בעל מום שאוכל אם עבד חילל אונן שאין אוכל אינו דין שאם עבד חילל מה לבעל מום שכן עשה בו קרבין כמקריבין זר יוכיח מה לזר שכן אין לו תקנה בעל מום יוכיח וחזר הדין לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה הצד השוה שבהן שהן מוזהרין ואם עבדו חיללו אף אני אביא אונן שמוזהר ואם עבד חילל היכן מוזהר אילימא מומן המקדש לא יצא חילול בגופיה כתיב ביה אלא (ויקרא י, יט) מהן הקריבו וקסבר מפני אנינות נשרפה איכא למפרך מה להצד השוה שבהן שכן לא הותרה מכללו טמא יוכיח מה לטמא שכן מטמא הנך יוכיחו וחזר הדין כו' הצד השוה שבהן שמוזהרין כו' ולפרוך מה להצד השוה שבהן שכן לא הותרו מכללן אצל כהן גדול בקרבן יחיד שם טומאה מיהא אישתראי רב משרשיא אמר אתיא בקל וחומר מיושב ומה יושב שאוכל אם עבד חילל אונן שאינו אוכל אינו דין שאם עבד חילל מה ליושב שכן פסול לעדות מיושב תלמיד חכם מה לשם יושב שכן פסול לעדות שם יושב לא פריך ואם תימצי לומר פריך אתיא מיושב ומחדא מהנך: אונן פסול: אמר רבא לא שנו אלא בקרבן יחיד אבל בקרבן צבור מרצה קל וחומר מטומאה מה טומאה שלא הותרה מכללה אצל כהן גדול בקרבן יחיד הותרה אצל הדיוט בקרבן צבור אנינות שהותרה מכללה אצל כהן גדול בקרבן יחיד אינו דין שהותרה אצל כהן הדיוט בקרבן ציבור מתקיף לה רבא בר אהילאי לא תותר אנינות אצל כהן גדול בקרבן יחיד מקל וחומר ומה טומאה שהותרה אצל כהן הדיוט בצבור לא הותרה אצל כהן גדול בקרבן יחיד אנינות שלא הותרה אצל כהן הדיוט בקרבן צבור אינו דין שלא תותר אצל כהן גדול בקרבן יחיד ותותר טומאה אצל כ"ג בקרבן יחיד מק"ו ומה אנינות שלא הותר אצל כהן הדיוט בקרבן צבור הותרה אצל כהן גדול בקרבן יחיד טומאה שהותרה אצל כהן הדיוט בקרבן צבור אינו דין שהותרה אצל כ"ג בקרבן יחיד ולא תותר טומאה אצל כהן הדיוט בקרבן צבור מקל וחומר ומה אנינות שהותרה אצל כ"ג בקרבן יחיד לא הותרה אצל כהן הדיוט בקרבן צבור טומאה שלא הותרה אצל כהן גדול בקרבן יחיד אינו דין שלא תותר בכהן הדיוט בקרבן צבור (ולא תותר ולא תותר אנינות וטומאה טומאה יחיד ויחיד ציבור סימן)
דרש ר"ע בשעה שעלו ישראל מן הים בקשו לומר שירה שרתה עליהן רוח הקודש ואמרו שירה כיצד אמרו שירה כגדול [שמקרא] את ההלל בבית הכנסת [ועונין] אחריו על כל ענין משה אמר (שמות ט״ו:ב׳) אשירה לה' [וישראל אמרו] אשירה לה' משה אמר עזי וזמרת יה [וישראל אמרו] אשירה לה' משה אמר ה' איש מלחמה וגו' [וישראל] אמרו אשירה לה' ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר כקטן שקורא את ההלל בבית [הסופר] ועונין אחריו על כל דבר ודבר משה אמר אשירה לה' וישראל אמרו אשירה לה' משה אמר עזי וזמרת יה וישראל אמרו עזי וזמרת יה משה אמר ה' איש מלחמה וגו' ר' נחמיה אומר [כבני אדם שקורין] שמע בבית הכנסת שנאמר אז ישיר משה וגו' שאין ת"ל לאמר [ולמה נאמר] מלמד שהיה משה פותח בדבר [תחלה] וישראל עונין אחריו וגומרין עמו משה אמר אז ישיר וישראל אמרו אשירה לה' כי גאה גאה [וגו'] משה אמר עזי וזמרת יה וישראל אמרו זה אלי ואנוהו משה אמר ה' איש מלחמה וישראל אמרו ה' שמו ר' יוסי הגלילי אומר כיון שעלו ישראל מן הים וראו את אויביהם פגרים מתים ומוטלין על שפת הים אמרו כולם שירה עולל מוטל בין ברכי אמו כיון [שראו] את השכינה הגביה עולל צוארו ותינוק שמט פיו משדי אמו וענו כולם שירה ואמרו זה אלי ואנוהו ר' מאיר אומר מנין שאפילו עוברין [במעי אמותן] אמרו שירה שנאמר (תהילים ס״ח:כ״ז) במקהלות ברכו אלהים [ותינוק] שמט דד מפיו ואמר שירה שנא' (תהילים ח׳:ג׳) מפי עוללים ויונקים וגו' באותה שעה הציצו מלאכי השרת [קשרו] קטיגור לפני הקב"ה בשעה שברא אדם הראשון ואמרו לפניו רבש"ע (שם) מה אנוש כי תזכרנו וגו' ותחסרהו מעט מאלהים וגו' [תמשילהו במעשה ידיך צונה ואלפים וגו' צפור שמים וגו'] באותה שעה אמר [להם] הקב"ה למלאכי השרת בואו וראו שירה שבני אומרין לפני אף הן כיון שראו אמרו שירה מה שירה אמרו (תהילים ח׳:ב׳) ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ מפי עוללים ויונקים וגו' ה' אדונינו ר' שמעון בן מנסיא אומר לא נאמרה פרשה זו אלא על יצחק בן אברהם לענין עקידה.