לָא אֶפְשָׁר לְמִקְצְיַיהּ אֶלָּא קֶרֶן שֶׁל פָּרָה לִיקְצְיַיהּ וְלִיתְּבַהּ לָהּ אָמַר קְרָא וְכָתַב וְנָתַן לַהּ מִי שֶׁאֵינוֹ מְחוּסָּר אֶלָּא כְּתִיבָה וּנְתִינָה יָצָא זֶה שֶׁמְחוּסָּר כְּתִיבָה קְצִיצָה וּנְתִינָה רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר וְכוּ׳ מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי דְּתַנְיָא סֵפֶר אֵין לִי אֶלָּא סֵפֶר מִנַּיִן לְרַבּוֹת כׇּל דָּבָר תַּלְמוּד לוֹמַר וְכָתַב לָהּ מִכׇּל מָקוֹם אִם כֵּן מָה תַּלְמוּד לוֹמַר סֵפֶר מָה סֵפֶר דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ רוּחַ חַיִּים וְאֵינוֹ אוֹכֶל אַף כׇּל דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ רוּחַ חַיִּים וְאֵינוֹ אוֹכֶל וְרַבָּנַן אִי כְּתִיב בְּסֵפֶר כִּדְקָאָמְרַתְּ הַשְׁתָּא דִּכְתִיב סֵפֶר לִסְפִירַת דְּבָרִים הוּא דַּאֲתָא וְרַבָּנַן הַאי וְכָתַב מַאי עָבְדִי לֵיהּ מִיבְּעֵי לְהוּ בִּכְתִיבָה מִתְגָּרֶשֶׁת וְאֵינָהּ מִתְגָּרֶשֶׁת בְּכֶסֶף סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא אַקֵּישׁ יְצִיאָה לַהֲוָיָיהּ מָה הֲוָיָיה בְּכֶסֶף אַף יְצִיאָה נָמֵי בְּכֶסֶף קָא מַשְׁמַע לַן וְאִידַּךְ נָפְקָא לֵיהּ מִסֵּפֶר כְּרִיתוּת סֵפֶר כּוֹרְתָהּ וְאֵין דָּבָר אַחֵר כּוֹרְתָהּ וְאִידָּךְ מִיבְּעֵי לֵיהּ דָּבָר הַכּוֹרֵת בֵּינוֹ לְבֵינָהּ כִּדְתַנְיָא הֲרֵי זֶה גִּיטִּיךְ עַל מְנָת שֶׁלֹּא תִּשְׁתִּי יַיִן עַל מְנָת שֶׁלֹּא תֵּלְכִי לְבֵית אָבִיךְ לְעוֹלָם אֵין זֶה כְּרִיתוּת עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם הֲרֵי זֶה כְּרִיתוּת וְאִידָּךְ מִכָּרֵת כְּרִיתוּת וְאִידַּךְ כָּרֵת כְּרִיתוּת לָא דָּרְשִׁי מַתְנִי׳ אֵין כּוֹתְבִין בִּמְחוּבָּר לַקַּרְקַע כְּתָבוֹ בִּמְחוּבָּר תְּלָשׁוֹ וַחֲתָמוֹ וּנְתָנוֹ לָהּ כָּשֵׁר רַבִּי יְהוּדָה פּוֹסֵל עַד שֶׁתְּהֵא כְּתִיבָתוֹ וַחֲתִימָתוֹ בְּתָלוּשׁ רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתִירָא אוֹמֵר אֵין כּוֹתְבִין לֹא עַל הַנְּיָיר הַמָּחוּק וְלֹא עַל הַדִּיפְתְּרָא מִפְּנֵי שֶׁהוּא יָכוֹל לְהִזְדַּיֵּיף וַחֲכָמִים מַכְשִׁירִין גְּמָ׳ כְּתָבוֹ עַל הַמְחוּבָּר וְהָאָמְרַתְּ רֵישָׁא אֵין כּוֹתְבִין אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל וְהוּא שֶׁשִּׁיֵּיר מְקוֹם הַתּוֹרֶף וְכֵן אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא וְהוּא שֶׁשִּׁיֵּיר מְקוֹם הַתּוֹרֶף וְכֵן אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן וְהוּא שֶׁשִּׁיֵּיר מְקוֹם הַתּוֹרֶף וְרַבִּי אֶלְעָזָר הִיא דְּאָמַר עֵדֵי מְסִירָה כָּרְתִי וְהָכִי קָאָמַר אֵין כּוֹתְבִין טוֹפֶס