵּין קַרְנֶיהָ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. שֶׁהָיָה מַתְרִיס כְּנֶגְדָּן. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה. פַּעַם אַחַת יָֽצְאָת. וְהִשְׁחִירוּ שִׁינָּיו מִן הַצּוֹמוֹת וּמִן הַתַּעֲנִית. אָמַר רִבִּי אִידִי דְּחוּטְרָא. אִשְׁתּוֹ הֲווָת. וּמְנַיִין שֶׁאִשְׁתּוֹ קְרוּיָה עֶגְלָה. לוּלֵא֙ חֲרַשְׁתֶּ֣ם בְּעֶגְלָתִ֔י לֹ֥א מְצָאתֶ֖ם חִידָתִֽי: תַּמָּן אָֽמְרִין. שְׁכֵינָתוֹ הָֽיְתָה. וְיֵשׁ אָדָם נֶעֱנַשׁ עַל שְׁכֵינָתוֹ. אָמַר רִבִּי קִירִיס דְּאִירְמָה. לְלַמְּדָךְ שֶׁכָּל־מִי שֶׁהוּא סֶפֵּיקָה בְיָדוֹ לִמְחוֹת וְאֵינוֹ מַמְחֶה קַלְקָה תְלוּיָה בוֹ.אֵי זֶהוּ הַקִּידוּר. אֵילּו הַקָּטַנִּים שֶׁהֵן עוֹשִׂין חַבּוּרָה. קִירְצוּף. אֵילּו הַגְּדוֹלִים שֶׁאֵינָן עוֹשִׂין חַבּוּרָה.תלמוד ירושלמי ביצה פרק ב הלכה ח
[דרש הלל הזקן לשון הדיוט כשהיו בני אלכסנדריא מקדשין נשים אחד בא וחוטפה מן השוק ובא מעשה לפני חכמים בקשו לעשות בניהן ממזרין אמר להם הלל הזקן הוציאו לי כתובת אמותיכן הוציאו לו וכתוב בה משתכנסי לביתי תיהוי לי לאנתו כדת משה וישראל].[דרש ר' מאיר] המקבל שדה מחבירו ומשזכה בה הובירה שמין [אותה] כמה היא ראויה לעשות ונותן לו שכך כותב לו אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא.דרש ר' יהושע מביא אדם על אשתו כל קרבנות שהיא חייבת אפי' אכלה את החלב ואפילו חללה את השבת שכך כותב לה ואחרי דאיתאי ליך עלאי] מן קדמת דנא. שברה לו מקצת כתובתה שברה לו את כולה שכך היא כותבת לו [אחרי דאיתאי ליך עלאי] מן קדמת דנא.תוספתא כתובות פרק ד תוס יב