או דלמא [ידיעה] דההוא ב"ד דהורו בעינן תיקו אמר רבי יונתן מאה שישבו להורות אין חייבין עד שיורו כולן שנאמר (ויקרא ד, יג) ואם כל עדת ישראל ישגו עד שישגו כולן [עד שתפשוט הוראה בכל עדת ישראל] אמר רב הונא בריה דרב הושעיא הכי נמי מסתברא דבכל התורה כולה קיי"ל רובו ככולו והכא כתי' כל העדה הואיל וכך אפילו הן מאה [תנן] הורו ב"ד וידע אחד מהן שטעו או תלמיד וראוי להוראה והלך ועשה על פיהם בין שעשו ועשה עמהן ובין שעשו ועשה אחריהן ובין שלא עשו ועשה ה"ז חייב מפני שלא תלה בב"ד האי הוא דחייב הא אחר פטור ואמאי הא לא נגמרה הוראה הכא במאי עסקינן כגון שהרכין ההוא אחד מהן בראשו ת"ש הורו ב"ד וידע אחד מהן שטעו ואמר להן טועין אתם הרי אלו פטורים טעמא דאמר להן טועין אתם דפטורים הא שתיק מישתק חייבין וגמר לה הוראה ואמאי והא לא הורו כולן אמרי ה"נ כגון שהרכין בראשו מתיב רב משרשיא סמכו רבותינו על דברי רשב"ג ועל דברי ר"א בר' צדוק שהיו אומרים אין גוזרין גזירה על הצבור אלא א"כ רוב הצבור יכולין לעמוד בה ואמר רב אדא בר אבא מאי קרא (מלאכי ג, ט) במארה אתם נארים ואותי אתם קובעים הגוי כולו והא הכא דכתי' הגוי כולו ורובא ככולא דמי תיובתא דר' (יוחנן) [יונתן] תיובתא ואלא מאי כל עדת דקאמר רחמנא ה"ק אי איכא כולם הויא הוראה ואי לא לא הויא הוראה אמר רבי יהושע י' שיושבין בדין קולר תלוי בצואר כולן פשיטא הא קמ"ל דאפילו תלמיד בפני רבו רב הונא כי הוה נפיק לבי דינא מייתי עשרה תנאי דבי רב לקמיה כי היכי דנימטיין שיבא מכשורא רב אשי כי הוו מייתי טרפתא לקמיה מייתי עשרה טבחי ממתא מחסיא ומותיב קמיה אמר כי היכא דנימטיין שיבא מכשורא: מתני׳ הורו ב"ד וידעו שטעו וחזרו בהן בין שהביאו כפרתן ובין שלא הביאו כפרתן והלך ועשה על פיהן ר' שמעון פוטר ור' אלעזר אומר ספק איזהו ספק ישב לו בתוך ביתו חייב הלך לו למדינת הים פטור אמר רבי עקיבא מודה אני בזה שהוא קרוב לפטור מן החובה אמר לו בן עזאי מאי שנא זה מן היושב בביתו שהיושב בביתו אפשר היה לו שישמע וזה לא היה לו אפשר שישמע הורו ב"ד לעקור את כל הגוף אמרו אין נדה בתורה אין שבת בתורה אין עבודת כוכבים בתורה הרי אלו פטורין הורו לבטל מקצת ולקיים מקצת הרי אלו חייבין כיצד אמרו יש נדה בתורה אבל הבא על שומרת יום כנגד יום פטור יש שבת בתורה אבל המוציא מרה"י לרה"ר פטור יש עבודת כוכבי' בתור' אבל המשתחוה פטור הרי אלו חייבין שנא' (ויקרא ד, יג) ונעלם דבר דבר ולא כל הגוף: גמ׳ אמר רב יהודה אמר רב מ"ט דר"ש הואיל וברשות ב"ד הוא עושה איכא דאמרי אמר רב יהודה אמר רב אומר היה ר"ש כל הוראה שיצאה ברוב צבור יחיד