לאפוקי מת אף על גב דממליא ליה לא מטמא טומאת אוכלין משום דבטלה דעתו אצל כל אדם רב חנניא אמר אפילו תימא דהוי כזית הכא במאי עסקינן כגון שחיפהו בבצק א"ה הכשר נמי ניבעי ה"מ באוכלין אחריני דלא מטמו לא במגע ולא במשא אבל הכא נהי דלא מטמא במגע דקמחפי בבצק במשא מיהת ליטמא דהא טעון ליה לאפוקי מת דאף על גב דחיפהו בבצק מטמא טומאה חמורה דטומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת אמר מר יצאו שרצים שאין בהן טומאה ולא שרץ מטמא במגע במשא לא מטמא אמר מר יצא דם דגים ודם חגבים שכולן היתר מאי כולו היתר אילימא דחלבו מותר הרי חיה דחלבה מותר ודמה אסור ואלא משום דלית בהו איסור גיד הנשה והרי עוף דלית ביה איסור גיד הנשה ודמו אסור אלא מאי כולו היתר דלא בעי שחיטה אמר מר מה עוף שאין בו כלאים אף בהמה תלמוד לומר בהמה כלאים דמאי אילימא כלאים דהרבעה וכלאים דחרישה והתנן חיה ועוף כיוצא בהן אלא אמר אביי שצימרו אין חייבין עליו משום כלאים אמר רב יהודה אמר רב דם שרצים לוקין עליו בכזית מיתיבי דם הטחול דם הלב דם הכליות דם אברים הרי אלו בלא תעשה דם מהלכי שתים דם שרצים ורמשים אסור ואין חייבין עליו מאי אין חייבין עליו כרת אלאו מחייב חדא דהיינו רישא ועוד תנא מלאו נמי קא ממעט ליה דקתני יצא דם שרצים שאין בהן טומאה חמורה אמר רבי זירא התרו בו משום שרץ לוקה משום דם אינו לוקה אמר רב דם דגים שכינסו אסור מיתיבי דם דגים דם חגבים מותר ואפילו לכתחלה ההיא בשלא כינסו כי קא אמר רב בשכינסו דכוותה גבי מהלכי שתים בשלא כינסו מי אסור והא תניא דם שעל גבי ככר גוררו ואוכלו של בין השינים מוצצו ובולעו ואינו חושש אלא כי תניא ההיא מתניתא דאית ביה קשקשים כי קאמר רב אסור דלית ביה קשקשים אמר רב ששת דם מהלכי שתים אפילו מצות פרוש אין בו מיתיבי דם הטחול דם הלב דם הכליות דם אברים הרי אלו בלא תעשה דם מהלכי שתים דם שרצים ורמשים אסור ואין חייב עליו כי תניא אסור
הממלא לו ולחטאת ממלא את שלו תחלה וקושרו באיסל ואח"כ ממלא את של חטאת. היה מבקש לשתות ואי אפשר לו אא"כ היו שניהן באיסל בין שמלא את שלו תחלה ואח"כ מלא את של חטאת בין שמילא את של חטאת תחלה ואח"כ מילא את שלו נותן שלו לאחריו ושל חטאת לפניו ואם נתן של חטאת לאחריו פסול.המוליך את החבל לבעלים כדרכו כשר ושלא כדרכו פסול הלכה זו עלו עליה בני אסייא שלשה רגלים ליבנה ברגל השלישי הכשירו להן הוראת שעה אחת. אמר ר' יוסי לא לזה הורו אלא למעלה את החבל וחזר וכי באחרונה הורו לו שהוא כשר לשעבר ופסול לעתיד לבא.ז,ה מי שהיה הוא ומימיו באהל המת ומימיו מוקפין צמיד פתיל כשהוא טהור כך מימיו טהורין הוא מבפנים ומימיו מבחוץ כשם שהוא טמא כך מימיו טמאין. הוא מבחוץ ומימיו מבפנים כשם שהוא טהור כך מימיו טהורין. א"ר שמעון ולזה אמר לו שמור עצמך שיהו מימיך טהורין.תוספתא פרה פרק ז תוס ו
רָבָא אָמַר: מִדְרַס כְּלִי חֶרֶס טָהוֹר מֵהָכָא: ״וְכֹל כְּלִי פָתוּחַ אֲשֶׁר אֵין צָמִיד פָּתִיל עָלָיו״, הָא יֵשׁ צְמִיד פָּתִיל עָלָיו — טָהוֹר הוּא. מִי לָא עָסְקִינַן דְּיַחֲדִינְהוּ לְאִשְׁתּוֹ נִדָּה, וְקָאָמַר רַחֲמָנָא טָהוֹר!מַתְנִי׳ מִנַּיִן לַעֲרוּגָה שֶׁהִיא שִׁשָּׁה עַל שִׁשָּׁה טְפָחִים שֶׁזּוֹרְעִין בְּתוֹכָהּ חֲמִשָּׁה זֵרְעוֹנִין, אַרְבָּעָה עַל אַרְבַּע רוּחוֹת הָעֲרוּגָה וְאַחַת בָּאֶמְצַע, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי כָאָרֶץ תּוֹצִיא צִמְחָהּ וּכְגַנָּה זֵרוּעֶיהָ תַצְמִיחַ״ — ״זַרְעָהּ״ לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא ״זֵרוּעֶיהָ״.גְּמָ׳ מַאי מַשְׁמַע? אָמַר רַב יְהוּדָה: ״כִּי כָאָרֶץ תּוֹצִיא צִמְחָהּ״. ״תּוֹצִיא״ — חַד, ״צִמְחָהּ״ — חַד, הֲרֵי תְּרֵי. ״זֵרוּעֶיהָ״ — תְּרֵי, הָא אַרְבְּעָה. ״תַּצְמִיחַ״ — חַד, הָא חַמְשָׁה.תלמוד בבלי שבת דף פד עמוד ב