אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב אֲכִילַת שְׁרָצִים לוֹקֶה עָלָיו בִּכְזַיִת מַאי טַעְמָא ׳אֲכִילָה׳ כְּתִיב בְּהוּ וְהָתָנֵי רַבִּי יוֹסֵי בַּר רַבִּי חֲנִינָא קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן וְהִבְדַּלְתֶּם בֵּין הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה לַטְּמֵאָה וּבֵין הָעוֹף הַטָּמֵא לַטָּהֹר וְלֹא תְשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בַּבְּהֵמָה וּבָעוֹף וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה אֲשֶׁר הִבְדַּלְתִּי לָכֶם לְטַמֵּא פָּתַח הַכָּתוּב בַּאֲכִילָה וְסִיֵּים בְּטוּמְאָה מָה טוּמְאָה בְּכַעֲדָשָׁה אַף אֲכִילָה בְּכַעֲדָשָׁה וְקַלְּסֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן וְקַשְׁיָא לִדְרַב לָא קַשְׁיָא כָּאן בְּמִיתָתָן כָּאן בְּחַיֵּיהֶן אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי וְהָא רַב אַמַּתְנִיתִין קָאֵי וּמַתְנִיתִין כׇּל הַשְּׁרָצִים קָתָנֵי אֲפִילּוּ בְּמִיתָתָן לָאו דְּאִיכָּא פּוּרְתָּא מֵהַאי וּפוּרְתָּא מֵהַאי אֲמַר לֵיהּ רַב יוֹסֵף הָהִיא דִּיּוּקָא דִּילָךְ הוּא רַב שְׁמַעְתָּא בְּעָלְמָא קָאָמַר וְקַלְּסֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן מֵיתִיבִי הָאֵיבָרִין אֵין לָהֶן שִׁיעוּר אֲפִילּוּ פָּחוֹת מִכְּזַיִת נְבֵלָה וּפָחוֹת מִכַּעֲדָשָׁה מִן הַשֶּׁרֶץ מְטַמְּאִין וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אֵין לוֹקִין עֲלֵיהֶן אֶלָּא בִּכְזַיִת אָמַר רָבָא בְּמוּבְדָּלִין דִּבֵּר הַכָּתוּב אֲמַר לֵיהּ רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה לְרָבָא אֶלָּא מֵעַתָּה בְּהֵמָה נָמֵי לִיפְלְגִי בֵּין מוּבְדֶּלֶת לְשֶׁאֵינָהּ מוּבְדֶּלֶת
כל הנהרות פסולין לקדש בהם מי חטאת. ומודה ר' יהודה במעיין היוצא משני מקומות וחוזר ומתערב במקום אחד כשר וכן היה ר' יהודה אומר ממלא אדם חבית ממעיין זה וחבית ממעיין זה ונותנן בשוקת אחת ומקדש. וכן היה ר' יהודה אומר ממלא אדם צלוחית מחבית זו וצלוחית מחית זו ונותן בשוקת אחת ומקדש. וכן היה ר' יהודה אומר יורדת הצלמין אסורה מפני שכזבה בשעת פולמוס אמרו לו כל ימי בראשית כזבו בשעת פולמוס. שילוח היתה מהלכת בו. אבל מעיין שהיה יוצא בשנה זו מצד זו ושנה זו מצד זו או שהיה רבה מימות הגשמים ומתמעט בימות החמה כשר.הכל שוין בבאר שירד לתוכה שטף של מימי גשמים שהוא צריך להמתין לכמות שהיו. מעיין שיצא בתחלה צריך לברר דברי ר' יהודה וחכ"א א"צ. היתה מונחת חבית לפניו וירד לתוכה שטף של מימי גשמים פסולה. <ירד לתוכה טל פסול> ירד לתוכה טל בלילה רא"א יניחנה בחמה והטל עולה וחכ"א אין הטל עולה אלא מן הפירות בלבד.