מַתְנִי׳ בְּשַׂר קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁיָּצָא לִפְנֵי זְרִיקַת דָּמִים רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר מוֹעֲלִין בּוֹ וְאֵין חַיָּיבִין עָלָיו מִשּׁוּם פִּיגּוּל וְנוֹתָר וְטָמֵא רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר אֵין מוֹעֲלִין בּוֹ וְחַיָּיבִין עָלָיו מִשּׁוּם פִּיגּוּל וְנוֹתָר וְטָמֵא אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא וַהֲרֵי הַמַּפְרִישׁ חַטָּאתוֹ וְאָבְדָה וְהִפְרִישׁ אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ וְאַחַר כָּךְ נִמְצֵאת הָרִאשׁוֹנָה וַהֲרֵי שְׁתֵּיהֶן עוֹמְדוֹת לֹא כְּשֵׁם שֶׁדָּמָהּ פּוֹטֵר אֶת בְּשָׂרָהּ כָּךְ הוּא פּוֹטֵר אֶת בְּשַׂר חֲבֶרְתָּהּ אִם פָּטַר דָּמָהּ אֶת בְּשַׂר חֲבֶרְתָּהּ מִן הַמְּעִילָה דִּין הוּא שֶׁיִּפְטֹר אֶת בְּשַׂר עַצְמָהּ אֵימוּרַי קָדָשִׁים קַלִּים שֶׁיָּצְאוּ לִפְנֵי זְרִיקַת דָּמִים רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אֵין מוֹעֲלִין בָּהֶן וְאֵין חַיָּיבִין עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם פִּיגּוּל נוֹתָר וְטָמֵא רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר מוֹעֲלִין בָּהֶן וְחַיָּיבִין עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם פִּיגּוּל נוֹתָר וְטָמֵא גְּמָ׳ וְהָנֵי תַּרְתֵּי לְמָה לִי צְרִיכִי דְּאִי אִיתְּמַר בְּקׇדְשֵׁי קָדָשִׁים הֲוָה אָמֵינָא בְּהָא קָא אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מוֹעֲלִין בּוֹ מִשּׁוּם דִּזְרִיקָה כְּתִיקְנָהּ מַפְּקָא מִידֵי מְעִילָה שֶׁלֹּא כְּתִיקְנָהּ לָא מַפְּקָא מִידֵי מְעִילָה אֲבָל לְאֵיתוֹיֵי לִידֵי מְעִילָה מוֹדֵי לְרַבִּי עֲקִיבָא דַּאֲפִילּוּ שֶׁלֹּא כְּתִיקְנָהּ מַיְיתָא לִידֵי מְעִילָה וְאִי אִיתְּמַר גַּבֵּי קָדָשִׁים קַלִּים הֲוָה אָמֵינָא גַּבֵּי קָדָשִׁים קַלִּים הוּא דְּאָמַר רַבִּי עֲקִיבָא מוֹעֲלִין בָּהֶן דַּאֲפִילּוּ זְרִיקָה שֶׁלֹּא כְּתִיקְנָהּ מַיְיתָא לִידֵי מְעִילָה אֲבָל קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים דִּלְאַפּוֹקֵי הוּא שֶׁלֹּא כְּתִיקְנָהּ לָא מַפְּקָא מִידֵי מְעִילָה קָא מַשְׁמַע לַן אִתְּמַר אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כִּי אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא זְרִיקָה מוֹעֶלֶת לַיּוֹצֵא שֶׁיָּצָא מִקְצָתוֹ אֲבָל יוֹצֵא כּוּלּוֹ לֹא אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא אֲמַר לֵיהּ רַב אַסִּי לְרַבִּי יוֹחָנָן כְּבָר לִימְּדוּנִי חֲבֵירַי שֶׁבַּגּוֹלָה
שמואל אמר לקטן ליפרע מנכסי קטן להקדש ליפרע מנכסי הקדשלקטן ליפרע מנכסי קטן תנינא מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה תרתי למה ליהא קמשמע לן כדאביי קשישא דתני אביי קשישא יתומין שאמרו גדולים ואין צריך לומר קטנים בין לשבועה בין לזיבוריתתלמוד בבלי שבועות דף מב עמוד ב
וְנֵדְעָ֣ה נִרְדְּפָ֗ה לָדַ֙עַת֙ אֶת־יְהֹוָ֔ה כְּשַׁ֖חַר נָכ֣וֹן מֹֽצָא֑וֹ וְיָב֤וֹא כַגֶּ֙שֶׁם֙ לָ֔נוּ כְּמַלְק֖וֹשׁ י֥וֹרֶה אָֽרֶץ׃מָ֤ה אֶֽעֱשֶׂה־לְּךָ֙ אֶפְרַ֔יִם מָ֥ה אֶעֱשֶׂה־לְּךָ֖ יְהוּדָ֑ה וְחַסְדְּכֶם֙ כַּעֲנַן־בֹּ֔קֶר וְכַטַּ֖ל מַשְׁכִּ֥ים הֹלֵֽךְ׃עַל־כֵּ֗ן חָצַ֙בְתִּי֙ בַּנְּבִיאִ֔ים הֲרַגְתִּ֖ים בְּאִמְרֵי־פִ֑י וּמִשְׁפָּטֶ֖יךָ א֥וֹר יֵצֵֽא׃מקרא הושע פרק ו פסוק ו