קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁשְּׁחָטָן בַּדָּרוֹם מוֹעֲלִין בָּהֶן שְׁחָטָן בַּדָּרוֹם וְקִיבֵּל דָּמָן בַּצָּפוֹן בַּצָּפוֹן וְקִיבֵּל דָּמָן בַּדָּרוֹם שָׁחַט בַּיּוֹם וְזָרַק בַּלַּיְלָה בַּלַּיְלָה וְזָרַק בַּיּוֹם אוֹ שֶׁשְּׁחָטָן חוּץ לִזְמַנּוֹ וְחוּץ לִמְקוֹמוֹ מוֹעֲלִין בָּהֶן כְּלָל אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ כׇּל שֶׁהָיָה לָהּ שְׁעַת הֶיתֵּר לַכֹּהֲנִים אֵין מוֹעֲלִין בָּהּ וְכׇל שֶׁלֹּא הָיָה לָהּ שְׁעַת הֶיתֵּר לַכֹּהֲנִים מוֹעֲלִין בָּהּ אֵיזוֹ הִיא שֶׁהָיָה לָהּ שְׁעַת הֶיתֵּר לַכֹּהֲנִים שֶׁלָּנָה וְשֶׁנִּטְמְאָה וְשֶׁיָּצְאָה וְאֵיזוֹ הִיא שֶׁלֹּא הָיָה לָהּ שְׁעַת הֶיתֵּר לַכֹּהֲנִים שֶׁנִּשְׁחֲטָה חוּץ לִזְמַנָּהּ חוּץ לִמְקוֹמָהּ וְשֶׁקִּיבְּלוּ פְּסוּלִין וְזָרְקוּ אֶת דָּמָה גְּמָ׳ קָתָנֵי קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁשְּׁחָטָן בַּדָּרוֹם מוֹעֲלִין בָּהֶן פְּשִׁיטָא מִשּׁוּם דִּשְׁחִיטָתָן בַּדָּרוֹם אַפֵּיקִינּוּן מִידֵי מְעִילָה אִיצְטְרִיךְ סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא הוֹאִיל וְאָמַר עוּלָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן קָדָשִׁים שֶׁמֵּתוּ יָצְאוּ מִידֵּי מְעִילָה דְּבַר תּוֹרָה הָכִי נָמֵי קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים לְגַבֵּי דָרוֹם כְּמָה דְּחַנְקִינּוּן דָּמֵי קָא מַשְׁמַע לַן קָדָשִׁים שֶׁמֵּתוּ לָא חֲזוּ כְּלָל אֲבָל דָּרוֹם נְהִי דְּאֵינוֹ רָאוּי לְקׇדְשֵׁי קָדָשִׁים אֲבָל רָאוּי הוּא לְקָדָשִׁים קַלִּים לְמָה לִי לְמִיתְנֵי כׇּל הָנֵי צְרִיכִי אִי תְּנָא שְׁחָטָן בַּדָּרוֹם וְקִיבֵּל דָּמָן בַּצָּפוֹן הָכָא דְּאִית בְּהוּ מְעִילָה מִשּׁוּם דְּקַבָּלָה בַּצָּפוֹן הוּא אֲבָל שְׁחָטָן בַּצָּפוֹן וְקִיבֵּל דָּמָן בַּדָּרוֹם הוֹאִיל וְקִיבֵּל בַּדָּרוֹם הוּא נָפֵיק מִידֵי מְעִילָה וְאִי תְּנָא הַאי הֲוָה אָמֵינָא יְמָמָא זְמַן הַקְרָבָה הוּא אֲבָל שְׁחָטָהּ בַּלַּיְלָה וְזָרַק בַּיּוֹם לַיְלָה לָאו זְמַן הַקְרָבָה וְהַאי דְּשָׁחֵט בַּלַּיְלָה דְּנָפֵיק מִידֵי מְעִילָה וְאִי תְּנָא שְׁחָטָהּ בַּלַּיְלָה הֲוָה אָמֵינָא הוֹאִיל וְקִבֵּל דָּמָה בַּיּוֹם אִית בַּהּ מְעִילָה אֲבָל שְׁחָטָן בַּיּוֹם וְזָרַק דָּמָן בַּלַּיְלָה הוֹאִיל וְלָאו זְמַן הַקְרָבָה הוּא כְּמַאן דְּחַנְקִינּוּן דָּמֵי וְלָא אִית בְּהוּ מְעִילָה קָמַשְׁמַע לַן חוּץ לִזְמַנּוֹ וְחוּץ לִמְקוֹמוֹ לְמַאי חֲזוּ הוֹאִיל וּמְרַצִּין לְפִיגּוּלִין
וּמִבְּנֵ֖י חָרִ֑ם מַעֲשֵׂיָ֤ה וְאֵֽלִיָּה֙ וּֽשְׁמַֽעְיָ֔ה וִיחִיאֵ֖ל וְעֻזִּיָּֽה׃ {ס} וּמִבְּנֵ֖י פַּשְׁח֑וּר אֶלְיוֹעֵינַ֤י מַֽעֲשֵׂיָה֙ יִשְׁמָעֵ֣אל נְתַנְאֵ֔ל יוֹזָבָ֖ד וְאֶלְעָשָֽׂה׃ {ס} וּמִֽן־הַלְוִיִּ֑ם יוֹזָבָ֣ד וְשִׁמְעִ֗י וְקֵֽלָיָה֙ ה֣וּא קְלִיטָ֔א פְּתַֽחְיָ֥ה יְהוּדָ֖ה וֶאֱלִיעֶֽזֶר׃ {ס} מקרא עזרא פרק י פסוק כד
[הברכות] והסייפות בגנה חייבות בבקעה פטורות אלו הן [הברכות] עד שלא יושיבו שומא הסייפות משיקפלו המוקצעות רבי אלעאי אמר משום ר' אליעזר [הבכרות] לעולם חייבות מפני שהן משתמרות.כזיב עצמה פטורה מן הדמאי חזקת ארץ ישראל חייב עד שיודע שהוא פטור חזקת חו"ל פטור עד שיודע [לך] שהוא חייב חזקת בעלי בתים ישראל שבסוריא אין מפרישין עליהן דמאי ואם בידוע שרוב הפירות שלהן הרי אלו חייבין.אמר שלי הן חייב לעשר מעושרין הן נאמן שהפה שאסר הוא הפה שהתיר היה מוכר פירות בשנת מעשר שני ואמר של מעשר שני הן נאמן היה מוכר פירות בשנת מעשר עני ואמר מעשר שני [זה] אין נאמן [היה מוכר פירות בשנת מעשר שני ואמר מעשר עני נאמן שהפה שאסר הוא הפה שהתיר].תוספתא דמאי פרק א תוס ו