אִי פִּיקֵּחַ הוּא, מַיְיתֵי לַהּ לִידֵי שְׁבוּעָה דְּאוֹרָיְיתָא. יָהֵיב לַהּ כְּתוּבְּתַהּ בְּאַפֵּי חַד סָהֲדָא, וְסָמֵיךְ סָהֲדָא קַמָּא אַסָּהֲדָא בָּתְרָא, וּמוֹקֵים לְהוּ לְהָנָךְ קַמָּאֵי בְּמִלְוָה. מַתְקֵיף לַהּ רַב שִׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי: הֵיאַךְ סָמֵיךְ סָהֲדָא קַמָּא אַסָּהֲדָא בָּתְרָא? אֶלָּא אָמַר רַב שִׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי: יָהֵיב לַהּ כְּתוּבְּתַהּ בְּאַפֵּי סָהֲדָא קַמָּא וְסָהֲדָא בָּתְרָא וּמוֹקֵים לְה[וּ] לְהָנָךְ קַמָּאֵי בְּהַלְוָאָה. מַתְקֵיף לַהּ רַב אָשֵׁי, אַכַּתִּי יְכוֹלָה לְמֵימַר: שְׁתֵּי כְּתוּבּוֹת הֲוַאי! אֶלָּא אָמַר רַב אָשֵׁי: הוּא דְּמוֹדַע לְהוּ. מִנְּכָסִים מְשׁוּעְבָּדִים. תְּנַן הָתָם: וְכֵן הַיְּתוֹמִים לֹא יִפָּרְעוּ אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה. מִמַּאן? אִילֵימָא מִלֹּוֶה — הַשְׁתָּא אֲבִיהֶן שָׁקֵיל בְּלָא שְׁבוּעָה, וְאִינְהוּ בִּשְׁבוּעָה?! אֶלָּא הָכִי קָאָמַר: וְכֵן הַיְּתוֹמִים מִן הַיְּתוֹמִים — לֹא יִפָּרְעוּ אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה. אָמַר רַב זְרִיקָא אָמַר רַב יְהוּדָה, לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁאָמְרוּ יְתוֹמִים: אָמַר לָנוּ אַבָּא ״לָוִיתִי וּפָרַעְתִּי״, אֲבָל אָמְרוּ: אָמַר לָנוּ אַבָּא ״לֹא לָוִיתִי״ — אַף בִּשְׁבוּעָה לֹא יִפָּרְעוּ. מַתְקֵיף לַהּ רָבָא, אַדְּרַבָּה: כׇּל הָאוֹמֵר ״לֹא לָוִיתִי״ — כְּאוֹמֵר ״לֹא פָּרַעְתִּי״ דָּמֵי, אֶלָּא אִי אִתְּמַר, הָכִי אִתְּמַר, אָמַר רַב זְרִיקָא אָמַר רַב יְהוּדָה: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁאָמְרוּ יְתוֹמִים: אָמַר לָנוּ אַבָּא ״לָוִיתִי וּפָרַעְתִּי״, אֲבָל אָמְרוּ: אָמַר לָנוּ אַבָּא ״לֹא לָוִיתִי״ — נִפְרָעִין שֶׁלֹּא בִּשְׁבוּעָה. שֶׁכׇּל הָאוֹמֵר ״לֹא לָוִיתִי״ כְּאוֹמֵר ״לֹא פָּרַעְתִּי״ דָּמֵי. וְנִפְרַעַת שֶׁלֹּא בְּפָנָיו, לֹא תִּפָּרַע אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה. אָמַר רַב אַחָא שַׂר הַבִּירָה: מַעֲשֶׂה בָּא לִפְנֵי רַבִּי יִצְחָק בְּאַנְטוֹכְיָא, וְאָמַר: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא לִכְתוּבַּת אִשָּׁה, מִשּׁוּם חִינָּא. אֲבָל בַּעַל חוֹב — לָא. וְרָבָא אָמַר רַב נַחְמָן: אֲפִילּוּ בַּעַל חוֹב, שֶׁלֹּא יְהֵא כׇּל אֶחָד וְאֶחָד נוֹטֵל מְעוֹתָיו שֶׁל חֲבֵרוֹ, וְהוֹלֵךְ וְיוֹשֵׁב בִּמְדִינַת הַיָּם, וְאַתָּה נוֹעֵל דֶּלֶת בִּפְנֵי לוֹוִין. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כׇּל זְמַן שֶׁתּוֹבַעַת כְּתוּבָּתָהּ וְכוּ׳. רַבִּי שִׁמְעוֹן אַהֵיָיא? אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה, אַהָא: וְנִפְרַעַת שֶׁלֹּא בְּפָנָיו, לָא תִּפָּרַע אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה. לָא שְׁנָא לִמְזוֹנֵי וְלָא שְׁנָא לִכְתוּבָּה. וַאֲתָא רַבִּי שִׁמְעוֹן לְמֵימַר: כׇּל זְמַן שֶׁתּוֹבַעַת כְּתוּבָּתָהּ — יוֹרְשֶׁיהָ מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ.
