וּבְאִיחוּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי. תָּנוּ רַבָּנַן: הַקּוֹרֵעַ מִתּוֹךְ הַשְּׁלָל מִתּוֹךְ הַמְּלָל מִתּוֹךְ הַלֶּקֶט, מִתּוֹךְ הַסּוּלָּמוֹת — לֹא יָצָא. מִתּוֹךְ הָאִיחוּי — יָצָא. אָמַר רַב חִסְדָּא: וּבְאִיחוּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי. תָּנוּ רַבָּנַן: רַשַּׁאי לְהוֹפְכוֹ לְמַטָּה וּלְאַחוֹתוֹ. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹסֵר לְאַחוֹתוֹ, וּכְשֵׁם שֶׁהַמּוֹכֵר אָסוּר לְאַחוֹתוֹ — כָּךְ הַלּוֹקֵחַ אָסוּר לְאַחוֹתוֹ. וּלְפִיכָךְ מוֹכֵר צָרִיךְ לְהוֹדִיעוֹ לַלּוֹקֵחַ. תָּנוּ רַבָּנַן: תְּחִילַּת קְרִיעָה — טֶפַח, וְתוֹסֶפֶת — שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: תְּחִילַּת קְרִיעָה — שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת, וְתוֹסֶפֶת — כׇּל שֶׁהוּ. אָמַר עוּלָּא: הֲלָכָה כְּרַבִּי מֵאִיר בִּקְרִיעָה, וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה בְּתוֹסֶפֶת. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: תְּחִילַּת קְרִיעָה — טֶפַח, וְתוֹסֶפֶת — כׇּל שֶׁהוּ. תָּנוּ רַבָּנַן: אָמְרוּ לוֹ מֵת אָבִיו וְקָרַע, מֵת בְּנוֹ וְהוֹסִיף, תַּחְתּוֹן — מִתְאַחֶה, עֶלְיוֹן — אֵינוֹ מִתְאַחֶה. מֵת בְּנוֹ וְקָרַע, מֵת אָבִיו וְהוֹסִיף, עֶלְיוֹן — מִתְאַחֶה, תַּחְתּוֹן — אֵינוֹ מִתְאַחֶה. מֵת אָבִיו, מֵת אִמּוֹ, מֵת אָחִיו, מֵתָה אֲחוֹתוֹ — קוֹרֵעַ קֶרַע אֶחָד לְכוּלָּן. רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתִירָה אוֹמֵר: עַל כּוּלָּן קֶרַע אֶחָד, עַל אָבִיו וְאִמּוֹ קֶרַע אֶחָד, לְפִי שֶׁאֵין מוֹסִיפִין עַל קֶרַע אָבִיו וְאִמּוֹ. מַאי טַעְמָא? אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: לְפִי שֶׁאֵינָן בְּתוֹסֶפֶת. אָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתִירָה. וּמִי אָמַר שְׁמוּאֵל הָכִי? וְהָאָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּדִבְרֵי הַמֵּיקֵל בְּאֵבֶל! אֲבֵילוּת לְחוּד, קְרִיעָה לְחוּד. עַד הֵיכָן קוֹרֵעַ — עַד טִיבּוּרוֹ, וְיֵשׁ אוֹמְרִים: עַד לִבּוֹ. