מְחַשְּׁבִין עַל הָאָבוּד וְעַל הַשָּׂרוּף וְהָא אָבוּד וְשָׂרוּף לָא אִיתִינּוּן בָּעוֹלָם וַאֲפִילּוּ הָכִי קָתָנֵי מְחַשְּׁבִין וּמִי אָמַר רַב אַסִּי הָכִי הָא בְּעָא מִינֵּיהּ רַב אַסִּי מֵרַבִּי יוֹחָנָן חִישֵּׁב לַנִּשְׁפָּכִין לְמָחָר מַהוּ אֲמַר לֵיהּ רַבִּי זֵירָא כְּבָר שָׁנִיתָ לָנוּ אָלָל אַלְמָא הַאי אָלָל כֵּיוָן דְּלֵית בֵּיהּ מְשָׁשָׁא לֹא קִיבֵּל טוּמְאָה הָנֵי נִשְׁפָּכִין נָמֵי כֵּיוָן דִּלְאִיבּוּד אָזְלִי בְּהוּ מַחְשָׁבָה לָא מַהְנְיָא אֶלָּא דְּקָתָנֵי עַל הָאָבוּד וְעַל הַשָּׂרוּף קַשְׁיָא אָמַר רָבָא אֵימָא עַל הָעוֹמֵד לְאִיבּוּד וְעַל הָעוֹמֵד לִישָּׂרֵף אָמַר רַב פָּפָּא לָא אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא זְרִיקָה מוֹעֶלֶת לַיּוֹצֵא אֶלָּא שֶׁיָּצָא בָּשָׂר אֲבָל דָּם אֵין זְרִיקָה מוֹעֶלֶת לַיּוֹצֵא תַּנְיָא נָמֵי הָכִי שָׁחַט בִּשְׁתִיקָה וְיָצָא דָּם אַף עַל פִּי שֶׁחָזַר וּזְרָקוֹ לֹא עָשָׂה וְלֹא כְלוּם בְּקׇדְשֵׁי קָדָשִׁים מוֹעֲלִין בּוֹ בְּקָדָשִׁים קַלִּים אֵין מוֹעֲלִין בּוֹ אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא הָא זֶה לְמָה דּוֹמֶה אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר כִּי אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא בְּבַת אַחַת אֲבָל בְּזֶה אַחַר זֶה לֹא אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא תַּנְיָא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן כְּשֶׁהָלַכְתִּי לִכְפַר פָּאנִי מְצָאַנִי זָקֵן אֶחָד וְאָמַר לִי אוֹמֵר הָיָה רַבִּי עֲקִיבָא זְרִיקָה מוֹעֶלֶת לַיּוֹצֵא אָמַרְתִּי לוֹ הֵן וּכְשֶׁבָּאתִי וְהִרְצֵיתִי דְּבָרִים לִפְנֵי חֲבֵירַי שֶׁבַּגָּלִיל אָמְרוּ לִי הֲלֹא פָּסוּל הוּא הֵיאַךְ מְרַצֶּה עַל הַפָּסוּל וּכְשֶׁיָּצָאתִי וְהִרְצֵיתִי דְּבָרִים לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָא אָמַר לִי בְּנִי אִי אַתָּה אוֹמֵר כֵּן וַהֲרֵי הַמַּפְרִישׁ חַטָּאתוֹ וְאָבְדָה וְהִפְרִישׁ אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ וְאַחַר כָּךְ נִמְצֵאת הָרִאשׁוֹנָה וַהֲרֵי שְׁתֵּיהֶן עוֹמְדוֹת מוֹעֲלִין בִּשְׁתֵּיהֶן שְׁחָטָן וַהֲרֵי דָּמָן מוּנָּח בְּכוֹסוֹת מוֹעֲלִין בִּשְׁתֵּיהֶן