העושה אותה פטור לפי שלא ניתנה הוראה אלא להבחין בין שוגג למזיד מיתיבי פר העלם דבר של צבור ושעירי עבודת כוכבים בתחלה גובין עליהן דברי ר"ש ר' יהודה אומר מתרומת הלשכה הן באין אמאי כיון דגבי להו הוי ליה הודע איבעית אימא כגון שגבו סתם ואב"א כגון דלא הוה ליה במתא ואיבעית אימא רב כאידך תנא סבר דתניא איפכא בתחילה גובין להן דברי רבי יהודה ר"ש אומר מתרומת הלשכה הן באין תני ר"מ מחייב ור"ש פוטר ר"א אומר ספק משום סומכוס אמרו תלוי אמר ר' יוחנן אשם תלוי איכא בינייהו א"ר זירא משל דר"א למה הדבר דומה לאדם שאכל ספק חלב ספק שומן ונודע לו שמביא אשם
וְלָנוּ בִּמְקוֹמָןגְּמָ׳ פָּרָשַׁת סוֹטָה מְנָלַן דִּכְתִיב וְאָמַר הַכֹּהֵן לָאִשָּׁה בְּכׇל לָשׁוֹן שֶׁהוּא אוֹמֵרתָּנוּ רַבָּנַן מַשְׁמִיעִין אוֹתָהּ בְּכׇל לָשׁוֹן שֶׁהִיא שׁוֹמַעַת עַל מָה הִיא שׁוֹתָה וּבַמָּה הִיא שׁוֹתָה עַל מָה נִטְמֵאת וּבַמָּה הִיא נִטְמֵאתתלמוד בבלי סוטה דף לב עמוד ב
יוסף זכה בעצמות אביו אף הוא לא נתעסק בו אלא משה שנא' (שמות י״ג:י״ט) ויקח משה את עצמות יוסף עמו מלמד שכל העם היו עסוקין בביזה והוא עוסק במצוה שנא' (משלי י׳:ח׳) חכם לב יקח מצות וגו' [אילו] לא היה משה מתעסק בו לא היו ישראל מתעסקין בו מה ת"ל (יהושע כ״ד:ל״ב) ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל [ממצרים] קברו בשכם אלא כיון שראו ישראל את משה [שהוא] מתעסק בו אמרו הניחו לו כבודו בגדולים [יותר מן הקטנים] ואילו לא היה משה וישראל [מתעסקין בו] לא היו בניו מתעסקין בו מה ת"ל (שם) ויהיו לבני יוסף לנחלה אלא כיון שראו בניו את משה וישראל [שהיו] מתעסקין בו אמרו הניחו לו כבודו במרובין יותר מן המועטין.מנין היה משה יודע היכן יוסף קבור אמרו סרח בת אשר [היתה באותו הדור הלכה ואמרה לו למשה בנילוס נהר] יוסף קבור שעשו לו מצרים שפודין של מתכת וחברום בבעץ [והלך] משה ועמד על נילוס נהר ואמר יוסף יוסף הגיעה [שעה] שהקב"ה גואל את ישראל הרי שכינה מעוכבת לך וישראל מתעכבין לך וענני כבוד מתעכבין לך אם אתה מגלה א"ע מוטב ואם לאו נקיים אנו משבועה שהשבעת את אבותינו מיד צף ארונו של יוסף לשפת ונטלו משה ובא לו ואל תתמה שהרי הוא אומר (מלכים ב ו׳:ה׳) ויהי האחד מפיל הקורה ואת הברזל נפל וגו' ויאמר איש האלהים אנה נפל ויראהו את המקום ויקצב עץ וישלך שמה ויצף הברזל והלא דברים ק"ו ומה אלישע תלמידו של אליהו ואליהו תלמידו של משה [כך הציף הברזל] משה רבו של אליהו רבו של אלישע על אחת כמה וכמה יש אומרים בקברות מלכים יוסף [היה] קבור והלך משה ועמד על [קברות המלכים] ואמר יוסף יוסף