אֶלָּא גְּרוֹגְרוֹת וְצִמּוּקִין בִּלְבַד! אִיבָּעֵית אֵימָא: הָנֵי נָמֵי כִּגְרוֹגְרוֹת וְצִמּוּקִין דָּמֵי, וְאִיבָּעֵית אֵימָא: לִדְבָרָיו דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן קָאָמַר, וְלֵיהּ לָא סְבִירָא לֵיהּ. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: לְדִבְרֵיהֶם דְּרַבָּנַן קָאָמַר לְהוּ. לְדִידִי אֵין מוּקְצֶה, אֶלָּא לְדִידְכוּ: אוֹדוֹ לִי מִיהַת הֵיכָא דְּיוֹצְאוֹת וְרוֹעוֹת בַּפֶּסַח וְנִכְנָסוֹת בִּרְבִיעָה רִאשׁוֹנָה דְּבַיָּיתוֹת הֵן. וַאֲמַרוּ לֵיהּ רַבָּנַן: לָא, מִדְבָּרִיּוֹת הֵן.
הֲדַרַן עֲלָךְ מַשִּׁילִין פֵּירוֹת וּסְלִיקָא מַסֶּכֶת בֵּיצָה
אָמַר רָבָא: מַאן חַכִּים לְמִישְׁרֵא מִילְּתָא כִּי הָא, אִי לָאו רַב חִינָּנָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא מִפַּשְׁרוּנְיָא, דְּגַבְרָא רַבָּה הוּא. אָמַר לְךָ, כִּי אָמַר שְׁמוּאֵל מָלִיחַ הֲרֵי הוּא כְּרוֹתֵחַ — שֶׁאֵין נֶאֱכָל מֵחֲמַת מִלְחוֹ, הַאי נֶאֱכָל מֵחֲמַת מִלְחוֹ.וְהָנֵי מִילֵּי חַי, אֲבָל צָלִי — בָּעֵי קְלִיפָה. וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלֵית בֵּיהּ פִּילֵי, אֲבָל אִית בֵּיהּ פִּילֵי — אָסוּר. וְאִי מְתוּבַּל בְּתַבְלֵי — אָסוּר.אָמַר רַב:תלמוד בבלי פסחים דף עו עמוד א
הלכה: אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן אַף קַדְמִיתָא עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יְהוּדָה הִיא דְּרִבִּי יוּדָה אָמַר הַנּוֹתֵן לַחֲמוֹתוֹ כְּנוֹתֵן לְפוּנְדָּקִית. וְרַבָּנָן אָֽמְרִין הַנּוֹתֵן לַחֲמוֹתוֹ כְּנוֹתֵן לִשְׁכֵנָתוֹ. כְּהָדָא דְתַנִּי הַנּוֹתֵן לִשְׁכֵנָתוֹ פַּת לַאֲפוֹת בּוֹ תַּבְשִׁיל לַעֲשׂוֹת לוֹ אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ לֹא מִשּׁוּם שְׁבִיעִית וְלֹא מִשּׁוּם מַעְשְׂרוֹת. אֵימָתַי בִּזְמָן שֶׁנָּתַן לָהּ שְׂאוֹר וְתַבְלִין. אֲבָל אִם לֹא נָתַן לָהּ שְׂאוֹר וְתַבְלִין חוֹשֵׁשׁ מִשּׁוּם שְׁבִיעִית וּמִשּׁוּם מַעְשְׂרוֹת.תלמוד ירושלמי דמאי פרק ג הלכה ו