מַתְנִי׳ מְבִיאִין עֵצִים מִן הַשָּׂדֶה — מִן הַמְכוּנָּס, וּמִן הַקַּרְפֵּף — אֲפִילּוּ מִן הַמְפוּזָּר. אֵיזֶהוּ קַרְפֵּף — כׇּל שֶׁסָּמוּךְ לְעִיר, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כׇּל שֶׁנִּכְנָסִין לוֹ בְּפוֹתַחַת, וַאֲפִילּוּ בְּתוֹךְ תְּחוּם שַׁבָּת. גְּמָ׳ אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: אֵין מְבִיאִין עֵצִים אֶלָּא מִן הַמְכוּנָּסִין שֶׁבַּקַּרְפֵּף. וְהָא אֲנַן תְּנַן: מִן הַקַּרְפֵּף — וַאֲפִילּוּ מִן הַמְפוּזָּרִים! מַתְנִיתִין יְחִידָאָה הִיא. דְּתַנְיָא, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר: לֹא נֶחְלְקוּ בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל עַל הַמְפוּזָּרִים שֶׁבַּשָּׂדוֹת — שֶׁאֵין מְבִיאִין, וְעַל הַמְכוּנָּסִין שֶׁבַּקַּרְפֵּף — שֶׁמְּבִיאִין. עַל מָה נֶחְלְקוּ — עַל הַמְפוּזָּרִים שֶׁבַּקַּרְפֵּף וְעַל הַמְכוּנָּסִין שֶׁבַּשָּׂדוֹת, שֶׁבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: לֹא יָבִיא, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: יָבִיא. אָמַר רָבָא: עֲלֵי קָנִים וַעֲלֵי גְפָנִים, אַף עַל גַּב דִּמְכַנְּפִי לְהוּ וּמוֹתְבִי, כֵּיוָן דְּאִי מִדְּלֵי זִיקָא מְבַדַּר לְהוּ — כִּמְפוּזָּרִים דָּמוּ וַאֲסוּרִין. וְאִי אַתְנַח מָנָא מֵאֶתְמוֹל עֲלַיְיהוּ — שַׁפִּיר דָּמֵי. אֵיזֶהוּ קַרְפֵּף וְכוּ׳. אִבַּעְיָא לְהוּ: הֵיכִי קָאָמַר, כׇּל שֶׁסָּמוּךְ לָעִיר — וְהוּא דְּאִית לֵיהּ פּוֹתַחַת, וַאֲתָא רַבִּי יוֹסֵי לְמֵימַר: כֵּיוָן דְּאִית לֵיהּ פּוֹתַחַת — אֲפִילּוּ בְּתוֹךְ תְּחוּם שַׁבָּת נָמֵי. אוֹ דִלְמָא הָכִי קָאָמַר: כׇּל שֶׁסָּמוּךְ לָעִיר — בֵּין דְּאִית לֵיהּ פּוֹתַחַת, בֵּין דְּלֵית לֵיהּ פּוֹתַחַת, וַאֲתָא רַבִּי יוֹסֵי לְמֵימַר: אֲפִילּוּ בְּתוֹךְ תְּחוּם שַׁבָּת, וְדַוְקָא דְּאִית לֵיהּ פּוֹתַחַת, אֲבָל לֵית לֵיהּ פּוֹתַחַת — אֲפִילּוּ סָמוּךְ לָעִיר נָמֵי לָא. תָּא שְׁמַע: מִדְּקָתָנֵי, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כׇּל שֶׁנִּכְנָסִין לוֹ בְּפוֹתַחַת — וַאֲפִילּוּ בְּתוֹךְ תְּחוּם שַׁבָּת, שְׁמַע מִינַּהּ רַבִּי יוֹסֵי תַּרְתֵּי לְקוּלָּא קָאָמַר. שְׁמַע מִינַּהּ. אָמַר רַב סַלָּא אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי לְהָקֵל. מַתְנִי׳ אֵין מְבַקְּעִין עֵצִים לֹא מִן הַקּוֹרוֹת וְלֹא מִן הַקּוֹרָה שֶׁנִּשְׁבְּרָה בְּיוֹם טוֹב. וְאֵין מְבַקְּעִין לֹא בְּקַרְדּוֹם וְלֹא בִּמְגֵרָה וְלֹא בְּמַגָּל, אֶלָּא בְּקוֹפִיץ.
א"ל סברא הוא מה לי עיולי מה לי אפוקי אפוקי מ"ט דילמא טעי עיולי נמי דילמא טעי:רבי יהודה אומר כו': א"ל רב פפא לאביי בשלמא לר' יהודה היינו דכתיב כהן אלא לרבנן כהן למה להו קשיא:הקרקעות תשעה וכהן: מנהני מילי אמר שמואל עשרה כהנים כתובין בפרשה חד לגופיה הנך הוי מיעוט אחר מיעוט ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות דאפילו ט' ישראל ואחד כהןתלמוד בבלי סנהדרין דף טו עמוד א
כֵּיצַד. הַבּוֹר שֶׁבְּחָצֵר וְנָפְלוּ לוֹ שְׁלשָׁה לֻגִּין, לְעוֹלָם הוּא בִפְסוּלוֹ, עַד שֶׁיֵּצֵא מִמֶּנּוּ מְלוֹאוֹ וָעוֹד, אוֹ עַד שֶׁיַּעֲמִיד בֶּחָצֵר אַרְבָּעִים סְאָה וְיִטְהֲרוּ הָעֶלְיוֹנִים מִן הַתַּחְתּוֹנִים. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה פּוֹסֵל, אֶלָּא אִם כֵּן פָּקָק:
בּוֹר שֶׁהוּא מָלֵא מַיִם שְׁאוּבִין וְהָאַמָּה נִכְנֶסֶת לוֹ וְיוֹצְאָה מִמֶּנּוּ, לְעוֹלָם הוּא בִפְסוּלוֹ, עַד שֶׁיִּתְחַשֵּׁב שֶׁלֹּא נִשְׁתַּיֵּר מִן הָרִאשׁוֹנִים שְׁלשָׁה לֻגִּין. שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ מַטִּילִין לַמִּקְוֶה, זֶה לֹג וּמֶחֱצָה וָזֶה לֹג וּמֶחֱצָה, הַסּוֹחֵט אֶת כְּסוּתוֹ וּמַטִּיל מִמְּקוֹמוֹת הַרְבֵּה, וְהַמְּעָרֶה מִן הַצַּרְצוּר וּמַטִּיל מִמְּקוֹמוֹת הַרְבֵּה, רַבִּי עֲקִיבָא מַכְשִׁיר, וַחֲכָמִים פּוֹסְלִין. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, לֹא אָמְרוּ מַטִּילִין, אֶלָּא מַטִּיל. אָמְרוּ לוֹ, לֹא כָךְ וְלֹא כָךְ אָמְרוּ, אֶלָּא שֶׁנָּפְלוּ לוֹ שְׁלשָׁה לֻגִּין:
משנה מקוות פרק ג משנה ד