ולעלמא לא חיישינן והתנן הנותן לפונדקית שלו מעשר את שהוא נותן לה ואת שהוא נוטל הימנה מפני שחשודה מחלפת התם נמי מוריא ואמרה בר בי רב ליכול חמימא ואנא איכול קרירא ולחלופי לא חיישינן והתניא אשת חבר טוחנת עם אשת עם הארץ בזמן שהיא טמאה אבל לא בזמן שהיא טהורה רבי שמעון בן אלעזר אומר אף בזמן שהיא טמאה לא תטחון מפני שחבירתה נותנת לה ואוכלת השתא מיגזל גזלה חלופי מיבעיא אמר רב יוסף התם נמי מוריא ואמרה תורא מדישיה קאכיל העיד רבי יהושע בן זרוז בן חמיו של רבי מאיר לפני רבי על ר"מ שאכל עלה של ירק בבית שאן והתיר רבי את בית שאן כולה על ידו חברו עליו אחיו ובית אביו אמרו לו מקום שאבותיך ואבות אבותיך נהגו בו איסור אתה תנהוג בו היתר דרש להן מקרא זה (מלכים ב יח, ד) וכתת נחש הנחשת אשר עשה משה כי עד הימים ההמה היו בני ישראל מקטרים לו ויקרא לו נחושתן אפשר בא אסא ולא ביערו בא יהושפט ולא ביערו והלא כל עבודה זרה שבעולם אסא ויהושפט ביערום מידע כלליראשי סידור תפילה אודות האתר הצהרת פרטיות מפת האתר קריאהקריאה עם מפרשים רשימות תהילים שונותחיפוש בתוכן קישורים סטטיסטיקה הלכה: תַּנֵּי. כֹּהֵן מָשִׁיחַ מֵבִיא פָּר. אֵין הַמְרוּבֶּה בְגָדִים מֵבִיא פָּר. וּדְלֹא כְרִבִּי מֵאִיר. דְּרִבִּי מֵאִיר אָמַר. הַמְרוּבֶּה בְגָדִים מֵבֵיא פָּר. מַה טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי מֵאִיר. מָשִׁיחַ. מַה תַלְמוּד לוֹמַר כֹּהֵן. לְרַבּוֹת אֶת הַמְרוּבֶּה [בְגָדִים]. מַה טַעֲמוֹן דְּרַבָּנִן. מָשִׁיחַ. יָכוֹל זֶה הַמֶּלֶךְ. תַּלְמוּד לֹומַר כֹּהֵן. אִי כֹהֵן יָכוֹל אַף מְרוּבֶּה בְגָדִים. תַּלְמוּד לוֹמַר מָשִׁיחַ. אוֹ יָכוֹל שֶׁאֲנִי מַרְבֶּה אַף מְשׁוּחַ מִלְחָמָה. תַּלְמוּד לוֹמַר מָשִׁיחַ. שֶׁאֵין עַל גַּבָּיו מָשִׁיחַ. מִחְלְפָה שִׁיטַּתּוֹן דְּרַבָּנִן. הָכָא כְתִיב מָשִׁיחַ וְהָכָא כְתִיב מָשִׁיחַ. הָכָא אִינּוּן אָֽמְרִין. לְרַבּוֹת מְרוּבֶּה בְגָדִים. וְהָכָא אִינּוּן אָֽמְרִין. לְהוֹצִיא אֶת הַמְּרוּבֶּה בְגָדִים. אָמַר רִבִּי אִילָא. כָּל־מִדְרַשׁ וּמִדְרַשׁ בְּעִנְייָנוֹ. תַּמָּן כָּל־הַפָּרָשָׁה אֲמוּרָה בְאַהֲרֹן. לְאֵי־זֶה דָבָר נֶאֱמַר כֹּהֵן. לְרַבּוֹת אֶת הַמְרוּבֶּה בְגָדִים. בְּרַם הָכָא אֵין הַפָּרָשָׁה אֲמוּרָה בְאַהֲרֹן. אִילּוּ נֶאֱמַר מָשִׁיחַ וְלֹא נֶאֱמַר כֹּהֵן. הָיִיתִי אוֹמֵר. [לְעוֹלָם עַל הֶעֱלֵם דָּבָר מֵבִיא פָר וְעַל שִׁגְּגַת מַעֲשֶׁה מֵבִיא שָׂעִיר. הֲוֵי צוֹרֶךְ הוּא שֶׁיֹּאמַר כֹּהֵן. אוֹ אִלּוּ נֶאֱמַר כֹּהֵן וְלֹא נֶאֱמַר מָשִׁיחַ. הָיִיתִי אוֹמֵר.] זֶה הַמֶּלֶךְ. אִין תֹּאמַר. כְּבָר קָֽדְמָה פָרָשַׁת הַמֶּלֶךְ. הָיִיתִי אוֹמֵר. עַל הֶעֱלֵם דָּבָר מֵבִיא פָר וְעַל שִׁגְּגַת מַעֲשֶׂה מֵבִיא שָׂעִיר. הֲוֵי צוֹרֶךְ הוּא שֶׁיֹּאמַר מָשִׁיחַ וְצוֹרֶךְ הוּא שֶׁיֹּאמַר כֹּהֵן.אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן עָבַר וְהֵבִיא עֲשִׂירִת הָאֵיפָה שֶׁלּוֹ כָשֵׁר.מַתְקִינִין לוֹ כֹהֵן אַחֵר תַּחְתָּיו שֶׁמָּא יֶאֱרַע בּוֹ פְסוּל. מַה. מְײַחֲדִין לֵיהּ עִימֵּיהּ. אָמַר רִבִּי חַגַּי. מֹשֶׁה. דִּינּוּן מְײַחֲדִין לֵיהּ עִימֵּיהּ דּוּ קְטִיל לֵיהּ. אוֹתוֹ. אֶחָד מוֹשְׁחִין וְאֵין מוֹשְׁחִין שְׁנַיִם. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. מִפְּנֵי אֵיבָה.תלמוד ירושלמי מגילה פרק א הלכה י המביא פירות מן הגורן לעיר הפריש תרומה ונתנה לכהן מעשר ראשון ונתנו ללוי מעשר עני [ונתנו לעני] אין מחשב עמהן דמי הבאה אבל אם קרא להן שם בגורן הרי זה מחשב עמהן דמי הבאה.המוכר פירות לחבירו ואמר לו פירות שמכרתי לך טבלין הם בשר בכור הוא יין נסך הוא מה שאכלו אכלו ויחזיר להן את הדמים ר"ש בן אלעזר אומר דבר שהנפש קצה בו מה שאכלו אכלו ויחזיר להן את [השאר] דבר שאין הנפש קצה בו מה שאכלו אכלו וינכה להן מן הדמים.אין פודין מע"ש בירושלים בזמן הזה ואין [מפרישין] מע"ש בירושלים בזמן הזה [ואין מחללין מע"ש בירושלים בזמן הזה ואין מוכרין מע"ש בירושלים בזמן הזה] ואין מוציאין מע"ש בירושלים בזמן הזה ואם הוציא הרי אלו ירקבו [מחללין] מעות על פירות בירושלים בזמן הזה ב"ש אומרים זה וזה מעשר שני וב"ה אומרים המעות כמות שהיו והפירות כמות שהיו.תוספתא מעשר שני פרק ג תוס יד קודםהבא