אמר ר"ש בן יוחאי ארבעה דברים היה ר"ע דורש ודברי נראין מדבריו דרש ר"ע (בראשית כ״א:ט׳) ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק אין צחוק האמור כאן אלא עבודת כוכבים שנא' (שמות לא) וישב העם לאכול ושתו ויקומו לצחק מלמד שהיתה אמנו שרה רואה את ישמעאל בונה במסין וצד חגבים ומעלה ומקטיר לעבודת כוכבים ר"א בנו של ר' יוסי הגלילי אומר אין צחוק האמור כאן אלא גילוי עריות שנא' (בראשית ל״ט:י״ז) בא אלי העבד וגו' לצחק בי מלמד שהיתה [אמנו שרה] רואה את ישמעאל מכבש את [הגנות] ומענה את הנשים ר' ישמעאל אומר אין לשון צחוק אלא שפיכות דמים שנא' (שמואל ב ב׳:י״ד) ויאמר אבנר אל יואב יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו [וגו'] ויקומו ויעברו במספר [וגו'] ויחזיקו איש בראש רעהו וחרבו בצד רעהו ויפלו יחדיו מלמד שהיתה אמנו שרה רואה את ישמעאל נוטל קשת וחצים ומזרק כלפי יצחק שנא' (משלי כ״ו:י״ט) כמתלהלה היורה זקים וגו' כן איש רמה [וגו'] ואני אומר חס ושלום שיהיה בביתו של [אותו] צדיק ההוא כך. אפשר [למי] שנא' עליו (בראשית י״ח:י״ט) כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו' יהא בביתו עבודת כוכבים [וגילו] עריות ושפיכות דמים אלא אין צחוק האמור כאן אלא לענין ירושה שכשנולד אבינו יצחק לאברהם אבינו היו הכל שמחין ואומרין נולד בן לאברהם [נולד בן לאברהם] נוחל את העולם ונוטל שני חלקים והיה ישמעאל מצחק [בדעתו] ואומר אל תהי שוטים [אל תהי שוטים] אני בכור ואני נוטל שני חלקים שמתשובת הדבר אתה למד [שנאמר] (בראשית כ״א:י׳) כי לא יירש בן האמה וגו' ורואה אני את דברי מדברי ר"ע.דרש ר"ע (במדבר י״א:כ״ב) הצאן ובקר ישחט להם [ומצא להם] וכי מספיק להם [אם] את כל דגי הים [וגו'] וכי הוא מספיק להם כגון שנא' (ויקרא י״ב:ח׳) ואם לא תמצא ידה די שה וכי איזה קשה זו או (במדבר כא) שמעו נא המורים הוי אומר זו קשה [יתר] משמעו נא המורים אלא שמחלל שם שמים בסתר מחסכין עליו בגלוי נפרעין ממנו [זה] שבסתר חיסך עליו המקום רשב"א אומר אף [זו] שבסתר לא חיסך עליו המקום שנא' (במדבר י״א:כ״ג) עתה תראה היקרך דברי אם לא ואני אומר ח"ו שתעלה על דעתו של צדיק זה שיאמר אין המקום מספיק לנו ולבהמתינו אפשר למי שנאמר בו (במדבר י״ב:ו׳-ז׳) לא כן עבדי משה וגו' תעלה על דעתו שיאמר אין המקום מספיק לנו ולבהמתינו והלא כשהיו ישראל במצרים [נילוס] נהר [מספיק להם דגים ולמצרים בהמת מצרים מספקת] להם ולמצרים אלא לענין שנא' (במדבר י״א:י״ט) לא יום אחד תאכלון וגו' עד חדש ימים אמר משה לפני הקב"ה [רבש"ע] כך הגון להם שתתן להם ותמיתם אומרים לאדם טול ככר ורד לשאול אומרים לחמור טול כור שעורין ונחתוך את ראשך [יהיו] אומרים עלי [ולך אין בשרם] מוצאת אמר לו וכי הגון להם שיאמרו אין המקום מספיק לנו ולבהמתינו אלא יאבד הן ואלף כיוצא בהן ולא תהא ידי קצרה לפני אפילו שעה אחת שנאמר (שם) ויאמר ה' אל משה היד ה' תקצר וגו' ר"ג בנו של ר' יהודה הנשיא אומר אי אפשר לעמוד על [תיפלתם] אם תתן להם בשר [בהמה] גסה יאמרו בשר בהמה דקה בקשנו תתן בשר בהמה דקה יאמרו בשר חיה ועוף אנו מבקשים אם תתן בשר חיה ועופות יאמרו בשר דגים וחגבים אנו מבקשים שנאמר (שם) הצאן ובקר ישחט להם השיבתו רוח הקדש (שם) עתה תראה היקרך דברי אם לא ורואה אני את דברי מדברי ר"ע.תוספתא סוטה פרק ו תוס ה
הלכה: כָּתַב הַסּוֹפֵר וְטָעָה כול׳. מָה אֲנָן קַייָמִין. אִם בְּשֶׁטָּעָה. אַף רִבִּי לָֽעְזָר מוֹדֶה. עִם בְּשֶׁלֹּא טָעָה. אוֹף רַבָּנִן מוֹדֵיי. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַייָמִין בִּסְתָם. רִבִּי אֶלְעָזָר חָשַׁשׁ שֶׁמָּא לֹא טָעָה. וְרַבַּנִן חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא טָעָה.תלמוד ירושלמי גיטין פרק ח הלכה ז