משנה: אֵין שׁוֹרִין אֶת הַחִלְתִּית בַּפּוֹשְׁרִין אֲבָל נוֹתְנָהּ לְתוֹךְ הַחֹמֶץ. אֵין שׁוֹרִין אֶת הַכַּרְשִׁינִין וְלֹא שָׁפִין אוֹתָן. אֲבָל נוֹתֵן הוּא לְתוֹךְ הַקְעָרָה אוֹ לְתוֹךְ הַכַּלְכָּלָה. אֵין כּוֹבְרִין אֶת הַתֶּבֶן בַּכְּבָרָה וְלֹא יִתְּנֶנּוּ בְמָקוֹם גָּבוֹהַּ בִּשְׁבִיל שֶׁיֵּרֵד הַמּוֹץ אֲבָל נוֹטֵל בַכְּבָרָה וְנוֹתֵן לְתוֹךְ הָאֵבוּס׃הלכה: אָמַר רִבִּי מָנָא. כֵּינִי מַתְנִיתָה. אֲבָל נוֹתְנָהּ לְפָנָיו לְתוֹךְ הַחוֹמֶץ. רַב הוּנָא אָמַר. לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְפוֹשְׁרִין. הָא בְצוֹנִין מוּתָּר. רִבִּי יוֹחָנָן בְשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. אֲפִילוּ בְצוֹנִין אָסוּר. אָמַר לוֹ רִבִּי יוֹחָנָן. וַהֲלֹא לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְפוֹשְׁרִין. אֶלָּא עַל חִנָּם יָגַעְנוּ.תלמוד ירושלמי שבת פרק כ הלכה ג
רביעית דם שנבלעה בכסות כיצד משערין אותה מביא מים במדה ומכבסה בהן ומביא מים אחרים ונותן לתוכה רביעית דם אם היה מראן שוה הרי זו טמאה אם לאו הרי זו טהורה. ר' יוסי אומר זקנים הראשונים אומרים מקטפרס ולפנים הבית טמא מקטפרס ולחוץ הבית טהור חזרו לומר קטפרס בין מבפנים בין מבחוץ הבית טהור. המת מבחוץ ושערו מבפנים אע"פ שאין באהל אלא כל שהוא הבית והמאהיל עליו טמא. העצם שיש עליו כשני חצאי זיתים אחד תחוב בידי אדם ואחד תחוב בידי שמים הכניס את התחוב בידי אדם לפנים הבית טהור מפני שאין חבירו מצטרף עמו. הכניס את התחוב בידי שמים לפנים הבית טמא שהרי חבירו מצטרף עמו שני עצמות ועליהם כשני חצאי זיתים והכניס ראשיהן לפנים יהודה בן נקוסא אומר משום ר' יעקב אפי' שניהן תחובין בידי שמים הבית טהור שאין שני עצמות מצטרפין לכשני חצאי זיתים איבד כזית מן המת בתוך הבית ובקשו ולא מצאו הבית טהור לכשימצא הבית מטמא למפרע.כל משקה המת טהורין חוץ מדמו וכל מראה דמים במת הרי אלו טמאין.ואיזו היא תבוסה ר"א בן יהודה אומר הרוג שיצא ממנו רביעית דם בחייו ובמותו ספק בחייו יצא ספק במותו יצא ספק בחייו ובמותו זה הוא דם תבוסה וחכ"א ספיקו ברה"י טמא ברה"ר טהור אלא איזהו דם תבוסה הרוג שיצא הימנו רביעית דם בחייו ובמותו ועדיין לא פסק ספק רובו בחייו ומיעוטו במותו וספק רובו במותו ומיעוטו בחייו והוא דם תבוסה. ר' יהודה אומר הרוג שהיה מוטל במטה ודמו מנטף לגומא טמא מפני שטיפה של מיתה מעורבת וחכ"א מפני שראשון ראשון נפסק. ר"ש אומר צלוב שדמו שותת ונמצאת תחתיו רביעית דם טהור אבל מת שדמו מנטף ונמצא תחתיו רביעית דם טמא ור' יהודה מטהר שאני אומר טיפה האחרונה של מיתה עמדה לה ע"ג העץ. כשתמצא אומר שלשה רביעיות הן כיצד לקה מכת מות ומפרפר ויצא הימנו רביעית דם ועקרוהו בחזקת שהוא חי והוליכוהו למקום אחר ויצא הימנו רביעית דם ראשונה דם חיים ושניה דם המיתה ושלישית דם תבוסה. ומה בין דם המיתה לדם התבוסה אלא שדם המיתה הנזיר מגלח עליו וחייבין עליו על טומאת מקדש וקדשיו ודם התבוסה אין הנזיר מגלח עליו ואין חייבין על טומאת מקדש וקדשיו.תוספתא אוהלות פרק ד תוס ז