כשבא בדרך זו היא בטהורה כשבא בדרך זו היא בטמאה ת"ל טריפה מי שיש במינה טריפה אוציא את הטמאה שאין במינה טריפה ולא אוציא את החיה שיש במינה טריפה ת"ל (ויקרא ז, כד) ואכל לא תאכלוהו מי שחלבה אסור ובשרה מותר יצא חיה שחלבה ובשרה מותר א"ל רב יעקב בר אבא לרבא אלא מעתה נבלת בהמה טהורה הוא דמטמאה נבלת בהמה טמאה לא מטמאה אמר ליה כמה סבי שבישתו בה סיפא אתאן לנבלת עוף טמא אמר רבי יוחנן לא טיהר רבי מאיר אלא בתמימין אבל בבעלי מומין לא ורבי אלעזר אמר אפילו בבעלי מומין איתמר נמי אמר רב ביבי אמר רבי אלעזר מטהר היה רבי מאיר בבעלי מומין ואפילו באווזין ותרנגולין בעי רבי ירמיה ערף עז מהו אווזין ותרנגולין טעמא מאי דמינא דעופות נינהו אבל עז לאו מינא דעגלה נינהו או דילמא מינא דבהמה הוא יתיב רב דימי וקאמר לה להא שמעתא אמר ליה אביי מכלל דעגלה ערופה טהורה היא א"ל אין אמרי דבי רבי ינאי כפרה כתיב בה כקדשים מתיב רב נתן אבוה דרב הונא (בר נתן) ואכל לא תאכלוהו אין לי אלא חלב שאסור באכילה ומותר בהנאה חלב של שור הנסקל ועגלה ערופה מנין ת"ל (ויקרא ג, טז) כל חלב ואי ס"ד עגלה ערופה טהורה היא היא טהורה וחלבה טמא היכא דערף מיערף לא איצטריכא ליה כי איצטריכא היכא דשחטה מישחט ותיהני ליה שחיטה לטהרה מידי נבלה לא צריכא שמתה מכלל דמחיים אסורה אין אמר רבי ינאי גבול שמעתי ושכחתי ונסבין חברייא למימר ירידתה לנחל איתן היא אוסרתה:
הדרן עלך חטאת העוף
מתני׳ כל הזבחים שנתערבו בחטאות המתות או בשור הנסקל אפילו אחת בריבוא ימותו כולן נתערבו בשור שנעבדה בו עבירה או
משנה: אֵין נוֹטְעִין יֶרֶק בְּתוֹךְ סַדֵּין שֶׁל שִׁיקְמָא אֵין מַרְכִּיבִין פֵּיגָם עַל גַּבֵּי קִידָּה לְבָנָה מִפְּנֵי שֶׁהוּא יֶרֶק בְּאִילָן. אֵין נוֹטְעִין יִיחוּר שֶׁל תְּאֵינָה לְתוֹךְ הֶחָצוּב שֶׁיִּהְיֶה מַקּוֹרוֹ. אֶין תּוֹחְבִין זְמוֹרָה שֶׁל גֶּפֶן לְתוֹךְ הָאֲבַטִּיחַ שֶׁתְּהֵא זוֹרֶקֶת מֵימֵיהָ לְתוֹכוֹ מִפְּנֵי שֶׁהוּא אִילָן בְּיֶרֶק. אֵין נוֹתְנִין זֶרַע דְּלַעַת לְתוֹךְ הֶחָלַמּוּת שֶׁתְּהֵא מְשַׁמְּרָתוֹ מִפְּנֵי שֶׁהוּא יֶרֶק בְּיֶרֶק.תלמוד ירושלמי כלאיים פרק א הלכה ח
המכניס חלות בין להפרישן בין שאין להפרישן נשכן נפסלות במנין. מוסיף עליהן האורז וגריס של טפיח בזמן שאינן קלופין ר"ש אומר אף פולין הגמלונין כיוצא בהן טהורין באב הטומאה וא"צ לומר בטבול יום דברי ר"מ וחכ"א טהורין בטבול יום וטמאין בכל הטומאות. מוסיף עליהן האורז וגריס של טפיח בזמן שהן קלופין התבלין והשנוניות חבור בטבול יום וא"צ לומר בכל הטומאות. רשב"ג היה אומר בד"א בככרות של בעל הבית אבל בככרות של נחתום אינו טמא אלא הקצה והשום והשנונית בלבד.אחד משקה שנטמא באב הטומאה ואחד משקה שנטמא בולד הטומאה הרי הוא תחלה לעולם. מטמא חבירו וחבירו [את] חבירו אפי' הן חוץ ממשקה טבול יום שהן פוסלין ואינן מטמאין.תוספתא טבול יום פרק א תוס ג