מותר מיד מפני שהן מחליפין סברוה הא מני רבי יהודה היא דאמר חמץ אחר הפסח דאורייתא וקתני מפני שהן מחליפין אלמא לא שביק התירא ואכיל איסורא ממאי דלמא ר"ש היא דאמר חמץ אחר הפסח דרבנן וכי מקילינן בדרבנן בדאורייתא לא מקילינן ותיהוי נמי ר"ש מי קתני שאני אומר החליפו מפני שמחליפין קתני דודאי מחליפין ומה בדרבנן לא שביק התירא ואכיל איסורא בדאורייתא לא כ"ש לימא מסייע ליה הכל שוחטין ואפילו כותי ואפילו ערל ואפילו ישראל מומר האי ערל ה"ד אילימא מתו אחיו מחמת מילה האי ישראל מעליא הוא אלא פשיטא מומר לערלות וקא סבר מומר לדבר אחד לא הוי מומר לכל התורה כולה אימא סיפא ואפילו ישראל מומר האי מומר ה"ד אי מומר לדבר אחר היינו מומר לערלות אלא לאו מומר לאותו דבר וכדרבא לא לעולם אימא לך מומר לאותו דבר לא מ"ט כיון דדש ביה כהתירא דמי ליה אלא מומר לעבודת כוכבים וכדרב ענן דאמר רב ענן אמר שמואל ישראל מומר לעבודת כוכבים מותר לאכול משחיטתו גופא אמר רב ענן אמר שמואל ישראל מומר לעבודת כוכבים מותר לאכול משחיטתו שכן מצינו ביהושפט מלך יהודה שנהנה מסעודת אחאב שנאמר (דברי הימים ב יח, ב) ויזבח לו אחאב צאן ובקר לרוב ולעם אשר עמו ויסיתהו לעלות אל רמות גלעד ודלמא מיזבח זבח מיכל לא אכל ויסיתהו כתיב ודלמא בדברים אין הסתה בדברים ולא והכתיב (דברים יג, ז) כי יסיתך אחיך באכילה ובשתיה והכתיב (איוב ב, ג) ותסיתני בו לבלעו חנם למעלה שאני ודלמא משתא אשתי מיכל לא אכל מאי שנא שתיה דאמרינן מומר לעבודת כוכבים לא הוי מומר לכל התורה כולה אכילה נמי מומר לעבודת כוכבים לא הוי מומר לכל התורה כולה הכי השתא שתיה סתם יינן הוא ועדיין לא נאסר יינן של עובדי כוכבים אבל אכילה אימא לך מומר לעבודת כוכבים הוי מומר לכל התורה כולה איבעית אימא לאו אורחיה דמלכא משתיא בלא מיכלא ואיבעית אימא ויזבח ויסיתהו כתיב במה הסיתו בזביחה ודלמא עובדיה זבח לרוב כתיב עובדיה לא הוה ספיק ודלמא שבעת אלפים זבוח דכתיב (מלכים א יט, יח) והשארתי בישראל שבעת אלפים כל הברכים אשר לא כרעו לבעל וגו' טמורי הוו מיטמרי מאיזבל ודלמא גברי דאחאב הוו מעלו לא ס"ד דכתיב (משלי כט, יב) מושל מקשיב על דבר שקר כל משרתיו רשעים ודלמא גברי דיהושפט נמי לא הוו מעלו זבוח גברי דאחאב אכול גברי דיהושפט זבוח עובדיה אכל יהושפט לא סלקא דעתך מדמושל מקשיב על דבר שקר כל משרתיו רשעים הא לדבר אמת משרתיו צדיקים ודלמא זבוח גברי דאחאב אכל אחאב וגבריה זבוח גברי דיהושפט אכל יהושפט וגבריה מידע כלליראשי סידור תפילה אודות האתר הצהרת פרטיות מפת האתר קריאהקריאה עם מפרשים רשימות תהילים שונותחיפוש בתוכן קישורים סטטיסטיקה לֹא סוֹף דָּבָר לַחִין. אֲפִילוּ יְבֵשִׁין שֶׁנִּתְלַחְלְחוּ. מִן אִילֵּין מוּכִּין. וּמוּכִּין לֹא כִיבֵשִׁין שֶׁנִּתְלַחְלְחוּ הֵן. רִבִּי יוֹחָנָן בַּר שִׁילָא הָדָא אָֽמְרָה. הָהֵן דִּכְמַר איידה צָרִיךְ מַחְסַרְתֵּיהּ צִיבְחַר דְּהוּא אֲתִי מֵיסַב וְהִיא שָֽׁפְכָה וּמִרְתָּחָה. תַּמָּן תַּנִּינָן. כֵּן בְּגֶפֶת חֲדָשָׁה. אֲבָל בִּישָׁנָה טָהוֹר. וְאֵי זוֹ הִיא חֲדָשָׁה וְאֵי זוֹ הִיא יְשָׁנָה. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. חֲדָשָׁה בְתוֹךְ י״ב חוֹדֶשׁ. יְשָׁנָה לְאַחַר י״ב חוֹדֶשׁ.טוֹמְנִין בַּכְּסוּת וּבַפֵּרוֹת וּבְכַנְפֵי יוֹנָה. רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי בְשֵׁם רִבִּי יִרְמְיָה בַּר חֲנִינָה. הָדָא דְתֵימַר בּשֶׁלֹּא רָבַת רַקָבוֹבִיתָן. אֲבָל רָבַת רַקָבוֹבִיתָן אָסוּר לִטְמוֹן בָּהֶן.וּבִנְעוֹרֶת שֶׁל פִּשְׁתָּן וּבִנְסוֹרֶת שֶׁל חָרָשִׁין. אֲנָן תַּנִּינָן. נְסוּרֶת. תַּנַּיי דְבֵית רִבִּי. נְעוֹרֶת. הָדָא אָֽמְרָה. הִיא הָדָא הִיא הָדָא.תלמוד ירושלמי שבת פרק ד הלכה א מי שמת והניח אשתו שומרת יבם אפי' הניח נכסים של מאה מנה אין היורשין יכולין למכור מפני שכל נכסים אחראין לכתובתה כיצד יעשה כונסה ומגרשה ושוברת לו על כתובתה הניח אחיו מעות או שהיה יבמה חייב לבעלה מעות לא יאמר הואיל שאני יורש החזקתי אלא מוציאין מידו וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות.[הרוצה להבריח נכסיה מפני בעלה כותבתן בטפוס לאחר] דברי רשב"ג וחכמים אומרים מצחק [הוא] בה [אלא] כותבתן במתנה מהיום עד שעה שארצה.ר' יהודה אומר לעולם הוא אוכל פירי פירות וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות רשב"ג ור' ישמעאל בן ר' יוחנן בן ברוקה אומרים אם מתה יירשנה שהתנה על מה שכתוב בתורה וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל.תוספתא כתובות פרק ט תוס ד קודםהבא