לֹא שָׁנוּ אֶלָּא לְעִנְיַן טוּמְאָה אֲבָל לְעִנְיַן אֲכִילָה טְהוֹרִין בִּפְנֵי עַצְמָן וּטְמֵאִים בִּפְנֵי עַצְמָן וְלֵוִי אָמַר אֲפִילּוּ לַאֲכִילָה נָמֵי מִצְטָרְפִין וְרַב אַסִּי אָמַר טְהוֹרִים לְעַצְמָן וּטְמֵאִין לְעַצְמָן אִיכָּא דְאָמְרִי פְּלִיגָא אַדְּרַב וְאִיכָּא דְאָמְרִי לָא פְּלִיגָא מֵיתִיבִי מִיתַת פָּרָה וְחַיֵּי גָמָל אֵין מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה הָא מִיתַת שְׁנֵיהֶם מִצְטָרְפִין וְקַשְׁיָא לְרַב אַסִּי אֵימָא הָא חַיֵּי שְׁנֵיהֶם מִצְטָרְפִין וּמַנִּי רַבִּי יְהוּדָה הִיא דְּאָמַר אֵבֶר מִן הַחַי נוֹהֵג בַּטְּמֵאָה אֲבָל מִיתַת שְׁנֵיהֶם מַאי לָא מִצְטָרְפִי אִם כֵּן מַאי אִירְיָא דְּרָהֵיט וְתָנֵי מִיתַת פָּרָה וְחַיֵּי גָמָל הָא אֲפִילּוּ מִיתַת שְׁנֵיהֶם לָא מִצְטָרְפִי וְעוֹד תַּנְיָא חֲצִי זַיִת פָּרָה בְּחַיֶּיהָ וַחֲצִי זַיִת גָּמָל בְּמִיתָתָהּ אֵין מִצְטָרְפִין אֲבָל חֲצִי זַיִת מִפָּרָה וַחֲצִי זַיִת מִגָּמָל בֵּין בְּחַיֶּיהָ בֵּין בְּמִיתָתָהּ מִצְטָרְפִין קַשְׁיָא רֵישָׁא אַסֵּיפָא אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ מִיתַת שְׁנֵיהֶם מִצְטָרְפִין אָמַר לְךָ רַב אַסִּי הַאי תַּנָּא סָבַר אִיסּוּר חָל עַל אִיסּוּר
ואינו יוצא לא לעדות מצוה ולא לעדות ממון ולא לעדות נפשות ואפי' ישראל צריכים לו ואפי' שר צבא ישראל כיואב בן צרויה אינו יוצא משם לעולם שנאמר (במדבר לה, כה) אשר נס שמה שם תהא דירתו שם תהא מיתתו שם תהא קבורתוכשם שהעיר קולטת כך תחומה קולט רוצח שיצא חוץ לתחום ומצאו גואל הדם רבי יוסי הגלילי אומר מצוה ביד גואל הדם ורשות ביד כל אדם רבי עקיבא אומר רשות ביד גואל הדם וכל אדם חייבין עליו:גמ׳ מ"ט אמר אביי ק"ו ומה מי שגלה כבר יצא עכשיו מי שלא גלה אינו דין שלא יגלה ודלמא האי דגלה איכפר ליה האי דלא גלה לא מידי גלות קא מכפרא מיתת כהן הוא דמכפרא:תלמוד בבלי מכות דף יא עמוד ב
משנה: הַלּוֹקֵחַ בְּהֵמָה לְזִבְחֵי שְׁלָמִים וְחַיָּה לִבְשַׂר הַתַּאֲוָה יָצָא הָעוֹר לְחוּלִין אַף עַל פִּי שֶׁהָעוֹר מְרוּבֶּה עַל הַבָּשָׂר. כַּדֵּי יַיִן סְתוּמוֹת מָקוֹם שֶׁדַּרְכָּן לִימָּכֵר סְתוּמוֹת יָצָא קַנְקַן לְחוּלִין. הָאֶגּוֹזִים וְהַשְּׁקֵדִים יָצְאוּ קְלִיפֵּיהֶן לְחוּלִין. הַתֶּמֶד עַד שֶׁלֹּא הֶחֱמִיץ אֵינוֹ נִלְקָח בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר וּמִשֶּׁהֶחֱמִיץ נִלְקָח בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר. הַלּוֹקֵחַ חַיָּה לִזִבְחֵי שְׁלָמִים וּבְהֵמָה לִבְשַׂר הַתַּאֲוָה לֹא יָצָא הָעוֹר לְחוּלִין. כַּדֵּי יַיִן פְּתוּחוֹת אוֹ סְתוּמוֹת מָקוֹם שֶׁדַּרְכָּן לִימָּכֵר פְּתוּחוֹת לֹא יָצָא קַנְקַן לְחוּלִין. סַלֵּי תְאֵינִים וְסַלֵּי עֲנָבִים עִם הַכֶּלִי לֹא יָצְאוּ דְמֵי הַכֶּלִי לְחוּלִין.הלכה: תַּנֵּי בֶּן בַּגְבַּג אוֹמֵר וְנָתַתָּ הַכֶּסֶף בְּכָל־אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשְׁךָ. תַּנֵּי לוֹקֵחַ הוּא אָדָם פָּרָה מִפְּנֵי עוֹרָהּ וְצֹאן מִפְּנֵי גִיזָתָהּ וְיַיִן מִפְּנֵי קַנְקַנּוֹ. אָמַר רִבִּי זְעִירָה הָדָא דְתֵימָא כְּשֶׁהָיָה הַמּוֹכֵר הֶדְיוֹט. אֲבָל אִם הָיָה הַמּוֹכֵר אוּמָּן נַעֲשֶׂה כְּמוֹכֵר זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְזֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ. אָמַר רִבִּי זְעִירָה מַתְנִיתָא אָּֽמְרָה כֵן כַּדֵּי יַיִן סְתוּמוֹת מָקוֹם שֶׁדַּרְכָּן לִימָּכֵר סְתוּמוֹת יָצָא קַנְקַן לְחוּלִין. אָמַר רִבִּי מָנָא וּמִנָּהּ כְּמַה דְתֵימַר תַּמָּן אִם הָיָה הַמּוֹכֵר אוּמָּן נַעֲשֶׂה כְּמוֹכֵר זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְזֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ. וְדִכְװָתָהּ אִם הָיָה הַלּוֹקֵחַ אוּמָּן נַעֲשֶׂה כְּלוֹקֵחַ זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְזֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ.חוֹתֶל שֶׁלְתְּמָרִים פַּטּוֹלַייָא שֶׁלְתְּמָרִים יָֽצְאוּ לְחוּלִין. קוּפּוֹת שֶׁלְתְּמָרִים אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי יָֽצְאוּ וְאִית תַּנָּיֵי תַנֵּי לֹא יָֽצְאוּ. אָמַר רַב חִסְדָּא מָאן דְּאָמַר יָֽצְאוּ דְּרוּסוֹת. וּמָאן דְּאָמַר לֹא יָֽצְאוּ בְּשֶׁאֵינָן דְּרוּסוֹת.תלמוד ירושלמי מעשר שני פרק א הלכה ב