יומא דף מח-א דפי תלמוד בבלי

רַב פָּפָּא: דַּבְּקֵיהּ לְקוֹמֶץ בְּדוּפְנֵיהּ דְּמָנָא, מַאי? תּוֹךְ כְּלִי בָּעֵינַן — וְהָא אִיכָּא, אוֹ דִילְמָא: הַנָּחָה בְּתוֹכוֹ כְּתִקְנוֹ בָּעֵינַן — וְהָא לֵיכָּא. תֵּיקוּ. בָּעֵי מָר בַּר רַב אָשֵׁי: אַפְכֵיהּ לְמָנָא וְדַבְּקֵיהּ לְקוֹמֶץ בְּאַרְעִיתֵיהּ דְמָנָא, מַהוּ? הַנָּחָה בְּתוֹכוֹ בָּעֵינַן — וְהָא אִיכָּא, אוֹ דִילְמָא הַנָּחָה כְּתִקְנוֹ בָּעִינַן — וְלֵיכָּא? תֵּיקוּ. בָּעֵי רַב פָּפָּא: מְלֹא חׇפְנָיו שֶׁאָמְרוּ — מְחוּקוֹת, אוֹ גְדוּשׁוֹת? אֲמַר לֵיהּ רַבִּי אַבָּא לְרַב אָשֵׁי, תָּא שְׁמַע: מְלֹא חׇפְנָיו שֶׁאָמְרוּ — לֹא מְחוּקוֹת, וְלֹא גְּדוּשׁוֹת, אֶלָּא טְפוּפוֹת. תְּנַן הָתָם: נִשְׁפַּךְ הַדָּם עַל הָרִצְפָּה וַאֲסָפוֹ פָּסוּל. מִן הַכְּלִי עַל הָרִצְפָּה וַאֲסָפוֹ — כָּשֵׁר. מְנָא הָנֵי מִילֵּי? תָּנוּ רַבָּנַן: ״וְלָקַח מִדַּם הַפָּר״, מִדַּם הַנֶּפֶשׁ, וְלֹא מִדַּם הָעוֹר, וְלֹא מִדַּם הַתַּמְצִית. ״מִדַּם הַפָּר״, דָּם מֵהַפָּר יְקַבְּלֶנּוּ, דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ ״מִדַּם הַפָּר״ — ״מִדָּם״, וַאֲפִילּוּ מִקְצָת דָּם, וְהָאָמַר רַב יְהוּדָה: הַמְקַבֵּל, צָרִיךְ שֶׁיְּקַבֵּל אֶת כׇּל דָּמוֹ שֶׁל פַּר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאֵת כׇּל דַּם הַפָּר יִשְׁפּוֹךְ אֶל יְסוֹד מִזְבַּח״. אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ: מַאי ״מִדַּם הַפָּר״ — דָּם מֵהַפָּר יְקַבְּלֶנּוּ. וְקָסָבַר: גּוֹרְעִין וּמוֹסִיפִין וְדוֹרְשִׁין. בָּעֵי רַב פָּפָּא: נִתְפַּזֵּר הַקְּטוֹרֶת מִמְּלוֹא חׇפְנָיו, מַהוּ? יָדוֹ כְּצַוַּאר בְּהֵמָה דָּמֵי — וּפְסוּלָה, אוֹ דִילְמָא כִּכְלִי שָׁרֵת דָּמֵי — וְלָא פְּסוּלָה? תֵּיקוּ. בָּעֵי רַב פָּפָּא: חִישֵּׁב בַּחֲפִינַת קְטוֹרֶת, מַהוּ? מִי אָמְרִינַן יָלֵיף ״מְלֹא״ ״מְלֹא״ מִמִּנְחָה, מָה הָתָם מַהְנְיָא בַּהּ מַחְשָׁבָה, הָכָא נָמֵי מַהְנְיָא בַּהּ מַחְשָׁבָה, אוֹ לֹא? אֲמַר לֵיהּ רַב שִׁימִי בַּר אָשֵׁי לְרַב פָּפָּא: תָּא שְׁמַע: הוֹסִיף רַבִּי עֲקִיבָא (הַקּוֹמֶץ) וְהַקְּטוֹרֶת, וְהַלְּבוֹנָה, וְהַגֶּחָלִים, שֶׁאִם נָגַע טְבוּל יוֹם בְּמִקְצָתָן — פָּסַל אֶת כּוּלָּן. קָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ: מִדְּפָסַל טְבוּל יוֹם — פָּסְלָה נָמֵי לִינָה. וּמִדְּלִינָה פָּסְלָה — פָּסְלָה נָמֵי מַחְשָׁבָה. בָּעֵי רַב פָּפָּא: