אָמְרוּ לוֹ מַעֲשֶׂה בְּאִמָּן שֶׁל בְּנֵי רוֹכֵל שֶׁהָיְתָה חוֹלָה וְאָמְרָה תְּנוּ כְּבִינְתִּי לְבִתִּי וְהִיא בִּשְׁנֵים עָשָׂר מָנֶה וּמֵתָה וְקִיְּימוּ אֶת דְּבָרֶיהָ אָמַר לָהֶן בְּנֵי רוֹכֵל תִּקְבְּרֵם אִמָּן: גְּמָ׳ תַּנְיָא אָמַר לָהֶן רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לַחֲכָמִים מַעֲשֶׂה בְּמָרוֹנִי אֶחָד שֶׁהָיָה בִּירוּשָׁלַיִם וְהָיוּ לוֹ מִטַּלְטְלִין הַרְבֵּה וּבִיקֵּשׁ לִיתְּנָם בְּמַתָּנָה אָמְרוּ לוֹ אֵין לָהֶם תַּקָּנָה עַד שֶׁיַּקְנֶה עַל גַּב קַרְקַע הָלַךְ וְלָקַח בֵּית סֶלַע אֶחָד סָמוּךְ לִירוּשָׁלַיִם וְאָמַר צְפוֹנוֹ לִפְלוֹנִי וְעִמּוֹ מֵאָה צֹאן וּמֵאָה חָבִיּוֹת וּדְרוֹמוֹ לִפְלוֹנִי וְעִמּוֹ מֵאָה צֹאן וּמֵאָה חָבִיּוֹת וָמֵת וְקִיְּימוּ חֲכָמִים אֶת דְּבָרָיו אָמְרוּ לוֹ מִשָּׁם רְאָיָה מָרוֹנִי בָּרִיא הָיָה: אָמַר לָהֶן בְּנֵי רוֹכֵל תִּקְבְּרֵם אִמָּן וְכוּ׳ מַאי טַעְמָא קָא לָיֵיט לְהוּ אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל מְקַיְּימֵי קוֹצִים בַּכֶּרֶם הָיוּ וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְטַעְמֵיהּ דִּתְנַן הַמְקַיֵּים קוֹצִים בַּכֶּרֶם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר קִדֵּשׁ וַחֲכָמִים אוֹמְרִים לֹא קִדֵּשׁ אֶלָּא דָּבָר שֶׁכָּמוֹהוּ מְקַיְּימִין בִּשְׁלָמָא כַּרְכּוֹם חֲזֵי אֶלָּא קוֹצִים לְמַאי חֲזֵי אָמַר רַבִּי חֲנִינָא מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר שֶׁכֵּן בַּעֲרַבְיָא מְקַיְּימִין קוֹצִים בַּשָּׂדוֹת לִגְמַלֵּיהֶן אָמַר רַבִּי לֵוִי קוֹנִין קִנְיָן מִשְּׁכִיב מְרַע אֲפִילּוּ בְּשַׁבָּת וְלֹא לָחוֹשׁ לְדִבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אֶלָּא שֶׁמָּא תִּטָּרֵוף דַּעְתּוֹ עָלָיו: מַתְנִי׳ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר בַּשַּׁבָּת דְּבָרָיו קַיָּימִין מִפְּנֵי שֶׁאֵין יָכוֹל לִכְתּוֹב אֲבָל לֹא בַּחוֹל רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר בַּשַּׁבָּת אָמְרוּ קַל וָחוֹמֶר בַּחוֹל כַּיּוֹצֵא בּוֹ זָכִין לַקָּטָן וְאֵין זָכִין לַגָּדוֹל דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר לַקָּטָן אָמְרוּ קַל וָחוֹמֶר לַגָּדוֹל: גְּמָ׳ מַתְנִיתִין מַנִּי רַבִּי יְהוּדָה הִיא דְּתַנְיָא רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר בַּחוֹל דְּבָרָיו קַיָּימִין מִפְּנֵי שֶׁיָּכוֹל לִכְתּוֹב אֲבָל לֹא בַּשַּׁבָּת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ
וַתֹּ֩אמֶר֩ לָ֨הּ חֲמוֹתָ֜הּ אֵיפֹ֨ה לִקַּ֤טְתְּ הַיּוֹם֙ וְאָ֣נָה עָשִׂ֔ית יְהִ֥י מַכִּירֵ֖ךְ בָּר֑וּךְ וַתַּגֵּ֣ד לַחֲמוֹתָ֗הּ אֵ֤ת אֲשֶׁר־עָֽשְׂתָה֙ עִמּ֔וֹ וַתֹּ֗אמֶר שֵׁ֤ם הָאִישׁ֙ אֲשֶׁ֨ר עָשִׂ֧יתִי עִמּ֛וֹ הַיּ֖וֹם בֹּֽעַז׃וַתֹּ֨אמֶר נׇעֳמִ֜י לְכַלָּתָ֗הּ בָּר֥וּךְ הוּא֙ לַיהֹוָ֔ה אֲשֶׁר֙ לֹא־עָזַ֣ב חַסְדּ֔וֹ אֶת־הַחַיִּ֖ים וְאֶת־הַמֵּתִ֑ים וַתֹּ֧אמֶר לָ֣הּ נׇעֳמִ֗י קָר֥וֹב לָ֙נוּ֙ הָאִ֔ישׁ מִֽגֹּאֲלֵ֖נוּ הֽוּא׃וַתֹּ֖אמֶר ר֣וּת הַמּוֹאֲבִיָּ֑ה גַּ֣ם ׀ כִּי־אָמַ֣ר אֵלַ֗י עִם־הַנְּעָרִ֤ים אֲשֶׁר־לִי֙ תִּדְבָּקִ֔ין עַ֣ד אִם־כִּלּ֔וּ אֵ֥ת כׇּל־הַקָּצִ֖יר אֲשֶׁר־לִֽי׃מקרא רות פרק ב פסוק כב
השוכר את הפועל לנכש בבצלים מקרטם עלה עלה ואוכל לא יאחז קלח בידו [ויאכל] אלא מקרטמו במחובר [ובקרקע] ואוכל.פועלין שהיו עוקרין בבצלים ואוגדין בבצלים אוכלין ופטורין שהתורה נתנה להן רשות.מצא כריכות ברשות היחיד אסורות משום גזל וחייבות במעשרות ברשות הרבים מותרות משום גזל ופטורות מן המעשרות והאלומות בין ברשות היחיד בין ברשות הרבים אסורות משום גזל וחייבות במעשרות.תוספתא מעשרות פרק ב תוס יט