וְכָפוּ אֶת רַבָּהּ וַעֲשָׂאָהּ בַּת חוֹרִין וְאָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק מִנְהַג הֶפְקֵר נָהֲגוּ בָּהּ הָכִי הַשְׁתָּא הָתָם לָא לְעֶבֶד חַזְיָא וְלָא לְבֶן חוֹרִין חַזְיָא הָכָא אֶפְשָׁר דִּמְיַחֵד לַהּ לְעַבְדֵּיהּ וּמְנַטַּר לַהּ גּוּפָא אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל כׇּל הַמְשַׁחְרֵר עַבְדּוֹ עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה שֶׁנֶּאֱמַר לְעוֹלָם בָּהֶם תַּעֲבוֹדוּ מֵיתִיבִי מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר שֶׁנִּכְנַס בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וְלֹא מָצָא עֲשָׂרָה וְשִׁחְרֵר עַבְדּוֹ וְהִשְׁלִימוֹ לַעֲשָׂרָה מִצְוָה שָׁאנֵי תָּנוּ רַבָּנַן לְעוֹלָם בָּהֶם תַּעֲבוֹדוּ רְשׁוּת דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר חוֹבָה וְדִילְמָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר לַהּ כְּמַאן דְּאָמַר רְשׁוּת לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ דְּתַנְיָא בְּהֶדְיָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר חוֹבָה אָמַר רַבָּה בְּהָנֵי תְּלָת מִילֵּי נָחֲתִי בַּעֲלֵי בָתִּים מִנִּכְסֵיהוֹן דְּמַפְּקִי עַבְדַיְיהוּ לְחֵירוּתָא וּדְסָיְירִי נִכְסַיְיהוּ בְּשַׁבְּתָא וּדְקָבְעִי סְעוּדְתַּיְיהוּ בְּשַׁבְּתָא בְּעִידָּן בֵּי מִדְרְשָׁא דְּאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן שְׁתֵּי מִשְׁפָּחוֹת הָיוּ בִּירוּשָׁלַיִם אַחַת קָבְעָה סְעוּדָּתָהּ בְּשַׁבָּת וְאַחַת קָבְעָה סְעוּדָּתָהּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת וּשְׁתֵּיהֶן נֶעְקְרוּ אָמַר רַבָּה אָמַר רַב הַמַּקְדִּישׁ עַבְדּוֹ יָצָא לְחֵירוּת מַאי טַעְמָא גּוּפֵיהּ לָא קַדִּישׁ לִדְמֵי לָא קָאָמַר דְּלֶיהְוֵי עַם קָדוֹשׁ קָאָמַר וְרַב יוֹסֵף אָמַר רַב הַמַּפְקִיר עַבְדּוֹ יָצָא לְחֵירוּת מַאן דְּאָמַר מַקְדִּישׁ כׇּל שֶׁכֵּן מַפְקִיר מַאן דְּאָמַר מַפְקִיר אֲבָל מַקְדִּישׁ לָא דִּלְמָא לִדְמֵי קָאָמַר אִיבַּעְיָא לְהוּ צָרִיךְ גֵּט שִׁיחְרוּר אוֹ לֹא צָרִיךְ תָּא שְׁמַע דְּאָמַר רַב חִיָּיא בַּר אָבִין אָמַר רַב אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה יָצָא לְחֵירוּת וְצָרִיךְ גֵּט שִׁחְרוּר אָמַר רַבָּה וּמוֹתְבִינַן אַשְּׁמַעְתִּין הַמַּקְדִּישׁ נְכָסָיו וְהָיוּ בָּהֶן עֲבָדִים אֵין הַגִּזְבָּרִין רַשָּׁאִין לְהוֹצִיאָן לְחֵירוּת אֲבָל מוֹכְרִין אוֹתָן לַאֲחֵרִים וַאֲחֵרִים מוֹצִיאִין אוֹתָן לְחֵירוּת רַבִּי אוֹמֵר אוֹמֵר אֲנִי אַף הוּא נוֹתֵן דְּמֵי עַצְמוֹ וְיוֹצֵא מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּמוֹכְרוֹ לוֹ מַתְנִיתָא קָא רָמֵית עֲלֵיהּ דְּרַב רַב תַּנָּא הוּא וּפָלֵיג תָּא שְׁמַע אַךְ כׇּל חֵרֶם וְגוֹ׳ מֵאָדָם אֵלּוּ עֲבָדָיו וְשִׁפְחוֹתָיו הַכְּנַעֲנִים הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן דְּאָמַר לִדְמֵי אִי הָכִי אִידַּךְ נָמֵי דְּאָמַר לִדְמֵי אִי הָכִי אֵין הַגִּזְבָּרִים רַשָּׁאִין לְהוֹצִיאָן לְחֵירוּת גִּזְבָּרִים מַאי עֲבִידְתַּיְיהוּ וְתוּ אֲבָל מוֹכְרִין אוֹתָן לַאֲחֵרִים וַאֲחֵרִים מוֹצִיאִין אוֹתָן לְחֵירוּת אֲחֵרִים מַאי עֲבִידְתַּיְיהוּ וְתוּ רַבִּי אוֹמֵר אוֹמֵר אֲנִי אַף הוּא נוֹתֵן דְּמֵי עַצְמוֹ וְיוֹצֵא מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּמוֹכְרוֹ לוֹ וְאִי לִדְמֵי מַאי מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּמוֹכְרוֹ לוֹ תָּא שְׁמַע הַמַּקְדִּישׁ עַבְדּוֹ עוֹשֶׂה וְאוֹכֵל שֶׁלֹּא הִקְדִּישׁ אֶלָּא דָּמָיו
הנוטע לסייג לקורות ולעצים פטור מן הערלה אמר רבן שמעון בן גמליאל בד"א בזמן שנטע לסייג ולקורות ולעצים דבר הראוי להם אבל נטע לסייג ולקורות לעצים דבר שאין ראוי להם חייב בערלה נטעו לעצים וחשב עליו לאכילה מאימתי מונה לו משעת נטיעתו.הנוטע לרבים חייב ור' יהודה פוטר ר"ש בן אלעזר אומר משמו הנוטע לרבים חייב בערלה העולה לרבים פטור מן הערלה.הנוטע בספינה בעציץ ובראש הגג חייב בערלה נזרעו בעציץ שאינו נקוב נשבר וחזר וזרען בעציץ נקוב אם יכול לחיות חייב ואם לאו פטור כיצד יודע אם יכול לחיות ואם לאו חופר לו גומא בארץ ונוטעו בה אם יכול לחיות חייב ואם לאו פטור.תוספתא עורלה פרק א תוס ד
וַאֲחֵיהֶם֙ גִּבֹּ֣רֵי חַ֔יִל מֵאָ֖ה עֶשְׂרִ֣ים וּשְׁמֹנָ֑ה וּפָקִ֣יד עֲלֵיהֶ֔ם זַבְדִּיאֵ֖ל בֶּן־הַגְּדוֹלִֽים׃ {ס} וּמִֽן־הַלְוִיִּ֑ם שְׁמַעְיָ֧ה בֶן־חַשּׁ֛וּב בֶּן־עַזְרִיקָ֥ם בֶּן־חֲשַׁבְיָ֖ה בֶּן־בּוּנִּֽי׃וְשַׁבְּתַ֨י וְיוֹזָבָ֜ד עַל־הַמְּלָאכָ֤ה הַחִֽיצֹנָה֙ לְבֵ֣ית הָאֱלֹהִ֔ים מֵרָאשֵׁ֖י הַלְוִיִּֽם׃מקרא נחמיה פרק יא פסוק יז