נוח לו לאדם שיבא על ספק אשת איש ואל ילבין פני חבירו ברבים מנ"ל מדדרש רבא דדרש רבא מאי דכתיב (תהלים לה, טו) ובצלעי שמחו ונאספו קרעו ולא דמו אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע גלוי וידוע לפניך שאם היו מקרעים בשרי לא היה דמי שותת לארץ ולא עוד אלא אפילו בשעה שעוסקין בנגעים ואהלות אומרים לי דוד הבא על אשת איש מיתתו במה ואני אומר להם מיתתו בחנק ויש לו חלק לעוה"ב אבל המלבין את פני חבירו ברבים אין לו חלק לעוה"ב (ואמר) מר זוטרא בר טוביה אמר רב ואמרי לה אמר רב חנא בר ביזנא אמר ר"ש חסידא ואמרי לה א"ר יוחנן משום רשב"י נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים מנ"ל מתמר דכתיב (בראשית לח, כה) היא מוצאת והיא שלחה אל חמיה אמר רב חננא בריה דרב אידי מאי דכתיב (ויקרא כה, יז) ולא תונו איש את עמיתו עם שאתך בתורה ובמצות אל תונהו אמר רב לעולם יהא אדם זהיר באונאת אשתו שמתוך שדמעתה מצויה אונאתה קרובה א"ר אלעזר מיום שנחרב בית המקדש ננעלו שערי תפלה שנאמר (איכה ג, ח) גם כי אזעק ואשוע שתם תפלתי ואע"פ ששערי תפלה ננעלו שערי דמעות לא ננעלו שנאמר (תהלים לט, יג) שמעה תפלתי ה' ושועתי האזינה אל דמעתי אל תחרש ואמר רב כל ההולך בעצת אשתו נופל בגיהנם שנאמר (מלכים א כא, כה) רק לא היה כאחאב וגו' א"ל רב פפא לאביי והא אמרי אינשי איתתך גוצא גחין ותלחוש לה לא קשיא הא במילי דעלמא והא במילי דביתא לישנא אחרינא הא במילי דשמיא והא במילי דעלמא אמר רב חסדא כל השערים ננעלים חוץ משערי אונאה שנאמר (עמוס ז, ז) הנה ה' נצב על חומת אנך ובידו אנך א"ר אלעזר הכל נפרע בידי שליח חוץ מאונאה שנאמר ובידו אנך א"ר אבהו ג' אין הפרגוד ננעל בפניהם אונאה וגזל וע"ז אונאה דכתיב ובידו אנך גזל דכתיב (ירמיהו ו, ז) חמס ושוד ישמע בה על פני תמיד ע"ז דכתיב (ישעיהו סה, ג) העם המכעיסים אותי על פני תמיד [וגו'] אמר רב יהודה לעולם יהא אדם זהיר בתבואה בתוך ביתו שאין מריבה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא על עסקי תבואה שנאמר (תהלים קמז, יד) השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי כמשלם שערי מכדא נקיש ואתי תיגרא בביתא ואמר רב חיננא בר פפא לעולם יהא אדם זהיר בתבואה בתוך ביתו שלא נקראו ישראל דלים אלא על עסקי תבואה שנאמר (שופטים ו, ג) והיה אם זרע ישראל וגו' וכתיב (שופטים ו, ד) ויחנו עליהם וגו' וכתיב (שופטים ו, ו) וידל ישראל מאד מפני מדין (וא"ר) חלבו לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו שאין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו שנאמר (בראשית יב, טז) ולאברם הטיב בעבורה והיינו דאמר להו רבא לבני מחוזא אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו תנן התם חתכו חוליות ונתן חול בין חוליא לחוליא ר"א מטהר וחכמים מטמאין