מי חטאת שנפלו לתוכן מי מעיין ומי מקוה ומי פירת אם רוב מי חטאת מטמאין במשא אם רוב מי פירות אין מטמאין במשא מחצה על מחצה מטמאין במשא. בין כך ובין כך פסול להזות מהן. אמר רבי אם כדבי ר' אליעזר הזאה כל שהוא כשרה חציה מן הכשר וחציה מן הפסול הזאה מטהרת בכל שהוא.תוספתא פרה פרק ט תוס ד
אָֽמְרוּן בְּשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. אֵין כָּן סוֹמָה. וְקָמַת. אָֽמְרוּן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֵּרִבִּי חֲנִינָה. אֵין כָּן סוֹמָה. וְקָמַת. רִבִּי אִילָא רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה בְּשֵׁם דְּבֵית רִבִּי יַנַּאי. אֵין כָּן סוֹמָה.אָמַר רִבִּי יַנִּאי. אַף הָרִאשׁוֹנָה נִקְרֵאת צְנוּעָה. תַּנִּינָן צְרִיכוֹת בּוֹדְקוֹת. וְאַיתְ אָמַר הָכֵין. אָמַר רִבִּי אִילָא. לְהוֹדִיעָךְ שֶׁכָּל־מִי שֶׁהוּא מְקַייֵם דִּבְרֵי חֲכָמִים נִקְרָא צָנוּעַ.רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רַב. בָּֽדְקָה בְיָד שֶׁאֵינָהּ בְּדוּקָה אוֹ שֶׁהִטִּיחַ גּוּפָהּ לְבֵית תּוֹרְפָהּ חֶזְקַת הַגּוּף כְּבָדוּק הוּא. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. נִמְצָא עַל שֶׁלּוֹ טְמֵאִין וְחַייָבִין בְּקָרְבָּן. לֹא שֶׁכָּל־הַגּוּף בְּחֶזְקַת בָּדוּק. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. תִּיפְתָּר שֶׁבָּדַק. וְאִיקְפַּד רִבִּי זְעִירָא. אָמַר. וְדַרְכוֹ לְכֵן. רִבִּי זְעִירָה בְשֵׁם רַב יִרְמְיָה. עַד כִּגְרִיס הִיא תוֹלָה. יוֹתֵר מִכֵּן צְרִיכָה מַתְלָא. אָֽמְרִין. חָזַר בּוֹ רַב יִרְמְיָה. אָֽמְרִין. כַּד שָׁמַע מִילֵּיהוֹן דְּרַבָּנִן חָזַר בֵּיהּ. רִבִּי מְשַׁבֵּחַ לְרִבִּי חָמָא אָבוֹי דְרִבִּי הוֹשַׁעְיָה קוֹמֵי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּירִבִּי יוֹסֵי. רִבִּי חָמָא אָבוֹי דְרִבִּי הוֹשַׁעְיָה בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּירִבִּי יוֹסֵי. בָּֽדְקָה בְיָד שֶׁאֵינָהּ בְּדוּקָה אוֹ שֶׁהִטִּיחַ גּוּפָהּ לְבֵית תּוֹרְפָהּ. אָמַר לֵיהּ. כְּדִבְרֵי מִי אַתְּ שׁוֹאֲלֵינִי. כְּדִבְרִי הָרַב כְּדִבְרֵי הַתַּלְמִיד. אָמַר לֵיהּ. אַבָּא אָמַר כֶּתֶם. וְרִבִּי אָמַר רְאִייָה. אָמַר לֵיהּ. דֵּין הוּא דְּאַתְּ מְשַׁבַּח בֵּיהּ. אָמַר רִבִּי זְעִירָה. הַנֵּי לְבַר נַשׁ מִישְׁמוֹעַ טַעֲמֵיהּ דְּרַבֵּיהּ.תלמוד ירושלמי נידה פרק ב הלכה א