שֶׁמָּא יִכְתּוֹב תּוֹרֶף כְּתָבוֹ לַטּוֹפֶס וּתְלָשׁוֹ כְּתָבוֹ לַתּוֹרֶף וּנְתָנוֹ לָהּ כָּשֵׁר וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר חָתְמוּ שָׁנִינוּ וְרַבִּי מֵאִיר הִיא דְּאָמַר עֵדֵי חֲתִימָה כָּרְתִי וְהָכִי קָאָמַר אֵין כּוֹתְבִין תּוֹרֶף גְּזֵירָה שֶׁמָּא יַחְתּוֹם כְּתָבוֹ לַתּוֹרֶף תְּלָשׁוֹ חֲתָמוֹ וּנְתָנוֹ לָהּ כָּשֵׁר כְּתָבוֹ עַל חֶרֶס שֶׁל עָצִיץ נָקוּב כָּשֵׁר דְּשָׁקֵיל לֵיהּ וְיָהֵיב לֵיהּ נִיהֲלַהּ עַל עָלֶה שֶׁל עָצִיץ נָקוּב אַבָּיֵי אָמַר כָּשֵׁר וְרָבָא אָמַר פָּסוּל אַבָּיֵי אָמַר כָּשֵׁר
כל הנשים שאמרו חכמים דיין שעתן כתמן מטמא למפרע חוץ מן הקטנה שאין ראיה של ראות שאין לה כתמים דברי ר"מ וחכ"א כל הנשים שאמרו כתמן כראייתן. וקטנה ראייה יש לה כתמים. כל אשה שיש לה וסת כתמה מטמא למפרע שאם תראה בשעת וסתה מטמא מעת לעת. רבי אומר החמירו בכתם יתר מן הראיה שהכתם מטמא למפרע והראיה אינה מטמאה אלא מעת לעת. ראתה כתם ואח"כ ראתה דם הרי זו חוששת משום זוב דברי ר"מ וחכ"א אין חוששת משום זוב. הרואה כתם אם יש בו שלש כופין לג' ימים ה"ז חוששת דברי ר"מ. יהודה בן אגרא אומר משום ר' יוסי בין כך ובין כך הרי זו חוששת. אמר רבי נראין דברי ר' יהודה בן אגרא בזמן שלא בדקה ודברי ר' יוסי בזמן שבדקה רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר בין כך ובין כך אינה חוששת תלתה כתמה באחרות דין הוא שתתלה כתמה בעצמה.פעמים שהכתמים מביאין את האשה לידי זיבה כיצד לבשה חמשה חלוקין לח וראת עליהן שלש טיפין לג' ימים או שראת כתם ואח"כ ראת שני ימים טמאין הרי זו חוששת משום וסת.משלו משל למה הדבר דומה לעד שהיו נתונין בצד השקוף כיון שיצא השמש ונכנס העד מיד זהו וסת. אחר זמן שאמרו אחר זמן לקינוח ולא אחר זמן לבדיקה. אחר זמן כדי שתרד מן המטה ותדיח את פניה. פירשו רבי אליעזר בר צדוק כדי שתושיט ידיה ותטול העד מתחת הכר או מתחת הדלוסקוס. תוך זמן הזה טמאין ספק ופטורין מן הקרבן וחייבין אשם תלוי. אחר הזמן הזה ר' יהודה בנו של רבי יוחנן בן זכאי אומר בועלה נכנס ומקטיר בהיכל. מעוברת ומניקה בועלה טהור וכל אשה שיש לה וסת ושאר כל הנשים מטמאות במגע וטהורות לבעלה. בד"א בזמן שהניקה טהורה אבל הניקה טמאה עד שתאמר טהורה אני לו.תוספתא נידה פרק ג תוס ד
הלכה: הַנּוֹדֵר מִן הָעִיר כול׳. וּמְנַיִין שֶׁעִיבּוּרָהּ שֶׁלָּעִיר כָּעִיר. כְּתִיב וַיְהִי בִּהְיוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּירִיחוֹ. וְכִי בִירִיחוֹ הָיָה. כְּתִיב וִירִיחוֹ סוּגֶרֶת וּמְסוּגֶּרֶת וְאַתְּ אֲמַר אָכֵין. אָמַר רִבִּי יוּדָן בַּר שָׁלוֹם. בְּעִיבּוּרָהּ הָיָה. רִבִּי אָבוּן בְּשֵׁם רִבִי אָחָא. הֲוָה בִירִיחוֹ.תלמוד ירושלמי נדרים פרק ז הלכה ו