אָמְרוּ לוֹ מַעֲשֶׂה בְּאִמָּן שֶׁל בְּנֵי רוֹכֵל שֶׁהָיְתָה חוֹלָה וְאָמְרָה תְּנוּ כְּבִינְתִּי לְבִתִּי וְהִיא בִּשְׁנֵים עָשָׂר מָנֶה וּמֵתָה וְקִיְּימוּ אֶת דְּבָרֶיהָ אָמַר לָהֶן בְּנֵי רוֹכֵל תִּקְבְּרֵם אִמָּן: גְּמָ׳ תַּנְיָא אָמַר לָהֶן רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לַחֲכָמִים מַעֲשֶׂה בְּמָרוֹנִי אֶחָד שֶׁהָיָה בִּירוּשָׁלַיִם וְהָיוּ לוֹ מִטַּלְטְלִין הַרְבֵּה וּבִיקֵּשׁ לִיתְּנָם בְּמַתָּנָה אָמְרוּ לוֹ אֵין לָהֶם תַּקָּנָה עַד שֶׁיַּקְנֶה עַל גַּב קַרְקַע הָלַךְ וְלָקַח בֵּית סֶלַע אֶחָד סָמוּךְ לִירוּשָׁלַיִם וְאָמַר צְפוֹנוֹ לִפְלוֹנִי וְעִמּוֹ מֵאָה צֹאן וּמֵאָה חָבִיּוֹת וּדְרוֹמוֹ לִפְלוֹנִי וְעִמּוֹ מֵאָה צֹאן וּמֵאָה חָבִיּוֹת וָמֵת וְקִיְּימוּ חֲכָמִים אֶת דְּבָרָיו אָמְרוּ לוֹ מִשָּׁם רְאָיָה מָרוֹנִי בָּרִיא הָיָה: אָמַר לָהֶן בְּנֵי רוֹכֵל תִּקְבְּרֵם אִמָּן וְכוּ׳ מַאי טַעְמָא קָא לָיֵיט לְהוּ אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל מְקַיְּימֵי קוֹצִים בַּכֶּרֶם הָיוּ וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְטַעְמֵיהּ דִּתְנַן הַמְקַיֵּים קוֹצִים בַּכֶּרֶם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר קִדֵּשׁ וַחֲכָמִים אוֹמְרִים לֹא קִדֵּשׁ אֶלָּא דָּבָר שֶׁכָּמוֹהוּ מְקַיְּימִין בִּשְׁלָמָא כַּרְכּוֹם חֲזֵי אֶלָּא קוֹצִים לְמַאי חֲזֵי אָמַר רַבִּי חֲנִינָא מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר שֶׁכֵּן בַּעֲרַבְיָא מְקַיְּימִין קוֹצִים בַּשָּׂדוֹת לִגְמַלֵּיהֶן אָמַר רַבִּי לֵוִי קוֹנִין קִנְיָן מִשְּׁכִיב מְרַע אֲפִילּוּ בְּשַׁבָּת וְלֹא לָחוֹשׁ לְדִבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אֶלָּא שֶׁמָּא תִּטָּרֵוף דַּעְתּוֹ עָלָיו: מַתְנִי׳ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר בַּשַּׁבָּת דְּבָרָיו קַיָּימִין מִפְּנֵי שֶׁאֵין יָכוֹל לִכְתּוֹב אֲבָל לֹא בַּחוֹל רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר בַּשַּׁבָּת אָמְרוּ קַל וָחוֹמֶר בַּחוֹל כַּיּוֹצֵא בּוֹ זָכִין לַקָּטָן וְאֵין זָכִין לַגָּדוֹל דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר לַקָּטָן אָמְרוּ קַל וָחוֹמֶר לַגָּדוֹל: גְּמָ׳ מַתְנִיתִין מַנִּי רַבִּי יְהוּדָה הִיא דְּתַנְיָא רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר בַּחוֹל דְּבָרָיו קַיָּימִין מִפְּנֵי שֶׁיָּכוֹל לִכְתּוֹב אֲבָל לֹא בַּשַּׁבָּת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ
משנה: הַמְחַלֵּק נְכָסָיו עַל פִּיו רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אֶחָד בָּרִיא וְאֶחָד מְסוּכָּן נְכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן אַחֵרָיוּת נִקְנִין בַּכֶּסֶף וּבַשְׁטָר וּבַחֲזָקָה וְשֶׁאֵין לָהֶן אַחֵרָיוּת אֵינָן נִקְנִין אֶלָּא בִּמְשִׁיכָה. אָֽמְרוּ לוֹ מַעֲשֶׂה בְּאִימָּן שֶׁל בְּנֵי רוֹכֵל שֶׁהָֽיְתָה חוֹלָה וְאָֽמְרָה תְּנוּ כְבִינָתִי לְבִתִּי וְהִיא בִשְׁנֵים עָשָׂר מְנָה וָמֵתָה וְקִייְמוּ חֲכָמִים אֶת דְּבָרֶיהָ. אָמַר לָהֶן בְּנֵי רוֹכֵל תִּקְבְּרֵן אִימָּם.