כגון שנתכוין לכבות ולהבעיר דתנא קמא סבר לה כר' יוסי דאמר הבערה ללאו יצאת ור' אליעזר ברבי צדוק סבר לה כרבי נתן דאמר הבערה לחלק יצאת רבא אמר להקדים איכא בינייהו רב אשי אמר כגון שנתכוין לכבות והובערו מאיליהן ותנא קמא סבר לה כרבי שמעון דאמר דבר שאין מתכוין פטור ורבי אליעזר ברבי צדוק סבר לה כרבי יהודה דאמר דבר שאין מתכוין חייב תנו רבנן החותה גחלים בשבת להתחמם בהם והובערו מאיליהן תני חדא חייב ותני אידך פטור הדתניא חייב קסבר מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה והא דתנא פטור קסבר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה:
הדרן עלך ספק אכל חלב
מתני׳ אכל דם שחיטה בבהמה בחיה ובעוף בין טמאין בין טהורין דם נחירה דם עיקור דם הקזה שהנשמה יוצאה בו חייבין עליו דם הטחול דם הלב דם ביצים דם חגבים דם התמצית אין חייבין עליו רבי יהודה מחייב בדם התמצית: גמ׳ ת"ר (ויקרא ז, כו) כל דם לא תאכלו שומע אני אפי' דם מהלכי שתים דם ביצים דם חגבים דם דגים הכל בכלל ת"ל (ויקרא ז, כו) לעוף ולבהמה מה עוף ובהמה מיוחדין שיש בהן טומאה קלה וטומאה חמורה ויש בהן איסור והיתר והן מין בשר אף כל שיש בהן טומאה קלה אוציא דם מהלכי שתים שיש בהן טומאה חמורה ואין בהם טומאה קלה
ר' נתן אומר יש נדר שמקצתו מותר ומקצתו אסור כיצד נדר מן הכלכלה שהיה בנות [שבע] בתוכה אמר אילו הייתי יודע שבנות [שבע] בתוכה לא הייתי נודר אלא לשאר כלכלה הותר בבנות [שבע ואסור בשאר הכלכלה] נדר מן הבצלים [אמר] אילו הייתי יודע שהכופרי יפה ללב לא הייתי נודר אלא משאר בצלים הותר בכופרי [ואסור בשאר בצלים] עד שבא ר' עקיבה ולימד שהנדר שהותר מקצתו הותר כולו.כיצד אמר קונם [שאני] נהנה לכולכם והותר א' מהן הותרו כולן שאני נהנה לזה ולזה והותר האמצעי הימנו [למטה] מותר הימנו [למעלה] אסור קונם שאני נהנה לפלוני ושהה כדי דבור וחזר ואמר לפלוני אסור בראשון ומותר בשני כמה הוא כדי דבור כדי שאלת שלום הרב לתלמיד.קונם שאני נהנה לפלוני ועוד לפלוני ופלוני קונם שאני נהנה לו הרי אלו שני נדרים הותר הראשון הותר השני לא הותר הראשון לא הותר השני קונם שאני נהנה לפלוני ולכל מי שנשאלין לו עליו נשאלין [לו] על הראשון וחוזרין ונשאלין [לו] על השני.תוספתא נדרים פרק ה תוס ה
אֲבָל בְּיוֹם טוֹב אָסוּר, דְּזִימְנִין דְּמִשְׁתַּכְחִי שְׁמֵנִים כְּחוּשִׁים וּכְחוּשִׁים שְׁמֵנִים, וְקָמְטַלְטֵל מִידֵּי דְּלָא חֲזֵי לֵיהּ. אִי נָמֵי זִימְנִין דְּמִשְׁתַּכְחִי כֻּלְּהוּ כְּחוּשִׁים וְשָׁבֵיק לְהוּ, וְאָתֵי לְאִמְּנוֹעֵי מִשִּׂמְחַת יוֹם טוֹב.מַתְנִי׳ זִמֵּן שְׁחוֹרִים וּמָצָא לְבָנִים, לְבָנִים וּמָצָא שְׁחוֹרִים, שְׁנַיִם וּמָצָא שְׁלֹשָׁה — אֲסוּרִים. שְׁלֹשָׁה וּמָצָא שְׁנַיִם — מוּתָּרִים.בְּתוֹךְ הַקֵּן וּמָצָא לִפְנֵי הַקֵּן — אֲסוּרִין, וְאִם אֵין שָׁם אֶלָּא הֵם — הֲרֵי אֵלּוּ מוּתָּרִים.תלמוד בבלי ביצה דף י עמוד ב