תשפך הכל וב"ה אומרים תעשה זילוף אמר ר' ישמעאל ב"ר יוסי אני אכריע בבית תעשה זילוף ובשדה תשפך הכל איכא דאמרי בישן תעשה זילוף ובחדש תשפך הכל אמרו לו אין הכרעה שלישית מכרעת: אם אמר לו אציל את שלך וכו': אמאי ונימא ליה משטה אני בך מי לא תניא הרי שהיה בורח מבית האסורין והיתה מעבורת לפניו אמר לו טול דינר והעבירני אין לו אלא שכרו אלמא אמר ליה משטה אני בך הכא נמי לימא ליה משטה אני בך הא לא דמי אלא לסיפא ואם אמר לו טול דינר זה בשכרך והעבירני נותן לו שכרו משלם מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא אמר רמי בר חמא בצייד השולה דגים מן הים וא"ל אפסדתני כוורי בזוזא: שטף נהר חמורו וחמור חבירו שלו יפה מנה וכו': וצריכא דאי אשמעינן קמייתא התם הוא דכי פירש יהיב ליה דמי כוליה משום דבידים קא פסיד אבל הכא דממילא נימא אין לו אלא שכרו ואי אשמעינן סיפא הכא הוא דבסתמא אין לו אלא שכרו משום דממילא אבל התם דבידים אימא אפילו בסתמא יהיב ליה דמי כולה צריכא בעא מיניה רב כהנא מרב ירד להציל ועלה שלו מאליו מהו א"ל משמיא רחימו עליה כי הא דרב ספרא הוה קא אזיל בשיירתא לוינהו ההוא ארי כל לילא קא שדר ליה חמרא דחד מינייהו וקא אכיל כי מטא זמניה דרב ספרא שדר ליה חמרא ולא אכליה קדים רב ספרא וזכה ביה א"ל רב אחא מדיפתי לרבינא למה ליה למיזכי ביה נהי דכי אפקריה אדעתא דאריה אפקריה אדעתא דכ"ע לא אפקריה א"ל רב ספרא לרווחא דמילתא הוא דעבד בעא מיניה רב מרבי ירד להציל ולא הציל מהו אמר לו וזו שאילה אין לו אלא שכרו איתיביה השוכר את הפועל
מי שאמר הריני נזיר ונטמא ביום שלשים סותר את הכל ר' יהודה אומר משום ר"א לא סתר אלא שבעה הריני נזיר ל' יום ונטמא יום שלשים סותר את הכל הריני נזיר מאה יום ונטמא יום מאה סותר את הכל ר' יהודה אומר [משם] ר"א לא סתר אלא שלשים נטמא ביום מאה ואחד סותר שלשים ר' יהודה אומר [משם] ר"א לא סתר אלא שבעה זה הכלל [שר"י אמר משם] ר"א כל שנטמא ביום שראוי להביא בו קרבן ויש לו לספור סותר ל' יום וכל שנטמא ביום ל' שאין ראוי להביא [בו] קרבן ויש לו לספור לא סתר אלא [שבעת] ימים חוץ מימי טומאתו בלבד.מי שהיה טמא ונזר אסור לגלח ולשתות יין ולטמא למתים ואם גלח ושתה סופג את [ארבעים מזה ושותה] הטמאין לא עלו לו ואין יום ז' עולה לו מן המנין כל אלו [שיאמרו] אין מתחיל לימנות עד שיטהר אין יום ז' עולה לו כל אלו שאמרו מתחיל [מונה] מיד יום ז' עולה לו מן המנין.מנה נזירותו ולא הביא קרבנותיו אסור לגלח ולשתות יין ולטמא למתים הביא קרבנותיו ולא גלח אסור לשתות יין ולטמא למתים אם גלח ושתה יין ונטמא למתים ה"ז סופג את הארבעים ר"ש אומר כיון שנזרק עליו א' מן הדמים הותר לנזיר לשתות יין ולטמא למתים.תוספתא נזיר פרק ב תוס יא