הגיעה שעה שהקב"ה גואל את ישראל [הרי שכינה מעכבת לך וישראל מעוכבין לך וענני כבוד מעוכבין לך] אם אתה מגלה [את] עצמך מוטב ואם לאו נקיים [אנחנו משבועה אשר השבעת את אבותינו מיד הקיץ ארונו של יוסף ונטלו משה ובא לו] והיו שני ארונות מהלכין אחד ארון קודש [וארון] של מת והיו [כל] עוברין ושבין אומרין מה טיבן של שני ארונות הללו [אמרו להם] אחד ארון קודש ואחד של מת אמרו להם וכי אפשר לארון קודש להלוך עם ארונו של מת. א"ל מת שבארון זה קיים מה שכתוב ומונח בארון קודש זה.משה זכה בעצמות אף הוא לא נתעסק בו אלא המקום ב"ה שנא' (דברים ל״ד:ו׳) ויקבור אותו בגי וגו' מלמד שהיה מוטל [בגופו] של שכינה כארבעה מילין מחלקו של ראובן לחלקו של גד שמת בתוך שדה ראובן שנא' (במדבר ל״ב:ל״ז) ובני ראובן בנו וגו' ומנין שנקבר בתוך שדה נחלתו של גד שנא' (דברים ל״ג:כ״א) ולגד אמר ברוך מרחיב גד וירא ראשית לו כי שם חלקת מחוקק ספון ומלאכי השרת סופדין ואומרין לפניו (שם) צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל וכן הוא אומר בסוטה (במדבר ה׳:כ״ב) ובאו המים המאררים האלה וגו' ירך מקום שהתחילה בעבירה תחלה משם פורעניות מתחלת לבא עליה ירך [התחילה] בעבירה תחלה ואח"כ בטן לפיכך תלקה [ירך] תחלה ואח"כ בטן שנא' (שם) והשקה את המים וכן אתה מוצא באנשי [מבול] אדם התחיל בעבירה שנא' (בראשית ו׳:ה׳) וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ אף הן לקו תחלה והשאר לא פלטו שנא' (בראשית ז׳:כ״ג) וימח את כל היקום וגו' קטני סדום הן התחילו בעבירה תחלה שנא' (בראשית י״ט:ד׳) טרם ישכבו ואנשי העיר וגו' אף הן לקו תחלה והשאר לא פלטו שנא' (שם) ואת האנשים אשר פתח הבית וגו' [גדולי] מצרים הן התחילו בעבירה תחלה שנא' (שמות א׳:כ״ב) ויצו פרעה לכל עמו לאמר כל הבן וגו' הן לקו תחלה והשאר לא פלטו שנא' (שמות ז׳:כ״ט) ובכה ובעמך וגו'. מרגלים הן התחילו בעבירה תחלה שנא' (במדבר י״ג:ל״ב) ויוציאו דבת הארץ אשר תרו אותה וגו' הן לקו תחלה [והשאר לא פלטו הן לקו תחלה] דכתיב (במדבר י״ד:ל״ז) וימותו האנשים מוציאי דבת הארץ והשאר לא פלטו שנא' (שם) אני ה' דברתי אם לא זאת אעשה. שכיני ארץ ישראל התחילו בעבירה תחלה שנא' (ירמיהו י״ב:י״ד) כה אמר ה' על כל שכני הרעים הנוגעים בנחלה וגו' אף הן לקו תחלה והשאר לא פלטו שנא' (שם) הנני נותשם וגו' נביאי ירושלים [הן] התחילו בעבירה תחלה שנא' (ירמיהו כ״ג:ט״ו) כי מאת נביאי ירושלים יצאה חנופה לכל הארץ אף הן לקו תחלה והשאר לא פלטו שנא' (ירמיהו כ״ט:כ״ב) ולקח מהם קללה לכל גלות יהודה אשר בבבל וגו'.תוספתא סוטה פרק ד תוס ה