יומא דף מז-א דפי תלמוד בבלי

הוֹצִיאוּ לוֹ אֶת הַכַּף וְאֶת הַמַּחְתָּה, חָפַן מְלֹא חׇפְנָיו וְנָתַן לְתוֹךְ הַכַּף. הַגָּדוֹל לְפִי גׇדְלוֹ, וְהַקָּטָן לְפִי קׇטְנוֹ. וְכָךְ הָיְתָה מִדָּתָהּ. נָטַל אֶת הַמַּחְתָּה בִּימִינוֹ וְאֶת הַכַּף בִּשְׂמֹאלוֹ. גְּמָ׳ מַחְתָּה? תְּנָא לֵיהּ: נָטַל אֶת הַמַּחְתָּה וְעָלָה לְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ וְחוֹתֶה וְיוֹרֵד! הָתָם מַחְתָּה דְגֶחָלִים, וְהָכָא מַחְתָּה דִקְטוֹרֶת, דְּתַנְיָא: הוֹצִיאוּ לוֹ כַּף רֵיקָן מִלִּשְׁכַּת הַכֵּלִים, וּמַחְתָּה גְּדוּשָׁה שֶׁל קְטוֹרֶת מִלִּשְׁכַּת בֵּית אַבְטִינָס. חָפַן מְלֹא חׇפְנָיו וְנוֹתֵן לְתוֹךְ הַכַּף. הַגָּדוֹל — לְפִי גׇדְלוֹ, וְהַקָּטָן — לְפִי קׇטְנוֹ. וְכָךְ הָיְתָה מִדָּתָהּ. כַּף בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים לְמָה לִי? ״מְלֹא חׇפְנָיו וְהֵבִיא״ אָמַר רַחֲמָנָא! מִשּׁוּם דְּלָא אֶפְשָׁר, דְּהֵיכִי נֶעְבֵּיד? נְעַיֵּיל וַהֲדַר נְעַיֵּיל — הֲבָאָה אַחַת אָמַר רַחֲמָנָא, וְלָא שְׁתֵּי הֲבָאוֹת. נִשְׁקְלַיהּ לִקְטוֹרֶת בְּחוֹפְנָיו וְנַחֲתַיהּ [לְמַחְתָּה] עֲלַהּ וְלֵיעוּל. כִּי מָטֵי הָתָם הֵיכִי לַעֲבֵיד? נִשְׁקְלַיהּ בְּשִׁינֵּיהּ וְנַחֲתַיהּ לְמַחְתָּה? הַשְׁתָּא לִפְנֵי מֶלֶךְ בָּשָׂר וְדָם אֵין עוֹשִׂין כֵּן, לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא — עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. הִלְכָּךְ — לָא אֶפְשָׁר, וְכֵיוָן דְּלָא אֶפְשָׁר — עָבְדִינַן כִּדְאַשְׁכְּחַן בִּנְשִׂיאִים. נָטַל אֶת הַמַּחְתָּה בְּיָמִין וְאֶת הַכַּף בִּשְׂמֹאל. יַצִּיבָא בְּאַרְעָא וְגִיּוֹרָא בִּשְׁמֵי שְׁמַיָּא! זוֹ מְרוּבָּה, וְזוֹ מוּעֶטֶת. וַאֲפִילּוּ בִּזְמַן שֶׁשְּׁנֵיהֶן שָׁוִין, וּכְמַעֲשֶׂה דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן קִמְחִית, זוֹ — חַמָּה, וְזוֹ — צוֹנֶנֶת. אָמְרוּ עָלָיו עַל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן קִמְחִית שֶׁהָיָה חוֹפֵן אַרְבַּעַת קַבִּין בִּמְלוֹא חׇפְנָיו, וְאוֹמֵר: כׇּל הַנָּשִׁים [זֶרֶד] זָרְדוּ, וְזֶרֶד אִימָּא עָלָה לַגָּג. אִיכָּא דְּאָמְרִי: בְּעַרְסָן, וְכִדְרַבָּה בַּר יוֹנָתָן. דְּאָמַר רַבָּה בַּר יוֹנָתָן אָמַר רַבִּי יְחִיאֵל: עַרְסָן יָפֶה לַחוֹלֶה. וְאִיכָּא דְּאָמְרִי בְּשִׁכְבַת זֶרַע, וְכִדְרַבִּי אֲבָהוּ. דְּרַבִּי אֲבָהוּ רָמֵי, כְּתִיב: ״וַתַּזְרֵנִי [חַיִל] לַמִּלְחָמָה״, וּכְתִיב: ״הַמְאַזְּרֵנִי חַיִל״? אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! זֵרִיתַנִי וְזֵרַזְתַּנִי. אָמְרוּ עָלָיו עַל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן קִמְחִית: פַּעַם אַחַת סִיפֵּר דְּבָרִים עִם עֲרָבִי אֶחָד בַּשּׁוּק, וְנִתְּזָה צִינּוֹרָא מִפִּיו עַל בְּגָדָיו. וְנִכְנַס יְשֵׁבָב אָחִיו וְשִׁמֵּשׁ תַּחְתָּיו. וְרָאֲתָה אִמָּן שְׁנֵי כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים בְּיוֹם אֶחָד. וְשׁוּב אָמְרוּ עָלָיו עַל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן קִמְחִית: פַּעַם אַחַת יָצָא וְסִיפֵּר עִם הֶגְמוֹן אֶחָד בַּשּׁוּק, וְנִתְּזָה צִינּוֹרָא מִפִּיו עַל בְּגָדָיו. וְנִכְנַס יוֹסֵף (עִם) אָחִיו וְשִׁמֵּשׁ תַּחְתָּיו, וְרָאֲתָה אִמָּן שְׁנֵי כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים בְּיוֹם אֶחָד. תָּנוּ רַבָּנַן: שִׁבְעָה בָּנִים הָיוּ לָהּ לְקִמְחִית, וְכוּלָּן שִׁמְּשׁוּ בִּכְהוּנָּה גְּדוֹלָה. אָמְרוּ לָהּ חֲכָמִים: מָה עָשִׂית שֶׁזָּכִית לְכָךְ? אָמְרָה לָהֶם: מִיָּמַי לֹא רָאוּ קוֹרוֹת בֵּיתִי קַלְעֵי שְׂעָרִי. אָמְרוּ לָהּ: הַרְבֵּה עָשׂוּ כֵּן וְלֹא הוֹעִילוּ. תָּנוּ רַבָּנַן: בְּקוּמְצוֹ, שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה מִדָּה לַקּוֹמֶץ. אִיבַּעְיָא לְהוּ: מַהוּ שֶׁיַּעֲשֶׂה מִדָּה לַחֲפִינָה? הָתָם הוּא דִכְתִיב ״בְּקוּמְצוֹ״: אֲבָל הָכָא דְּלָא כְּתִיב ״בְּחׇפְנָיו״, אֶלָּא: ״מְלֹא חׇפְנָיו קְטוֹרֶת סַמִּים דַּקָּה״, לָא. אוֹ דִילְמָא יָלֵיף ״מְלֹא״ ״מְלֹא״ מִקּוּמְצוֹ? תָּא שְׁמַע: ״וְכָךְ הָיְתָה מִדָּתָהּ״, מַאי לָאו, שֶׁאִם רָצָה לַעֲשׂוֹת מִדָּה אַחֶרֶת עוֹשֶׂה? לֹא, הָכִי קָאָמַר: וְכָךְ הָיָה חוֹזֵר וְחוֹפְנָהּ לִפְנִים. שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ: חוֹפֵן וְחוֹזֵר וְחוֹפֵן! דִּילְמָא: שֶׁאִם רָצָה לַעֲשׂוֹת מִדָּה — עוֹשֶׂה. אִי נָמֵי: שֶׁלֹּא יְחַסֵּר וְשֶׁלֹּא יוֹתִיר. תָּנוּ רַבָּנַן: ״מְלֹא קוּמְצוֹ״. יָכוֹל מְבוֹרָץ — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״בְּקוּמְצוֹ״. אִי בְּקוּמְצוֹ, יָכוֹל אֲפִילּוּ בְּרָאשֵׁי אֶצְבְּעוֹתָיו, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״מְלֹא קוּמְצוֹ״, כִּדְקָמְצִי אִינָשֵׁי. הָא כֵּיצַד — חוֹפֶה שְׁלֹשׁ אֶצְבְּעוֹתָיו עַל פִּיסַּת יָדוֹ וְקוֹמֵץ.