בֵּיצָה שֶׁנּוֹלְדָה בְיוֹם טוֹב, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, תֵּאָכֵל. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, לֹא תֵאָכֵל. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, שְׂאֹר בְּכַזַּיִת וְחָמֵץ בְּכַכּוֹתֶבֶת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, זֶה וָזֶה בְּכַזָּיִת:
הַשּׁוֹחֵט חַיָּה וָעוֹף בְּיוֹם טוֹב, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, יַחְפֹּר בְּדֶקֶר וִיכַסֶּה, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, לֹא יִשְׁחֹט, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה לוֹ עָפָר מוּכָן מִבְּעוֹד יוֹם. וּמוֹדִים, שֶׁאִם שָׁחַט, שֶׁיַּחְפֹּר בְּדֶקֶר וִיכַסֶּה, שֶׁאֵפֶר כִּירָה מוּכָן הוּא:
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין מוֹלִיכִין אֶת הַסֻּלָּם מִשּׁוֹבָךְ לְשׁוֹבָךְ, אֲבָל מַטֵּהוּ מֵחַלּוֹן לְחַלּוֹן. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, לֹא יִטֹּל, אֶלָּא אִם כֵּן נִעֲנֵעַ מִבְּעוֹד יוֹם. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, עוֹמֵד וְאוֹמֵר זֶה וָזֶה אֲנִי נוֹטֵל:
משנה ביצה פרק א משנה ד
שָׁאֲלוּ אֶת בֶּן זוֹמָא. מַה מָקוֹם לִטְבִילָה זוֹ. אָמַר לָהֶם. מַה אִם בְּשָׁעָה שֶׁהוּא נִכְנָס מִקּוֹדֶשׁ לַקּוֹדֶשׁ טָעוּן טְבִילָה. מִחוֹל לַקּוֹדֶשׁ כָּל־שֶׁכֵּן. [לֹא צוֹרְכָה דְלָא מִקּוֹדֶשׁ לַקּוֹדֶשׁ] לֹא יְהֵא טָעוּן טְבִילָה. מִחוֹל לַקּוֹדֶשׁ יְהֵא טָעוּן טְבִילָה. אָמַר רִבִּי שַׁמַּי. וְכֵינִי. מַה אִם מִקּוֹדֶשׁ לַקּוֹדֶשׁ שֶׁאֵינוּ עֲנוּשׁ כָּרֵת טָעוּן טְבִילָה. מִחוֹל לַקּוֹדֶשׁ שֶׁהוּא עֲנוּשׁ כָּרֵת לֹא כָל־שֶׁכֵּן יְהֵא טָעוּן טְבִילָה. וְאֲפִילוּ מִקּוֹדֶשׁ לַקּוֹדֶשׁ יְהֵא עֲנוּשׁ כָּרֵת. כַּיי דְתַנִּינָן תַּמְּן. הִשְׁתַּחֲוָה אוֹ שֶׁשָּׁהָה בִּכְדֵי הִשְׁתַּחֲוָיָה. עַד כַּמָּה הִיא שִׁיעוּר הִשְׁתַּחֲוָיָה. רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֵּן לֵוִי. [עַד כְּדֵי] וַיִּכְרְעוּ֩ אַפַּ֙יִם אַ֤רְצָה עַל־הָרִֽצְפָה֙ וַיִּשְׁתַּֽחֲו֔וּ. רִבִּי אַבָּהוּ מוֹסִיף עַד וְהוֹד֤וֹת לַֽיי כִּ֣י ט֔וֹב. רִבִּי מָנָא מוֹסִיף. כִּ֥י לְעוֹלָם֭ חַסְדּֽוֹ׃תַּנֵּי. אְמַר רִבִּי יְהוּדָה. כָּל־עַצְמָן לֹא הִתְקִינוּ טְבִילָה זֹו אֶלָּא מִפְּנֵי טְבִילַת סֶרֶךְ. שֶׁפְּעָמִים שֶׁאָדָם הוֹלֵךְ לִרְחוֹץ וְהוּא נִזְכָּר קֶרִי יָשָׁן שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ וְחוֹזֵר וּבָא לֹו. תַּמָּן תַּנִּינָן. הַמְשַׁמֶּשֶׁת שֶׁרָאָת נִדָּה צְרִיכִין טְבִילָה וְרִבִּי יוּדָה פּוֹטֵר׃ מַה חָלַק רִבִּי יוּדָה. עַל טְבִילַת סֶרֶךְ. אוֹ מִשׁוּם אֲפִילוּ טוֹבֵל מַה מוֹעִיל. מַה נְפַק מִינָּהּ. רָאָה קֶרִי. אִין תֵּימַר. חָלוּק רִבִּי יוּדָה עַל טְבִילַת סֶרֶךְ. דְּבַר תּוֹרָה הוּא. אִין תֵּימַר. אֲפִילוּ טוֹבֵל מַה מוֹעִיל. מוֹעִיל הוּא שֶׁהוּא טוֹבֵל. כְּהָדָא דְתַנֵּי. אְמַר רִבִּי יְהוּדָה. כָּל־עַצְמָן לֹא הִתְקִינוּ טְבִילָה זוֹ אֶלָּא מִפְּנֵי טְבִילַת סֶרֶךְ. שֶׁפְּעָמִים שֶׁאָדָם הוֹלֵךְ לִרְחוֹץ וְהוּא נִזְכָּר קֶרִי יָשָׁן שֶׁבְּיָדוֹ וְחוֹזֵר וּבָא לוֹ. [הָדָא אָֽמְרָה] לֹא חָלַק רִבִּי יוּדָה עַל טְבִילַת סֶרֶךְ אֶלָּא מִשֵׁם אֲפִילוּ טוֹבֵל מַה הוּא מוֹעִיל.תלמוד ירושלמי יומא פרק ג הלכה ג