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לְדָבָר, זֵכֶר לַדָּבָר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְקִרְעוּ לְבַבְכֶם וְאַל בִּגְדֵיכֶם״. הִגִּיעַ לְטִיבּוּרוֹ — מַרְחִיק שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת וְקוֹרֵעַ. נִתְמַלֵּא מִלְּפָנָיו — מַחְזִירוֹ לַאֲחוֹרָיו. נִתְמַלֵּא מִלְּמַעְלָה — הוֹפְכוֹ מִלְּמַטָּה. וְהַקּוֹרֵעַ מִלְּמַטָּה וּמִן הַצְּדָדִין — לֹא יָצָא. אֶלָּא שֶׁכֹּהֵן גָּדוֹל פּוֹרֵם מִלְּמַטָּה. פְּלִיגוּ בַּהּ רַב מַתְנָה וּמָר עוּקְבָא, וְתַרְוַיְיהוּ מִשְּׁמֵיהּ דַּאֲבוּהּ דִּשְׁמוּאֵל וְלֵוִי. חַד אָמַר: כֹּל שִׁבְעָה קוֹרֵעַ, לְאַחַר שִׁבְעָה — מוֹסִיף. וְחַד אָמַר: כׇּל שְׁלֹשִׁים קוֹרֵעַ, לְאַחַר שְׁלֹשִׁים — מוֹסִיף. מַתְקֵיף לַהּ רַבִּי זֵירָא: מַאן דְּאָמַר כׇּל שִׁבְעָה קוֹרֵעַ, אַמַּאי — דְּלֹא נִיתַּן לְשׁוֹלְלוֹ, אֶלָּא הָא דְּאָמַר מָר: הָאִשָּׁה שׁוֹלַלְתּוֹ לְאַלְתַּר, הָכָא נָמֵי?! הָתָם מִשּׁוּם כְּבוֹד אִשָּׁה הוּא. מַאן דְּאָמַר כׇּל שְׁלֹשִׁים קוֹרֵעַ, אַמַּאי — דְּלֹא נִיתַּן לְאַחוֹתוֹ. אֶלָּא לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ, דְּלֹא נִיתַּן לְאַחוֹתוֹ לְעוֹלָם, הָכִי נָמֵי?! הָתָם מִשּׁוּם כְּבוֹד אָבִיו וְאִמּוֹ הוּא. תָּנוּ רַבָּנַן: הַיּוֹצֵא בְּבֶגֶד קָרוּעַ לִפְנֵי הַמֵּת — הֲרֵי זֶה גּוֹזֵל אֶת הַמֵּתִים וְאֶת הַחַיִּים. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ: הַשְׁאִילֵנִי חֲלוּקְךָ וְאֵלֵךְ וַאֲבַקֵּר אֶת אַבָּא שֶׁהוּא חוֹלֶה, וְהָלַךְ וּמְצָאוֹ שֶׁמֵּת — קוֹרֵעַ וּמְאַחוֹ, וּכְשֶׁיָּבֹא לְבֵיתוֹ מַחֲזִיר לוֹ חֲלוּקוֹ, וְנוֹתֵן לוֹ דְּמֵי קִרְעוֹ. וְאִם לֹא הוֹדִיעוֹ — הֲרֵי זֶה לֹא יִגַּע בּוֹ. תָּנוּ רַבָּנַן: חוֹלֶה שֶׁמֵּת לוֹ מֵת — אֵין מוֹדִיעִין אוֹתוֹ שֶׁמֵּת, שֶׁמָּא תִּטָּרֵף דַּעְתּוֹ עָלָיו. וְאֵין מְקָרְעִין בְּפָנָיו, וּמְשַׁתְּקִין אֶת הַנָּשִׁים מִפָּנָיו. וּמְקָרְעִין לַקָּטָן מִפְּנֵי עׇגְמַת נֶפֶשׁ. וְקוֹרְעִין עַל חָמִיו וְעַל חֲמוֹתוֹ, מִפְּנֵי כְּבוֹד אִשְׁתּוֹ. וְאָמַר רַב פָּפָּא, תָּנָא בְּאֵבֶל רַבָּתִי: אָבֵל לֹא יַנִּיחַ תִּינוֹק בְּתוֹךְ חֵיקוֹ, מִפְּנֵי שֶׁמְּבִיאוֹ לִידֵי שְׂחוֹק, וְנִמְצָא מִתְגַּנֶּה עַל הַבְּרִיּוֹת. וְאֵין מַבְרִין עַל מִטּוֹת זְקוּפוֹת. תָּנוּ רַבָּנַן: הַהוֹלֵךְ לְבֵית הָאֵבֶל, אִם הָיָה לִבּוֹ גַּס בּוֹ — יַבְרוּהוּ עַל מִטּוֹת כְּפוּיוֹת. וְאִם לָאו — יַבְרוּהוּ עַל מִטּוֹת זְקוּפוֹת. רָבָא אִיתְּרַע בֵּיהּ מִילְּתָא, עַל לְגַבֵּיהּ אַבָּא בַּר מָרְתָא, דְּהוּא אַבָּא בַּר מִנְיוֹמֵי. רָבָא זָקֵיף, אַבָּא בַּר מָרְתָא כָּפֵי. אֲמַר: כַּמָּה לֵית בֵּיהּ דַּעְתָּא לְהַאי צוּרְבָּא מֵרַבָּנַן. תָּנוּ רַבָּנַן: הַהוֹלֵךְ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם
מתקיף לה רב זוטרא אלא מעתה בדיני נפשות תציל אלמה תנן הוא והן נהרגין קשיא:רבי יוסי אומר וכו': א"ל רב פפא לאביי ומי אית ליה לרבי יוסי האי סברא והתנן רבי יוסי אומר השונא נהרג מפני שהוא כמועד ומותרהא"ל ההוא רבי יוסי בר יהודה היא דתניא רבי יוסי בר יהודה אומר חבר אין צריך התראה לפי שלא ניתנה התראה אלא להבחין בין שוגג למזיד:תלמוד בבלי מכות דף ו עמוד ב
כל שטרות העולים בערכאות [של עובדי כוכבים] אע"פ שחותמיהן עובדי כוכבים ר"ע מכשיר בכולן וחכמים פוסלין בגיטי נשים ובשחרורי עבדים אמר ר"א בר' יוסי כך אמר [להם ר"ש בן גמליאל לזקנים] בצידן [לא נחלקו ר"ע וחכמים] על [שטרות] העולים בערכאות של עובדי כוכבים [שאף] ע"פ שחותמיהן עובדי כוכבים [שהם] כשרים [על מה נחלקו על] שנעשו בהדיוט שר' עקיבה מכשיר [בכולן] וחכמים פוסלין [בגיטי נשים ובשחרורי] עבדים רשב"ג אומר אף [גיטי נשים ושחרורי עבדים] כשרים במקום שאין ישראל חותם.אמר ר' אלעזר אמרנו לר' מאיר מפני מה [זכין לעבדים שלא בפניו] אמר לנו [אינו אלא] חוב הוא שאם היה עבד כהן [נמצא] פוסלו מן התרומה אמרנו לו [והלא אם רצה] שלא לזונו ושלא לפרנסו הרשות בידו אמר לנו [והלא] עבד כהן שברח [ואשתו של] כהן שמרדה [הרי אלו] אוכלין בתרומה אבל אשה אינה כן אלא [חבין לה מזונות ופוסלין אותה מן התרומה].האומר תן מנה לפלוני שאני חייב לו [תן מנה זו לפלוני פקדון שיש לו בידי] הולך מנה [זו] לפלוני פקדון שיש לו בידי [אם רצה לחזור לא יחזור וחייב באחריותו עד שיקבל את שלו הולך מנה זו לפלוני] תן מנה [זו] לפלוני <הולך מנה זו לפלוני> הולך שטר מתנה [זו] לפלוני תן שטר מתנה לפלוני אם רצה [לחזור יחזור] הלך ומצאו שמת יחזור לנותן אם מת מחזיר ליורשיו התקבל מנה זו לפלוני זכי במתנה זו לפלוני התקבל שטר מתנה זו לפלוני זכי בשטר מתנה זו לפלוני אם רצה לחזור לא יחזור הלך ומצאו שמת [יחזור לנותן לו] ואם לאחר מיתה יחזור [ליורשים שאין זכין למת אחר מיתה] שא מנה [זו] לפלוני טול מנה [זו] לפלוני יהא מנה [זו] לפלוני בידך [ומת אם רצו יורשים לכופו אין יכולין] ואין צריך לומר באומר [זכי] לו ובאומר התקבל לו.תוספתא גיטין פרק א תוס יב