זה בנה אב כל מקום שנאמר שה אינו אלא להוציא את הכלאים אמר קרא או לרבות את הכלאים האי או מיבעי ליה לחלק דס"ד אמינא עד דשחיט שור ובנו שה ובנו לא מיחייב קמ"ל לחלק מבנו נפקא ואכתי מיבעי ליה לכדתניא אילו נאמר שור ושה ובנו הייתי אומר עד שישחוט שור ושה ובנו ת"ל (ויקרא כב, כח) שור או שה אותו ואת בנו מאי לאו מאו נפקא ליה לא מאותו הניחא לרבנן דמייתר להו אותו אלא לחנניה דלא מייתר ליה אותו לחלק מנא ליה לחלק לא צריך קרא דסבר לה כר' יונתן דתניא (ויקרא כ, ט) איש אשר יקלל את אביו ואת אמו אין לי אלא אביו ואמו אביו שלא אמו ואמו שלא אביו מנין ת"ל (ויקרא כ, ט) אביו ואמו קלל אביו קלל אמו קלל דברי ר' יאשיה ר' יונתן אומר משמע שניהם כאחד ומשמע אחד בפני עצמו עד שיפרוט לך הכתוב יחדו מאי חנניה ומאי רבנן דתניא אותו ואת בנו נוהג בנקבות ואינו נוהג בזכרים חנניה אומר נוהג בין בזכרים ובין בנקבות מ"ט דרבנן דתניא יכול יהא אותו ואת בנו נוהג בין בזכרים ובין בנקבות ודין הוא חייב כאן וחייב באם על הבנים מה כשחייב באם על הבנים בנקבות ולא בזכרים אף כשחייב כאן בנקבות ולא בזכרים לא אם אמרת באם על הבנים שכן לא עשה בה מזומן כשאינו מזומן תאמר באותו ואת בנו שעשה בו מזומן כשאינו מזומן ת"ל אותו א' ולא ב' אחר שחלק הכתוב זכיתי לדין חייב כאן וחייב באם על הבנים מה כשחייב באם על הבנים בנקבות ולא בזכרים אף כשחייב כאן בנקבות ולא בזכרים ואם נפשך לומר בנו מי שבנו כרוך אחריו יצא זכר שאין בנו כרוך אחריו מה אם נפשך לומר וכי תימא אותו זכר משמע הרי הוא אומר בנו מי שבנו כרוך אחריו יצא זכר שאין בנו כרוך אחריו מידע כלליראשי סידור תפילה אודות האתר הצהרת פרטיות מפת האתר קריאהקריאה עם מפרשים רשימות תהילים שונותחיפוש בתוכן קישורים סטטיסטיקה כל זמן שהיא בבית אביה גובה כתובתה לעולם וכל זמן שהיא בבית בעלה גובה כתובתה עד כ"ה [שנה] שיש בעשרים וחמש [שנה] שתעשה טובה כנגד כתובתה דברי ר"מ שאמר [משם] רשב"ג ר' ישמעאל אומר שלשים שנה וחכ"א כל זמן שהיא בבית בעלה גובה כתובתה לעולם וכל זמן שהיא בבית אביה גובה כתובתה עד כ"ה שנים [כשם שהיא משכרת כתובתה עד עשרים וחמשה שנים כך] יורשים הבאים ברשותה מוכרים כתובתה כ"ה שנים בעלי חוב גובין לעולם אע"פ שאין משכירין.מי שהלך למדינת הים [ובא] ואשתו תובעת מזונות אם אמר הוציא לה מעשה ידיה למזונותיה הרשות בידו ואם פסקו לה ב"ד מה שפסקו פסקו.