הַמְדוּמָּעוֹת — נֶאֱמָנִין עֲלֵיהֶם בִּשְׁעַת הַגִּיתּוֹת וְהַבַּדִּים, וְקוֹדֶם לַגִּיתּוֹת שִׁבְעִים יוֹם. גְּמָ׳ בִּיהוּדָה אִין, וּבַגָּלִיל לָא, מַאי טַעְמָא? אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: מִפְּנֵי שֶׁרְצוּעָה שֶׁל כּוּתִים מַפְסֶקֶת בֵּינֵיהֶן. וְנֵיתֵיב בְּשִׁידָּה תֵּיבָה וּמִגְדָּל? הָא מַנִּי — רַבִּי הִיא, דְּאָמַר: אֹהֶל זָרוּק — לָאו שְׁמֵיהּ אֹהֶל. דְּתַנְיָא: הַנִּכְנָס לְאֶרֶץ הָעַמִּים בְּשִׁידָּה תֵּיבָה וּמִגְדָּל, רַבִּי מְטַמֵּא, וְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה מְטַהֵר. וְלַיְיתוּהּ בִּכְלִי חֶרֶס הַמּוּקָּף צָמִיד פָּתִיל! אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, שׁוֹנִין: אֵין הַקֹּדֶשׁ נִיצּוֹל בְּצָמִיד פָּתִיל. וְהָתַנְיָא: אֵין חַטָּאת נִיצֹּלֶת בְּצָמִיד פָּתִיל. מַאי לָאו: הָא קֹדֶשׁ נִיצּוֹל! לָא: הָא מַיִם שֶׁאֵינָן מְקוּדָּשִׁים נִיצּוֹלִין בְּצָמִיד פָּתִיל. וְהָאָמַר עוּלָּא: חַבְרַיָּיא מְדַכַּן בְּגָלִילָא! מַנִּיחִין, לִכְשֶׁיָּבֹא אֵלִיָּהוּ וִיטַהֲרֶנָּה. וּבִשְׁעַת הַגִּיתּוֹת נֶאֱמָנִין אַף עַל הַתְּרוּמָה. וּרְמִינְהִי: הַגּוֹמֵר זֵיתָיו — יְשַׁיֵּיר קוּפָּה אַחַת וְיִתְּנֶנָּה לְעָנִי כֹּהֵן! אָמַר רַב נַחְמָן, לָא קַשְׁיָא: הָא בְּחָרְפֵי, הָא בְּאַפְלֵי. אֲמַר לֵיהּ רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: כְּגוֹן מַאי? כְּאוֹתָן שֶׁל בֵּית אָבִיךָ. רַב יוֹסֵף אָמַר: בְּגָלִילָא שָׁנוּ. אֵיתִיבֵיהּ אַבָּיֵי: עֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְהַגָּלִיל — הֲרֵי הֵן כִּיהוּדָה, נֶאֱמָנִין עַל הַיַּיִן בִּשְׁעַת הַיַּיִן וְעַל הַשֶּׁמֶן בִּשְׁעַת הַשֶּׁמֶן, אֲבָל לֹא עַל הַיַּיִן בִּשְׁעַת הַשֶּׁמֶן וְלֹא עַל הַשֶּׁמֶן בִּשְׁעַת הַיַּיִן. אֶלָּא מְחַוַּורְתָּא כִּדְשַׁנִּין מֵעִיקָּרָא. עָבְרוּ הַגִּיתּוֹת וְהַבַּדִּים וְהֵבִיאוּ לוֹ חָבִית שֶׁל יַיִן — לֹא יְקַבְּלֶנָּה הֵימֶנּוּ, אֲבָל מַנִּיחָהּ לַגַּת הַבָּאָה. בְּעוֹ מִינֵּיהּ מֵרַב שֵׁשֶׁת: עָבַר וְקִיבְּלָהּ, מַהוּ שֶׁיַּנִּיחֶנָּה לַגַּת הַבָּאָה? אֲמַר לְהוּ: תְּנֵיתוּהָ:
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מֵרֶקֶם לַמִּזְרָח, וְרֶקֶם כַּמִּזְרָח. מֵאַשְׁקְלוֹן לַדָּרוֹם, וְאַשְׁקְלוֹן כַּדָּרוֹם. מֵעַכּוֹ לַצָּפוֹן, וְעַכּוֹ כַּצָּפוֹן. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, עַכּוֹ כְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לַגִּטִּין:
הַמֵּבִיא גֵט בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֵינוֹ צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתָּם. אִם יֵשׁ עָלָיו עוֹרְרִים, יִתְקַיֵּם בְּחוֹתְמָיו. הַמֵּבִיא גֵט מִמְּדִינַת הַיָּם וְאֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתָּם, אִם יֵשׁ עָלָיו עֵדִים, יִתְקַיֵּם בְּחוֹתְמָיו:
אֶחָד גִּטֵּי נָשִׁים וְאֶחָד שִׁחְרוּרֵי עֲבָדִים, שָׁווּ לַמּוֹלִיךְ וְלַמֵּבִיא. וְזוֹ אַחַד מִן הַדְּרָכִים שֶׁשָּׁווּ גִטֵּי נָשִׁים לְשִׁחְרוּרֵי עֲבָדִים:
משנה גיטין פרק א משנה ה
וּבְשֶׁ֣טֶף עֹבֵ֔ר כָּלָ֖ה יַעֲשֶׂ֣ה מְקוֹמָ֑הּ וְאֹיְבָ֖יו יְרַדֶּף־חֹֽשֶׁךְ׃מַה־תְּחַשְּׁבוּן֙ אֶל־יְהֹוָ֔ה כָּלָ֖ה ה֣וּא עֹשֶׂ֑ה לֹא־תָק֥וּם פַּעֲמַ֖יִם צָרָֽה׃כִּ֚י עַד־סִירִ֣ים סְבֻכִ֔ים וּכְסׇבְאָ֖ם סְבוּאִ֑ים אֻ֨כְּל֔וּ כְּקַ֥שׁ יָבֵ֖שׁ מָלֵֽא׃מקרא נחום פרק א פסוק יא