כתובות דף מא-א דפי תלמוד בבלי

מַתְנִי׳ הָאוֹמֵר: ״פִּתִּיתִי אֶת בִּתּוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי״ — מְשַׁלֵּם בּוֹשֶׁת וּפְגָם עַל פִּי עַצְמוֹ, וְאֵין מְשַׁלֵּם קְנָס. הָאוֹמֵר: ״גָּנַבְתִּי״ — מְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן עַל פִּי עַצְמוֹ, וְאֵין מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל וְתַשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. ״הֵמִית שׁוֹרִי אֶת פְּלוֹנִי״, אוֹ ״שׁוֹרוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי״ — הֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּם עַל פִּי עַצְמוֹ. ״הֵמִית שׁוֹרִי עַבְדּוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי״ — אֵין מְשַׁלֵּם עַל פִּי עַצְמוֹ. זֶה הַכְּלָל: כׇּל הַמְשַׁלֵּם יָתֵר עַל מַה שֶּׁהִזִּיק — אֵינוֹ מְשַׁלֵּם עַל פִּי עַצְמוֹ. גְּמָ׳ וְלִיתְנֵי ״אָנַסְתִּי״! לָא מִבַּעְיָא קָאָמַר: לָא מִבַּעְיָא ״אָנַסְתִּי״, דְּלָא קָא פָּגֵים לַהּ, דִּמְשַׁלֵּם בּוֹשֶׁת וּפְגָם עַל פִּי עַצְמוֹ, אֲבָל ״פִּתִּיתִי״, דְּקָא פָּגֵים לַהּ, אֵימָא: לָא מְשַׁלֵּם עַל פִּי עַצְמוֹ — קָא מַשְׁמַע לַן. מַתְנִיתִין דְּלָא כִּי הַאי תַּנָּא, דְּתַנְיָא: רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן: אַף בּוֹשֶׁת וּפְגָם אֵינוֹ מְשַׁלֵּם עַל פִּי עַצְמוֹ — לֹא כׇּל הֵימֶנּוּ שֶׁיִּפְגּוֹם בִּתּוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי. אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי: נִיחָא לַהּ לְדִידַהּ, מַאי? דִּלְמָא לָא נִיחָא לֵיהּ לְאָבִיהָ. נִיחָא לֵיהּ לְאָבִיהָ, מַאי? דִּלְמָא לָא נִיחָא לְהוּ לִבְנֵי מִשְׁפָּחָה. נִיחָא לְהוּ לִבְנֵי מִשְׁפָּחָה, מַאי? אִי אֶפְשָׁר דְּלֵיכָּא חַד בִּמְדִינַת הַיָּם דְּלָא נִיחָא לֵיהּ. הָאוֹמֵר גָּנַבְתִּי מְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן וְכוּ׳. אִיתְּמַר, פַּלְגָא נִיזְקָא, רַב פָּפָּא אָמַר: פַּלְגָא נִיזְקָא — מָמוֹנָא. רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ אָמַר: פַּלְגָא נִיזְקָא — קְנָסָא. רַב פָּפָּא אָמַר פַּלְגָא נִיזְקָא מָמוֹנָא, קָסָבַר: סְתָם שְׁווֹרִים לָאו בְּחֶזְקַת שִׁימּוּר קָיְימִי. וּבְדִין הוּא דִּמְשַׁלֵּם כּוּלֵּיהּ, וְרַחֲמָנָא הוּא דְּחָיֵיס עִלָּוֵיהּ, דְּאַכַּתִּי לָא אִיַּעַד תּוֹרָא. רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ אָמַר פַּלְגָא נִיזְקָא קְנָסָא, קָסָבַר: סְתָם שְׁווֹרִים בְּחֶזְקַת שִׁימּוּר קָיְימִי. וּבְדִין הוּא דְּלָא לִישַׁלֵּם כְּלָל, וְרַחֲמָנָא הוּא דְּקַנְסֵיהּ, כִּי הֵיכִי דְּנִינְטְרֵיהּ לְתוֹרֵיהּ. סִימָן: הִיזִּיק, מָה, וְהֵמִית, כְּלָל. תְּנַן: הַנִּיזָּק וְהַמַּזִּיק בְּתַשְׁלוּמִין. בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר פַּלְגָא נִיזְקָא מָמוֹנָא, הַיְינוּ דְּשָׁיֵיךְ נִיזָּק בְּתַשְׁלוּמִין. אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר פַּלְגָא נִיזְקָא קְנָסָא, הַשְׁתָּא דְּלָאו דִּידֵיהּ קָא שָׁקֵיל, בְּתַשְׁלוּמִין אִיתֵיהּ?! לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לִפְחַת נְבֵילָה. פְּחַת נְבֵילָה, תְּנֵינָא: תַּשְׁלוּמֵי נֶזֶק — מְלַמֵּד שֶׁהַבְּעָלִים מִטַּפְּלִין בַּנְּבֵילָה! חֲדָא בְּתָם וַחֲדָא בְּמוּעָד. וּצְרִיכָא, דְּאִי אַשְׁמוֹעִינַן תָּם: מִשּׁוּם דְּאַכַּתִּי לָא אִיַּעַד, אֲבָל מוּעָד דְּאִיַּעַד — אֵימָא לָא. וְאִי אַשְׁמוֹעִינַן מוּעָד: מִשּׁוּם דְּקָא מְשַׁלֵּם כּוּלֵּיהּ, אֲבָל תָּם — אֵימָא לָא. צְרִיכָא. תָּא שְׁמַע: מָה בֵּין תָּם לְמוּעָד, שֶׁהַתָּם מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק מִגּוּפוֹ, וּמוּעָד מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם מִן הָעֲלִיָּיה. וְלָא קָתָנֵי שֶׁהַתָּם אֵינוֹ מְשַׁלֵּם עַל פִּי עַצְמוֹ, וּמוּעָד מְשַׁלֵּם עַל פִּי עַצְמוֹ. תְּנָא וְשַׁיַּיר: מַאי שַׁיֵּיר דְּהַאי שַׁיַּיר! שַׁיַּיר חֲצִי כוֹפֶר. אִי מִשּׁוּם חֲצִי כוֹפֶר — לָאו שִׁיּוּרָא הוּא,