וְשַׁמְנוּם בַּחֲמִשָּׁה מָנֶה לִכְשֶׁתָּבֹא לְיֶדְכֶם הַגְבּוּהָ אֶת הַשְּׁאָר אָמַר רַב אָשֵׁי הָהוּא גֵּט יְבָמִין הֲוָה הִתְקִין רַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן שֶׁתְּהֵא נוֹדֶרֶת כּוּ׳ אָמַר רַב הוּנָא לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְּשֶׁלֹּא נִיסֵּת אֲבָל נִיסֵּת אֵין מַדִּירִין אוֹתָהּ נִיסֵּת מַאי טַעְמָא דְּמֵיפַר לַהּ בַּעַל כִּי לֹא נִיסֵּת נָמֵי לְכִי מִנַּסְבָא מֵיפַר לַהּ בַּעַל אֵין הַבַּעַל מֵיפֵר בְּקוֹדְמִין וְנֵיחוּשׁ דִּלְמָא אָזְלָה לְגַבֵּי חָכָם וְשָׁרֵי לַהּ קָסָבַר צָרִיךְ לְפָרֵט אֶת הַנֶּדֶר רַב נַחְמָן אָמַר אֲפִילּוּ נִיסֵּת נִיסֵּת וַדַּאי מֵיפַר לַהּ בַּעַל דְּמַדְּרִינַן לַהּ בָּרַבִּים מֵיתִיבִי נִיסֵּת גּוֹבָה כְּתוּבָּתָהּ אִם נָדְרָה מַאי לָאו נָדְרָה הַשְׁתָּא לָא דִּנְדַרָה מֵעִיקָּרָא וְהָתַנְיָא נִיסֵּת נוֹדֶרֶת וְגוֹבָה כְּתוּבָּתָהּ תַּנָּאֵי הִיא דְּאִיכָּא לְמַאן דְּאָמַר נֶדֶר שֶׁהוּדַּר בָּרַבִּים יֵשׁ לוֹ הֲפָרָה וְאִיכָּא לְמַאן דְּאָמַר אֵין לוֹ הֲפָרָה אִיבַּעְיָא לְהוּ צָרִיךְ לְפָרֵט אֶת הַנֶּדֶר אוֹ אֵינוֹ צָרִיךְ רַב נַחְמָן אָמַר אֵינוֹ צָרִיךְ רַב פָּפָּא אָמַר צָרִיךְ רַב נַחְמָן אָמַר אֵינוֹ צָרִיךְ דְּאִי אָמְרַתְּ צָרִיךְ זִימְנִין דְּגָיֵיז לֵיהּ לְדִיבּוּרֵיהּ וְחָכָם מַאי דְּשָׁמַע מֵיפַר רַב פָּפָּא אָמַר צָרִיךְ מִשּׁוּם מִילְּתָא דְּאִיסּוּרָא תְּנַן הַנּוֹשֵׂא נָשִׁים בַּעֲבֵירָה פָּסוּל עַד שֶׁיִּדּוֹר הֲנָאָה וְתָנֵי עֲלַהּ נוֹדֵר וְעוֹבֵד יוֹרֵד וּמְגָרֵשׁ וְאִי אָמְרַתְּ אֵינוֹ צָרִיךְ לְפָרֵט אֶת הַנֶּדֶר לֵיחוּשׁ דִּילְמָא אָזֵיל לְגַבֵּי חָכָם וְשָׁרֵי לֵיהּ
הָיָה עוֹמֵד בַּגֹּרֶן וְאֵין בְּיָדוֹ מָעוֹת, אוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ, הֲרֵי הַפֵּרוֹת הָאֵלּוּ נְתוּנִים לָךְ בְּמַתָּנָה. חוֹזֵר וְאוֹמֵר, הֲרֵי אֵלּוּ מְחֻלָּלִין עַל מָעוֹת שֶׁבַּבָּיִת:
מָשַׁךְ מִמֶּנּוּ מַעֲשֵׂר בְּסֶלַע, וְלֹא הִסְפִּיק לִפְדּוֹתוֹ עַד שֶׁעָמַד בִּשְׁתַּיִם, נוֹתֵן לוֹ סֶלַע, וּמִשְׂתַּכֵּר בְּסֶלַע, וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלּוֹ. מָשַׁךְ מִמֶּנּוּ מַעֲשֵׂר בִּשְׁתַּיִם, וְלֹא הִסְפִּיק לִפְדּוֹתוֹ עַד שֶׁעָמַד בְּסֶלַע, נוֹתֵן לוֹ סֶלַע מֵחֻלִּין וְסֶלַע שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלּוֹ. אִם הָיָה עַם הָאָרֶץ, נוֹתֵן לוֹ מִדְּמָאי:
הַפּוֹדֶה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְלֹא קָרָא שֵׁם, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, דַּיּוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, צָרִיךְ לְפָרֵשׁ. הָיָה מְדַבֵּר עִם הָאִשָּׁה עַל עִסְקֵי גִטָּהּ וְקִדּוּשֶׁיהָ, וְנָתַן לָהּ גִּטָּהּ וְקִדּוּשֶׁיהָ וְלֹא פֵרֵשׁ, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, דַּיּוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, צָרִיךְ לְפָרֵשׁ:
משנה מעשר שני פרק ד משנה ח
וְהָיוּ֙ שְׁמֹנָ֣ה קְרָשִׁ֔ים וְאַדְנֵיהֶ֣ם כֶּ֔סֶף שִׁשָּׁ֥ה עָשָׂ֖ר אֲדָנִ֑ים שְׁנֵ֤י אֲדָנִים֙ שְׁנֵ֣י אֲדָנִ֔ים תַּ֖חַת הַקֶּ֥רֶשׁ הָאֶחָֽד׃וַיַּ֥עַשׂ בְּרִיחֵ֖י עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים חֲמִשָּׁ֕ה לְקַרְשֵׁ֥י צֶֽלַע־הַמִּשְׁכָּ֖ן הָאֶחָֽת׃וַחֲמִשָּׁ֣ה בְרִיחִ֔ם לְקַרְשֵׁ֥י צֶֽלַע־הַמִּשְׁכָּ֖ן הַשֵּׁנִ֑ית וַחֲמִשָּׁ֤ה בְרִיחִם֙ לְקַרְשֵׁ֣י הַמִּשְׁכָּ֔ן לַיַּרְכָתַ֖יִם יָֽמָּה׃מקרא שמות פרק לו פסוק לג