הלכה: כָּל־הַלַּיְלָה כָּשֵׁר לִסְפִירַת הָעוֹמֶר. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. דְּרִבִּי אֶלְעָזָר בֵּרִבִּי שִׁמְעוֹן הִיא. דְּרִבִּי אֶלְעָזָר בֵּרִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר. מְהָחֵל לִקְצוֹר תָּחֵל לִסְפּוֹר. מֵעַתָּה יֵצֵא לוֹ חוּץ לִתְחוּם כֵּיוָן שֶׁחֲשֵׁיכָה יַתְחִיל לִקְצוֹר. אֵיפְשַׁר לוֹ לְכַווֵין. לְפִיכָךְ כָּל־הַלַּיְלָה כָשֵׁר.הָיָה מַקְרִיב מִנְחַת הָעוֹמֶר וְנִטְמֵאת בְּיָדוֹ. אוֹמֵר וּמְבִיאִין לוֹ אֲחֶרֶת. וְאִם לָאו אוֹמְרִים לוֹ. הֲוֵי פִיקֵחַ וּשְׁתוֹק. הֲוֵי פִיקֵחַ וּשְׁתוֹק. דִּבְרֵי רִבִּי. רִבִּי אֶלְעָזָר בֵּרִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. לְעוֹלָם אוֹמְרִים לוֹ. הֲוֵי פִיקֵחַ וּשְׁתוֹק. שֶׁאֵין עוֹמֶר שֶׁנִּקְצַר שֶׁלֹּא לְמִצְוָתוֹ כָּשֵׁר. סָבַר רִבִּי אֶלְעָזָר בֵּרִבִּי שִׁמְעוֹן. שֶׁאֵין הָעוֹמֶר בָּא מִן הָעֲלִייָה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. אַתְיָא דְּרִבִּי לָֽעְזָר בֵּרִבִּי שִׁמְעוֹן כְּשִׁיטַּת רִבִּי עֲקִיבָה רַבּוֹ שֶׁלְאָבִיב. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. כְּלָל אָמַר רַבִּי עֲקִיבָה. כָּל־מְלָאכָה שֶׁאֶיפְשָׁר לָהּ לֵעָשׂוֹת מֵעֶרֶב שַׁבָּת אֵינָהּ דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת. וְכָל־מְלָאכָה שֶׁאֵי אֶיפְשָׁר לָהּ לְהֵיעָשׂוֹת מֵעֶרֶב שַׁבָּת דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת׃ וְהָא תַנִּינָן. מַעֲשֶׂה שֶׁעָֽבְרוּ יוֹתֵר מֵאַרְבָּעִים זוּג וְעִיכְּבָן רִבִּי עֲקִיבָה בְלוּד. מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ אַרְבָּעִים זוּג. אֲבָל אִם הָיָה זוּג אֶחָד לֹא הָיָה מְעַכְּבוֹ.קְצִירַת הַיּוֹם מָה אַתְּ עֲבַד לָהּ. כִּקְצִירַת הַלַּיְלָה אוֹ כְּבָא מִן הָעֲלִייָה. אִין תֵּימַר. כִּקְצִירַת הַלַּיְלָה. אַשְׁכַּחָת אֶמַר. הָדָא פַלְגּוּ בִּין רִבִּי לָֽעְזָר בֵּירִבִּי שִׁמְעוֹן וּבֵין רַבָּנִן. דְּרַבָּנִן אָֽמְרִין. קְצִירַת הַיּוֹם כִּקְצִירַת הַלַּיְלָה. וְרִבִּי אֶלְעָזָר בֵּרִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. אֵין קְצִירַת הַיּוֹם כִּקְצִירַת הַלַּיְלָה. אִין תֵּימַר. כְּבָא מִן הָעֲלִייָה. אַשְׁכַּחָת אֶמַר. תַּרְתֵּין פַּלְגָּווָן בִּין רִבִּי אֶלְעָזָר בֵּירִבִּי שִׁמְעוֹן וּבֵין רַבָּנִן. דְּרַבָּנִן אָֽמְרֵי. קְצִירַת הַיּוֹם כִּקְצִירַת הַלַּיְלָה. וְרִבִּי לָֽעְזָר בֵּרִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. אֵין קְצִירַת הַיּוֹם כִּקְצִירַת הַלַּיְלָה. וְרַבָּנִן אָֽמְרֵי. הַבָּא מִן הָעֲלִייָה כָּשֵׁר. וְרִבִּי לָֽעְזָר בֵּרִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. הַבָּא מִן הָעֲלִייָה פָּסוּל.תלמוד ירושלמי מגילה פרק ב הלכה ז