כיון דמשעבד ליה לניזק לאו כל כמיניה א"ל אינו מכור והתניא מכרו מכור חוזר וגובהו וכי מאחר שחוזר וגובהו למה מכור לרידיא ש"מ לוה ומוכר מטלטלין ב"ד גובין לו מהם שאני התם דכמאן דעשאו אפותיקי דמי והאמר רבא עשה עבדו אפותיקי ומכרו ב"ח גובה הימנו שורו אפותיקי ומכרו אין ב"ח גובה הימנו עבד מ"ט משום דאית ליה קלא האי נמי כיון דנגח קלא אית ליה דתורא נגחנא קרו ליה תני רב תחליפא בר מערבא קמיה דרבי אבהו מכרו אין מכור הקדישו מוקדש מכרו מאן אילימא מזיק מכרו אין מכור מני ר"ע היא דאמר הוחלט השור והקדישו מוקדש אתאן לרבי ישמעאל דאמר יושם השור בב"ד אלא ניזק מכרו אינו מכור מני רבי ישמעאל הקדישו מוקדש אתאן לר"ע לעולם מזיק ודברי הכל מכרו אינו מכור אפילו לרבי ישמעאל דהא משעבדא ליה לניזק הקדישו מוקדש אפילו לר"ע משום דר' אבהו דא"ר אבהו גזירה שמא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון: ת"ר שור תם שהזיק עד שלא עמד בדין מכרו מכור הקדישו מוקדש שחטו ונתנו במתנה מה שעשה עשוי משעמד בדין מכרו אינו מכור הקדישו אינו מוקדש שחטו ונתנו במתנה לא עשה ולא כלום קדמו בעלי חובות והגביהו בין חב עד שלא הזיק בין הזיק עד שלא חב לא עשו ולא כלום לפי שאין משתלם אלא מגופו מועד שהזיק בין שעמד בדין בין שלא עמד בדין מכרו מכור הקדישו מוקדש שחטו ונתנו במתנה מה שעשה עשוי קדמו בעלי חובות והגביהו בין חב עד שלא הזיק בין הזיק עד שלא חב מה שעשה עשוי לפי שאין משתלם אלא מן העלייה: אמר מר מכרו מכור לרדיא הקדישו מוקדש משום דרבי אבהו שחטו ונתנו במתנה מה שעשה עשוי בשלמא נתנו במתנה מה שעשה עשוי לרדיא אלא שחטו ליתי ולשתלם מבשריה דתניא חי אין לי אלא חי שחטו מנין ת"ל ומכרו את השור מ"מ אמר רב שיזבי לא נצרכא אלא לפחת שחיטה אמר רב הונא בריה דרב יהושע זאת אומרת המזיק שעבודו של חבירו פטור פשיטא מהו דתימא התם הוא דא"ל לא חסרתיך ולא מידי דא"ל זיקא בעלמא הוא דשקלי מינך אבל בעלמא ליחייב קמ"ל הא נמי רבה אמרה דאמר רבה השורף שטרותיו של חבירו פטור מהו דתימא התם הוא דא"ל ניירא בעלמא קלאי מינך אבל היכא דחפר בה בורות שיחין ומערות ליחייב קמ"ל דהא הכא כמאן דחפר בה בורות שיחין ומערות דמי וקאמר מה שעשה עשוי קדמו בעלי חובות והגביהו בין חב עד שלא הזיק בין הזיק עד שלא חב לא עשה ולא כלום לפי שאין משלם אלא מגופו בשלמא הזיק עד שלא חב ניזקין קדמו אבל חב עד שלא הזיק ב"ח קדים מידע כלליראשי סידור תפילה אודות האתר הצהרת פרטיות מפת האתר קריאהקריאה עם מפרשים רשימות תהילים שונותחיפוש בתוכן קישורים סטטיסטיקה משנה: מַרְחִיצִין אֶת הַקָּטָן לִפְנֵי הַמִּילָה וּלְאַחַר הַמִּילָה וּמְזַלְּפִין עָלָיו בַּיָּד אֲבָל לֹא בְכֶּלִי. רִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר מַרְחִיצִין אֶת הַקָּטָן בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת שֶׁנֶּאֱמַר וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים. סָפֵק וְאַנְדְּרוֹגִינָס אֵין מְחַלְּלִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת רִבִּי יְהוּדָה מַתִּיר בָּאַנְדְּרוֹגִינָס׃הלכה: אֲנָן תַּנִּינָן. מַרְחִיצִין אֶת הַקָּטָן. תַּנֵּיי דְבֵית רַב. מַרְחִיצִין אֶת הַמִּילָה. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הֲלָכָה כְּמִי שֶׁהוּא אוֹמֵר. מַרְחִיצִין אֶת הַקָּטָן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. עַל כּוֹרְחָךְ אַתְּ אוֹמֵר. מַרְחִיצִין אֶת הַקָּטָן. תַּנֵּי שְׁמוּאֵל. אֵין מוֹנְעִין לֹא שֶׁמֶן וְלֹא חַמִּין מֵעַל גַּבֵּי מַכָּה בַשַּׁבָּת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. כָּל־שָׁעָה רִבִּי זְעִירָא רִבִּי בָּא אָמַר לִי. תְּנִי מַתְנִיתָךְ. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמְזַלְּפִין מַיִם עַל גַּבֵּי מַכָּה בַשַּׁבָּת. אִם אוֹמֵר אַתְּ שֶׁמַּרְחִיצִין אֶת הַמִּילָה. מַה בֵּין מַכָּתוֹ שֶׁלְּ גָדוֹל לְמַכָּתוֹ שֶׁל קָטָן.רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי אֶלְעָזָר. הֲלָכָה כְרִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה. רִבִּי בּון בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ. טַעֲמָא דְּרִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה. וַיְהִי֩ בַיּ֨וֹם הַשְּׁלִישִׁ֜י בִּֽהְיוֹתָ֣ם כּוֹאֲבִים. בִּהְיוֹתוֹ כוֹאֵב אֵין כָּתוּב כָּאן אֶלָּא בִּֽהְיוֹתָ֣ם כּוֹאֲבִים. מְלַמֵּד שֶׁכָּל־אֵיבָרֵיהֶם כּוֹאֲבִים עֲלֵיהֶן. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא אָמַר. רִבִּי אֶלְעָזָר וְרִבִּי יוֹחָנָן מְפַקְּדִין לַחַייָתָא. כָּל־שִׁיקּוּיִין דְּעָֽבְדִין לַחוֹלֶה בְּשֻׁבְתָא. עָֽבְדִין אֲפִילוּ בַיּוֹם הְשְּׁלִישִׁי שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת. שְׁמוּאֵל אָמַר. מִפְּנֵי הַסַּכָּנָה. מְחַמִּין לוֹ חַמִּין. רִבִּי יוֹסֵי בַּר בּוּן בְשֵׁם רַבָּנִין דְּתַמָּן. מְחַמִּין לוֹ חַמִּין בַּשַּׁבָּת. וְתַנֵּי כֵן. מְחַמִּין הוּא אָדָם אֲלוּנְטִית וְנוֹתְנָהּ עַל גַּבֵּי מֵעַיִים בַשַּׁבָּת. לֹא יִטּוֹל אָדָם עֲרִיבָה מְלֵיאָה חַמִּין וְיִתְּנֶנָּה עַל גַּבֵּי מֵעַיִים בַּשַּׁבָּת. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. לֵית כָּאן אֶלָּא מוֹתָּר.תלמוד ירושלמי שבת פרק יט הלכה ג רובע עצמות מרוב הגויה בגודל ועצמות אע"פ שאין בהן רובע טמאין רובע עצמות מרוב הגויה בבנין ועצמות רוב הגויה בבנין אע"פ שאין בהן רובע טמאין. ר' יהודה אומר לשון אחר ב"ש רובע עצמות מן הגויה מרוב הבנין או מרוב המנין רוב בנינו ורוב מנינו של מת אע"פ שאין בהם רובע טמאין ואיזהו בנינו השוקים והירכים והצלעות והשדרה ואיזהו מנינו אצבע ידים ורגלים בלבד שיהא בו עשרים וחמשה. אמר ר' יהושע יכול אני לעשות דברי ב"ש וב"ה אחד משוקים ומירכים נמצא רוב בנינו בגודל וחצי רוב בנינו וחצי רוב מנינו אינן מצטרפין כחצי זית בשר וכחצי זית נצל מצטרפין זה עם זה ושאר כל הטמאות שבמת אין מצטרפות זו עם זו מפני שלא שוו בשעוריהם.הגולל והדופק מטמאין במגע ובאהל ואין מטמאים במשא ר' אליעזר אומר מטמאין במשא מק"ו מה אם מטמאין במגע הקל לא יטמאו חבור אמר לו ר"ע אם מטמאין במגע המרובה יטמאו במשא מועט אמר לו ר' אליעזר מה זה עקיבה והלא טומאת האהל מועטת בשניהן והרי הן מטמאין בה ואי מטמאין באהל המועט לא יטמאו במשאה מרובה נסתלק ר"ע וקפץ ר' יהושע אמר לו מרובה טומאת אהל מטומאת המשא שהמאהיל על גבי המת בסוכה טמא ומסיטו טהור והעושה סוכתו על פתחו של קבר המאהיל עליה טמא והמסיטה טהור. אמר ר"ש זה הוא הנדון אם סוכה שיש לה פתח הרי היא חוצצת על גבה אם סוכה שאין לה פתח זה הוא גולל עצמו. אלא כך צריך להשיבו מרובה טומאת האהל מטומאת משא שכל מטמאין באהל ואין לך שהוא מטמא במשא אלא אדם בלבד. מעשה בבית דגן ביהודה באחד שמת ערב פסח והלכו לקברו ונכנסו האנשים וקשרו את החבל בגולל משכו האנשים מבחוץ ונכנסו הנשים לקברו והלכו האנשים ועשו פסחיהן לערב.שתי אבנים גדולות של ארבע ארבע טפחים שעשאן גולל לקבר המאהיל על גבי שתיהן טמא ניטלה אחת מהן המאהיל על גבי שניה טהור מפני שיש לטומאה זו דרך שתצא.תוספתא אוהלות פרק ג תוס ו קודםהבא