אמר ר' יוסי ב"ר יהודה לא נחלקו אדמון וחכמים על מה שפסק לה אביה שהיא יכולה לומר אבא פסק עלי מה אני יכולה לעשות או כנוס או פטור על מה נחלקו על שפסקה היא לעצמה שאדמון אומר יכולה היא שתאמר סבורה הייתי שאבא נותן לי עכשיו שאין אבא נותן לי מה אני יכולה לעשות או כנוס או פטור אר"ג רואה אני את דברי אדמון הפוסק מעות לבתו [קטנה] ופשט את הרגל כופין אותו ליתן שזכין [לקטן ואין חבין לו].תוספתא כתובות פרק יב תוס יא הלכה: כָּל מִצְוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה כול׳. אָשָׁם תָּלוּי הַיָּחִיד וְהַנָּשִׂיא חַייָבִין כול׳. נֶפֶשׁ. לְרַבּוֹת הַנָּשִׂיא. יַרְבֶּה הַמָּשִׁיחַ. בְחָֽטְאָה בִּשְׁגָגָ֔ה. אֵת שֶׁהוּא בְשִׁגְּגַת מַעֲשֶׂה. יָצָא מָשִׁיחַ שֶׁאֵינוֹ בְשִׁגְּגַת מַעֲשֶׂה. וּכְרִבִּי דוּ אָמַר מָשִׁיַח בְּשִׁגְּגַת מַעֲשֶׂה הוּא. אֵת שֶׁהוּא בְשִׁגְּגַת מַעֲשֶׂה לְכָל־הַדְּבָרִים. יָצָא מָשִׁיחַ שֶׁאֵינוֹ בְשִׁגְּגַת מַעֲשֶׂה לְכָל־הַדְּבָרִים. נֶפֶשׁ. לְרַבּוֹת הַנָּשִׂיא וְהַמָּשִׁיחַ. הָכָא אַתָּ מַר. לְרַבּוֹת הַנָּשִׂיא. וָכָא אַתָּ מַר. לְרַבּוֹת מָשִׁיחַ. כַּֽחַטָּאת֙ אָשָׁם. מַה חַטָּאת מְכַפֶּרֶת וּמְמָרֶקֶת. אַף אָשָׁם מְכַפֵּר וּמְמָרֵק. יָצָא אָשָׁם תָּלוּי שֶׁהוּא מְבַפֵּר וּמְשַׁייֵר.כֵּינִי מַתְנִיתָא. אֶלָּא שֶׁאֵין כֹּהֵן גָּדוֹל חַייָב עַל טוּמְאַת מִקְדָּשׁ וְקֳדָשָׁיו. דִּבְרֵי הַכֹּל. וְהַנָּשִׂיא עַל שְׁמִיעַת קוֹל. דִּבְרֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן. אָמַר רִבִּי יוֹחָנן. וּמִן־הַמִּקְדָּשׁ֙ לֹ֣א יֵצֵ֔א וְלֹ֣א יְחַלֵּ֔ל. הָא אִם יָצָא אֵינוֹ מְחַלֵּל. רִבִּי אַשִּׁיָאן רִבִּי יוֹנָה רִבִּי בּוּן בַּר כַּהֲנָא מַקְשֵׁי. וְהָכְתִיב אַלְמָנָה֚ וּגְרוּשָׁה֙ וַֽחֲלָלָ֣ה זֹנָ֔ה אֶת־אֵ֖לֶּה לֹ֣א יַקָּ֑ח. הָא אִם לָקַח אֵינוֹ מְחַלֵּל. מַאי כְדוֹן. אָמַר חִזְקִיָּה. וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מִתּ֣וֹךְ הַקָּהָ֑ל. אֵת שֶׁקָּרְבָּנוֹ שָׁוֶה לַקָּהָל. יָצָא מָשִׁיחַ שֶׁלֹּא שָׁוֶה קָרְבָּנוֹ לַקָּהָל. הָתִיבוֹן. הֲרֵי נָשִׂיא לֹא שָׁווֶה קָרְבָּנוֹ לַקָּהָל. שָׁווֶה בְיוֹם הַכִּיפּוּרִים. הֲרֵי אֶחָיו הַכֹּהֲנִים לֹא שָׁווּ בְיוֹם הַכִּיפּוּרִים. שָׁווּ בִשְׁאָר יְמוֹת הַשָׁנָה. אָמַר רִבִּי יוּדָן בַּר שָׁלוֹם. שָׁווּ בְמַתָּן דָּמִים בַּחוּץ.תלמוד ירושלמי הוריות פרק ב הלכה ז קודםהבא