וְלֵימָא לֵיהּ דְּאָמַר לִכְשֶׁתֵּלֵד רַב הוּנָא לְטַעְמֵיהּ דְּאָמַר רַב הוּנָא אַף לִכְשֶׁתֵּלֵד לֹא קָנָה דְּאָמַר רַב נַחְמָן הַמְזַכֶּה לְעוּבָּר לֹא קָנָה לִכְשֶׁתֵּלֵד קָנָה וְרַב הוּנָא אָמַר אַף לִכְשֶׁתֵּלֵד לֹא קָנָה וְרַב שֵׁשֶׁת אָמַר אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה קָנָה אָמַר רַב שֵׁשֶׁת מְנָא אָמֵינָא לַהּ דְּתַנְיָא גֵּר שֶׁמֵּת וּבִזְבְּזוּ יִשְׂרָאֵל נְכָסָיו וְשָׁמְעוּ שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֵּן אוֹ שֶׁהָיְתָה אִשְׁתּוֹ מְעוּבֶּרֶת חַיָּיבִין לְהַחֲזִיר הֶחְזִירוּ הַכֹּל וְאַחַר כָּךְ שָׁמְעוּ שֶׁמֵּת בְּנוֹ אוֹ שֶׁהִפִּילָה אִשְׁתּוֹ הֶחְזִיק בַּשְּׁנִיָּה קָנָה וּבָרִאשׁוֹנָה לֹא קָנָה וְאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ עוּבָּר לָא קָנֵי לְמָה לְהוּ אַחְזוֹקֵי בַּשְּׁנִיָּה הָא אַחְזִיקוּ לְהוּ חֲדָא זִימְנָא אָמַר אַבָּיֵי יְרוּשָּׁה הַבָּאָה מֵאֵילֶיהָ שָׁאנֵי רָבָא אָמַר שָׁאנֵי הָתָם דְּרַפּוֹיֵי מְרַפְּיָאן בִּידַיְיהוּ מֵעִיקָּרָא מַאי בֵּינַיְיהוּ אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ שֶׁשָּׁמְעוּ בּוֹ שֶׁמֵּת וְלֹא מֵת וְאַחַר כָּךְ מֵת תָּא שְׁמַע תִּינוֹק בֶּן יוֹם אֶחָד נוֹחֵל וּמַנְחִיל בֶּן יוֹם אֶחָד אִין עוּבָּר לָא הָא אָמַר רַב שֵׁשֶׁת נוֹחֵל בְּנִכְסֵי הָאֵם לְהַנְחִיל לָאַחִין מִן הָאָב וְדַוְקָא בֶּן יוֹם אֶחָד אֲבָל עוּבָּר לָא מַאי טַעְמָא
״אַתְּ עָלַי חֵרֶם״ — הַנּוֹדֵר אָסוּר, אֲבָל מוּדָּר לָא. כְּגוֹן דְּפָרֵישׁ: ״וַאֲנָא עֲלָךְ לָא״.אֲבָל סְתָמָא מַאי? שְׁנֵיהֶן אֲסוּרִים. הָא מִדְּקָתָנֵי סֵיפָא: ״הֲרֵינִי עָלֶיךָ וְאַתְּ עָלַי״, שְׁנֵיהֶן אֲסוּרִים, הָדֵין הוּא דִּשְׁנֵיהֶם אֲסוּרִין, הָא סְתָמָא — הוּא אָסוּר וַחֲבֵרוֹ מוּתָּר!אֶלָּא הָכִי אִתְּמַר דְּרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: ״מוּדָּר אֲנִי לָךְ״ — שְׁנֵיהֶם אֲסוּרִין, ״מוּדְּרַנִי הֵימָךְ״ — הוּא אָסוּר וַחֲבֵרוֹ מוּתָּר.תלמוד בבלי נדרים דף ה עמוד א
מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי עֲקִיבָה. תַּמָּן הוּא אָמַר נוֹטֵל מִקַּב חַלָּה וָכָא הוּא אָמַר הָכֵין. תַּמָּן לְשֶׁעָבַר בְּרַם הָכָא לְכַתְּחִילָּה.רִבִּי יוֹנָה רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן רִבִּי יוֹסֵי רִבִּי אִימִּי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן וְהֵן שֶׁנָּֽשְׁכוּ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי הַסָּל מְצָרֵף וְאֵין הַתַּנּוּר מְצָרֵף. וְאִית תַּנָּיֵי תַנֵּי הַתַּנּוּר מְצָרֵף וְאֵין הַסָּל מְצָרֵף. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן אִיתִיתֵיהּ מִדְּחִילְפַיי נָֽשְׁכוּ כָאן וְכָאן מְצָרֵף. לֹא נָֽשְׁכוּ כָאן וְכָאן אֵינוֹ מְצָרֵף. מַתְנִיתָא כְּגוֹן אִילֵּין רִיפְתָּא דְּבָבֶל.תלמוד ירושלמי חלה פרק ב הלכה ב