הלכה: הַמְחַלֵּק נְכָסָיו עַל פִּיו כול׳. עַד כְדוֹן בְּשֶׁהָיוּ קַרְקָעוֹת וּמִטַּלְטְלִין בְּמָקוֹם אֶחָד. הָיוּ קַרְקָעוֹת בְּמָקוֹם אֶחָד וּמִטַּלְטְלִין בְּמָקוֹם אַחֵר. אָמַר רִבִּי בּוּן. נִשְׁמְעִינָהּ מֵהָדָא. אָמַר לָהֶן רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. מַעֲשֶׂה בִּמְרוֹנִי שֶׁהָיָה בִּירוּשָׁלֵם וְהָיוּ לוֹ מִטַּלְטְלִין הַרְבֶּה וּמְבַקֵּשׁ לְחַלְּקָן. אָֽמְרוּ לוֹ. אֵין לְךָ תַקָּנָה אֶלָּא אִם כֵּן קָנִיתָ קַרְקַע. מֶה עָשָׂה. הָלַךְ וְקָנָה סֶלַע אֶחָד סָמוּךְ לִירוּשָׁלֵם. אָמַר. חֶצְייָהּ צְפוֹנִי אֲנִי נוֹתֵן לִפְלוֹנִי וְעִמּוֹ מֵאָה צֹאן וּמֵאָה חָבִיּוֹת שֶׁל יַיִן. מֵחֶצְייָהּ דְּרוֹמִי אֲנִי נוֹתֵן לִפְלוֹנִי עִם מֵאָה חָבִיּוֹת שֶׁל שֶׁמֶן. וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי חֲכָמִים וְקִייְמוּ אֶת דְּבָרָיו. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. וְלֹא שְׁכִיב מְרָע הוּא. לְפִי שֶׁבְּכָל־מָקוֹם אֵין אָדָם מְזַכֶּה אֶלָּא בִּכְתָב. וָכָא אֲפִילוּ בִדְבָרִים. לְפִי שֶׁבְכָל־מָקוֹם אֵין אָדָם מְזַכֶּה עַד שֶׁיִּהְיוּ קַרְקָעוֹת וּמְטַלְטְלִין בְּמָקוֹם אֶחָד. וָכָא אֲפִילוּ קַרְקָעוֹת בְּמָקוֹם אֶחָד וּמִטַּלְטְלִין בְּמָקוֹם אַחֵר. אֲמַר לֵיהּ. וְלֹא רִבִּי אֱלִיעֶזֶר הִיא. שַׁנְייָא הִיא. שְׁכִיב מְרָע דְּרִבִּי לִיעֶזֶר כְּבָרִיא דְּרַבָּנִן. אֲמַר לֵיהּ. שְׁכִיב מְרָע דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר כְּבָרִיא דְּרַבָּנִן.תלמוד ירושלמי בבא בתרא פרק ט הלכה ז
מקרצת שהיתה שלישית והשיך לה כולן שלישית בקדש פרשו של שלישית כולן טהורות ואיזו הוא הנשוך התולש ממנו כל שהוא אבל אם היו ממעכין זה את זה כגון הדבלה והתמרים והגרוגרות והצימוקין הרי אלו אינן חיבור ומפני מה אמרו בזיתים חיבור שמתחלה לא נתנן אלא על מנת שינקו זה מזה.אחד טבול יום מטומאה חמורה ואחד טבול יום מטומאה קלה ואפילו טבול יום מן הזב ומן והזבה ואפילו ביום השביעי שלו ה"ז לא עשה כלום ואם עשה ה"ז תלוי [אחד טבול יום] ואחד טהור שידיו טמאות מטמא משקה חולין ופוסל אוכלי תרומה ור"א בר"ש אומר אין ידים [תחלה] לטבול יום <אבא שאול אומר טבול יום תחלה לקדש ר"מ אומר טבול יום מטמא בקדש ופוסל בתרומה וחכ"א כשם שהוא פוסל משקה תרומה ואוכלי תרומה כך פוסל משקה הקדש ואוכלי הקדש>.השרץ מטמא שלשה ופוסל אחד בקדש ומטמא שנים ופוסל אחד בתרומה. מטמא אחד ופוסל אחד בחולין. משקין מטמאין שנים ופוסל אחד בקדש מטמאין אחד ופוסלין אחד בתרומה ופסלין את החולין. הידים מטמאות אחד בקדש ופוסלות את התרומה ואין ידים לחולין. ר"ש בן אלעזר אומר משום ר"מ הידים תחלה לחולין ושניות לתרומה. באיזה קדש אמרו בקדשי המקדש המקודשין כגון חלות תודה ורקיקי נזיר שלא נשחט עליהן את הזבח והמנחות שלא קדשו בכלי אינן לא בקדש ולא בחולין אלא <הרי> הן כתרומה. והשרץ מטמא שנים ופוסל אחד בהם.תוספתא טהרות פרק א תוס ה