כלים שטוחין ברה"י למעלה מי' טפחים טהורין דברי ר"ש ר' יהודה אומר אפי' למעלה מק' אמות טמאים. גגו של חבר בצד גגו של ע"ה חבר שוטח שם כלים ומניח שם טהרות רשב"ג אומר גגו של חבר למעלה מגגו של ע"ה חבר שוטח שם כלים ומניח שם טהרות ובלבד שאין ע"ה יכול לפשוט את ידו וליגע.נפל דליו בתוך בארו של ע"ה <הרי זה> טמא וטהור בעלייתו ר"א אומר משקה סרוח הרי טהור אמרו לו אין משקה יוצא ידי הפרה ואף לא ידי עופות. חטין היוצאין עם גללי הבקר ושעורין היוצאין עם גללי הבהמה אע"פ שחשב עליהן לאוכלין אין מטמאין טומאת אוכלין. כינסן לאוכלין [אין] מטמאין טומאת אוכלין. גללין אע"פ שכנסן למשקין בטלה דעתו. גוזל שנפל לתוך הבור של גת חישב עליו לאשפה טמא לכלב טהור דברי ר"ע ור' יוחנן בן נורי מטמא זה היה מעשה ונמנו עליו ה' זקנים וטמאוה.עריבה שהיא טמאה טמא מת אין לשין בה קמח של חולין ואין עורכין בה בצק של תרומה אלא אם רצה מביא קמח של חולין ונותן לתוכה ועורך בתוכה לעורך בתוכה בצק של תרומה ובלבד שלא יהא בצק נוגע בעריבה רשב"א אומר בשם ר"מ המזחילה שהיא שותתת ויורדת משקין ובא טמא והפסיקן העליונים טמאין מפני שהן גרורין ע"ג ידיו התחתונים טמאין. <מקל שהיא מלאה משקין טופח טמאין ור' יהודה אומר משם ר' יהושע כיון שהשיקה למקוה טהורה.>תוספתא טהרות פרק ט תוס ט
הלכה: יְהוּדָה בְרִבִּי חִייָה נְפַק לִבְרָא. שְׁאַלוּן לֵיהּ. סוּלָּם שֶׁלְעֲלִייָה מָהוּ. אֲמַר לֹון. שְׁרֵי. כַּד דְּאָתָא גַּבֵּי אָבוּהּ. אָמַר לֵיהּ. מַה מַעֲשֶׂה בָא לְיָדֶיךָ. אָמַר. הִיתַּרְתִּי לָהֶן סוּלָּם שֶׁלְעֲלִייָה. וְאָקִים תַּנָּייֵהּ קוֹמוֹי וְתַנָּא. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. בְּסוּלָּם שֶׁלְשׁוֹבָךְ. אֲבָל בְּסוּלָּם שֶׁלְעֲלִייָה אָסוּר. מַה בֵין סוּלָּם שֶׁלְשׁוֹבָךְ מַה בֵין סוּלָּם שֶׁלְעֲלִייָה. אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. סוּלָּם שֶׁלְשׁוֹבָךְ אִם עָשָׂה הוּא מְלַאכְתּוֹ מֵאֶתְמוֹל כְּחִישִׁין הֵן. סוּלָּם שֶׁלְעֲלִייָה יָכוֹל הוּא לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ מֵאֶתְמוֹל. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. סוּלָּם שֶׁלְשׁוֹבָךְ יָכוֹל הוּא לַעֲמוֹד עָלָיו וְלַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ. סוּלָּם שֶׁלְעֲלִייָה אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמוֹד עָלָיו וְלַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ. סוּלָּם שֶׁלְשׁוֹבָךְ שֶׁהוּא עוֹלֶה בוֹ לָעֲלִייָה. סוּלָּם שֶׁלְעֲלִייָה שֶׁהוּא עוֹלֶה בוֹ לְשׁוֹבָךְ.בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים לֹא יִטּוֹל אֶלָּא אִם כֵּן נִיעְנַע מִבְּעוֹד יוֹם. מִחְלְפָה שִׁיטַּתּוֹן דְּבֵית שַׁמַּי. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. וְעוֹד אָמַר רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. עוֹמֵד הוּא אָדָם עַל הַמּוּקְצֶה עֶרֶב שַׁבָּת בַּשְּׁבִיעִית וְאוֹמֵר. מִכָּן אֲנִי אוֹכֵל לְמָחָר. וְרִבִּי לִיעֶזֶר לָאו שַׁמֻּתִי הוּא. חוֹמֶר הוּא בַדָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִּים.תלמוד ירושלמי ביצה פרק א הלכה ד